בוקר טוב. מה כבר ביקשתי. בוקר טוב. כאילו לא שהבוקר יהיה טוב, אלא לקבל הודעת בוקר טוב בבוקר, מזו שאני חולק איתה את כל השבוע. כל בוקר, כמעט (ומכאן הטור הזה), הגברת ד' ואני, שגרים כל אחד לחוד, וככה שומרים על הביחד, שולחים בוקר טוב. לפי מדד הקשר אנחנו מוסיפים כל מיני אימוג'ים, או שלא, וזה מעיד בדיוק איך סיימנו את יום האתמול (אמליץ בפרטי על אימוג'ים אח"כ). השבוע החלטתי להיות גבר גברי ולהקדים ולשלוח לה בוקר טוב….
הגברת ד', שכנראה בדיוק סיימה לשתות את "מיץ האומץ" שלה עם הקפה, התעלמה ולאחר 12 דקות (אבל מי סופר) התקשרה להגיד בוקר טוב. את הסביבון קיבלתי ולא בחנוכה. 12 דקות עד שהגיבה להודעה? הרי זה לוקח כמה שניות בלחץ, ועושה זמן ארוך של טוב לצד השני. אז למה? הרי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. תשאלו את הפרטים הקטנים או לפחות תשתמשו בהם…
הגברת ד' כעסה שהגבתי ודיברה על קטנוניות ועוד כל מיני בלה בלה, שכבר לא שמעתי. לך תסביר לה שעבורך זה מסמל את כל הזוגיות הזו. כי הרי אם קמים בבוקר וחושבים על הצד שהניף בעזרת מחווה קטנה, בצורת הודעה, בניסוח חופשי, במקרה שלנו "לפי עדות המזרח", שזה כפרה, מאמי וכאלה… אתה מרגיש על גג העולם, אבל על השפיץ. כמה זה עלה לצד השני? 3 שניות ומחיר לפי העסקה שעשה מול חברת הסלולר שלו? אבל מה שזה עשה לנו… לזה אין מחיר, אז אמרתי את שלי כמו שאני יודע להגיד. הרגשתי בסדר… אבל גמור…
ועוד דבר קטן. רק מי שגבר גברי, אבל מהסוג הישן, נו שזה, שאין לו "חלקי חילוף", יקפיד על הדברים הקטנים, היתר יחשבו פעמיים ושלוש ובסוף יישארו עם התסכול בבטן. אני לא משאיר כלום בבטן, כולל כלום… אף פעם, תשאלו את הגברת ד'. אבל זה כבר סיפור אחר…
