נכון, בעוד נבחרות אסיה מקבלות כיריבות להעפלה לטורניר גדול נבחרות דרג ז, אנחנו מתוקף היותנו ב"אירופה" תמיד מוגרלים מול אריות היבשת, אבל עדיין היו לנו תקופות עם שחקנים כמו ברקוביץ', רביבו, נמני, בנין, אלון מזרחי וחזן שהיינו לעניות דעתי חייבים להעפיל לטורניר גדול. המציאות לצערי לא מתחשבת בדעתי ואולי אלון חזן שלנו עם הגרלה סבירה בהחלט ייקח אותנו על כתפיו ליורו 2024 וכן גם זהבי חייב להיות שם, הגיע הזמן שיוסי בניון יתבגר ויבין שהוא מנהל נבחרת ולא עסק פרטי, וטוב שייזכר איך התנהג ככוכב כשהרגיש שפוגעים בו.
אבל לא לשם כך התכנסנו, המונדיאל בקטאר נפתח ולמרות שהם לא פייבוריטים לזכייה אני מקווה ומתפלל שנבחרת ארגנטינה עם הקפטן ליאו מסי תזכה סוף סוף במונדיאל ותיתן את החותם האחרון (שבעיני הוא לא זקוק לו) על כך שמדובר בשחקן הטוב בהיסטוריה של הכדורגל. מי שמכיר אותי יודע שאין לי קבוצה בחו"ל שאני אוהד, כן מעדיף ברצלונה אבל לא ברמה של אוהד שמתבאס אם היא מפסידה, אז מה לי ולעידוד נבחרת מדרום אמריקה אתם שואלים? התשובות לפניכם.
מונדיאל 94: אני בן ה-6.5 יושב עם בן דוד שלי בסלון ושואל אותו את מי אנחנו מעודדים. "ארגנטינה" הוא עונה לי. מה לנו ולארגנטינה אני ממשיך לשאול "בארגנטינה משחק מראדונה והם כיום אלופי העולם" הוא מסביר לי בסבלנות. תראה לי את מראדונה אני ממשיך לשגע אותו והוא מסביר לי שבמונדיאל הזה הוא לא משחק כי הוא עשה דברים שאסור לעשות, רק לימים התברר לי שמדובר בסמים.
מונדיאל 98: אני בן ה-10.5 יושב מכווץ מכאב אחרי שארגנטינה של בטיסטוטה, אורטגה, ורון וקרספו מודחת ברבע הגמר בדקה ה90 מול הולנד. וכך עוד מונדיאל, ועוד מונדיאל של אכזבות, כשבכל פעם אני שואל את עצמי "מה לי ולארגנטינה שאני כל כך רוצה שהיא תזכה במונדיאל".
בטיסטוטה פרש, ואיתו אורטגה, ורון, סימאונה וקרספו. כבר כמעט ולא נשאר עם מי להזדהות מאותה נבחרת שהתחלתי לאהוד ב-94. אלא שאז הגיע מסי….. ילד הפלא אותו הערצתי מברצלונה, למזלי משחק בארגנטינה, ועכשיו יותר קל להמשיך לאהוד את הנבחרת שכילד לא ראיתי ממנה זכיה אחת לרפואה.
אז אנחנו ב-2022, זה המונדיאל האחרון של מסי ואם מגיע למישהו לזכות זה לו! לו זה אכן יקרה, זו תהיה סגירת מעגל מושלמת עבור השחקן הכי טוב (בפער) בכל הזמנים ועבורי כדי שאוכל להמשיך לאהוד רק את מכבי ת"א במקום לחפש הרפתקאות ואכזבות נוספות בדרום אמריקה!
