ארקדי בלנובסקי (60) עלה לארץ מרוסיה לפני כ-25 שנה עם אשתו ובנו היחיד. הוא התחיל לעבוד במפעל במרכז הארץ בתור עובד ייצור. עם הזמן קודם להיות אחראי משמרת, ומאוחר יותר אף מנהל מחסן שבו היה אחראי על מספר רב של עובדים. "באחד הימים שמתי לב שאיני מצליח לראות בזווית העיניים", הוא מספר. "פניתי לבדיקה רפואית ושם נאמר לי שיש לי מחלה בעיניים שגורמת לצמצום בשדה הראייה עד לעיוורון מוחלט. אחרי 22 שנות עבודה במפעל לא יכולתי להמשיך בה".
ארקדי חלה ב"רטיניטיס פיגמנטוזה", זוהי מחלת עיניים הפוגעת ברשתית. התאים בה מתנוונים ומתים באטיות, ולכן החולים במחלה מדווחים כי ראייתם נפגעת בהדרגתיות עד למצב של עיוורון. "כשנודע לי שאתעוור, חשך עלי עולמי", אומר ארקדי. "לא ידעתי כיצד להמשיך בחיי. איך ובמה אעבוד. לפני כשלוש שנים איבדתי סופית את הראייה. היה עלי לעזוב את העבודה ולחשב מסלול מחדש, לחפש עיסוק שונה בו לא אהיה תלוי בראייה שלי. בשכנות אלי גר אדם עיוור. פגשתי אותו ושאלתי אותו איך הוא מסתדר. הוא אמר לי שיש לאדם יכולות, ואם יש לו רצון, הוא יכול לעשות הכול".
ארקדי פנה אל "מגדל אור", מרכז רב-שירותי העוסק בשיקום תפקודי ותעסוקתי של אנשים עם לקויות ראייה או עיוורון. "הבאתי קורות חיים, ועברתי אבחונים שבדקו כישורים אינטלקטואליים, נטיות מקצועיות, התנהגות תעסוקתית וכישורי חיים. הכול היה בסדר. שמעתי שיש אפשרות לעבוד במוקד טלפוני של העירייה. לענות לספקים וללקוחות זה דבר שידעתי, וחשבתי שזה דומה לחלק מהעבודה הקודמת שלי וזה יתאים לי. ואז שאלו אותי מה דעתי אם ישלחו אותי ללמוד להיות מסז'יסט".
בתחילה, ארקדי סירב לרעיון להפוך למעסה. נראה היה לו שהיום יש יותר מטפלים ממטופלים. בנוסף, הוא חשש שהעיוורון יהיה למגבלה. "המאבחן התעסוקתי אמר לי שהאדם העיוור לא מאבד את החושים האחרים שלו. הם מתחדדים, מה שאבד בראייה עובר לחוש אחר, ואם אדם רוצה לעזור, יהיו לו לקוחות. חשבתי על כך שנית. אם אעבוד במוקד טלפוני, היום יש עבודה, מחר ישימו מענה דיגיטלי ובסוף יגידו שאין עבודה בשבילי. בתור מסז'יסט גם אוכל לעזור לאנשים וגם להתפרנס כעצמאי. החלטתי לעשות קורס מקצועי בוינגייט לעיסוי רפואי, קלאסי, שוודי ורפלקסולוגיה".
חמישה בני משפחה נפטרו בחמש שנים
לצד התהפוכות במצבו התעסוקתי בשל איבוד כושר הראייה, התמודד ארקדי עם אבל שנה אחר שנה. בחמש השנים האחרונות הוא איבד את כל בני משפחתו. אביו נפטר בשנת 2010, שנה לאחר מכן נפטר אביה של אשתו. בשנת 2012 אשתו נפטרה מסרטן, ושנה לאחר מכן אימא שלה נפטרה. בנו נפטר בשנה שעברה. "אלה החיים וכנראה זה מה שהיה רשום למעלה", הוא אומר, "יש לי תקווה שמי שמת, טוב לו יותר בשמיים, אחרת מאוד קשה לקבל את זה. אני עם הראש למעלה, ממשיך לחיות ומנהל סדר יום".
בשילוב של כוח רצון עז ותעצומות נפש התחיל ארקדי ללמוד בוינגייט. "ידעתי שהלימודים לא קלים", הוא אומר, "אבל יש שם מנהלים ומורים טובים שיודעים איך ללמד עיוורים. למדנו אנטומיה, פיזיולוגיה, עזרה ראשונה, ובתקופת המבחנים הייתי נבחן מול המורה. למדתי שנה, השתלמתי בקליניקה בנתניה, והרגשתי שאני אוהב את זה, אפילו שלא באתי מהתחום. נגלה לפניי עולם שלם ומופלא. גיליתי איך בעזרת מגע עדין, מקצועי ומדויק אפשר לשפר לאדם את הרגשתו הכללית, להקל על הכאבים השונים לתת מרגוע לנפש. בסיום הלימודים פתחתי עסק פרטי, ועבדתי גם ברחובות במקום שיקומי עם אנשים מוגבלים היושבים על כיסא גלגלים. לפני כחצי שנה הפסקתי לעבוד ברחובות. כדי להגיע לשם אני צריך לנסוע שעתיים באוטובוס עם כלב הנחייה שלי, וזה קשה. כיום אני מקבל לקוחות באופן פרטי בבית".
כיצד נעשה החיבור עם הספא במלון לאונרדו?
"במרש"ל, מרכז השירותים לעיוור, יש מחלקת תעסוקה. נפגשנו, והם רוצים לעזור. אביגיל מהמרש"ל דיברה עם בית המלון, והם אמורים להתקשר אלי".
על מנת לעזור לארקדי להשתלב בספא, התפרסם פוסט בפייסבוק. "במלון לאונרדו באשדוד ישנו ספא מדהים, שהסכים להעסיק אותי בתנאי שיהיה ביקוש דווקא לעיסוי שלי", נכתב. "אם אתם או מכרים שלכם נמצאים בחופשה או סתם בביקור, ומעוניינים בעיסוי מקצועי ומפנק צרו קשר בפרטים המופיעים, ואני מבטיח לכם שלא תתחרטו. במהלך השנה האחרונה הספקתי לאבד את אשתי שנפטרה כתוצאה ממחלת הסרטן ואת בני היחיד. כיום, העבודה היא הרבה מעבר לפרנסה עבורי, היא ההזדמנות לבוא במגע עם אנשים שונים, לתרום מעצמי ולדעת בסוף יום שישנו אדם נוסף שעזרתי לו להרגיש טוב יותר".
ארקדי: 054-4869332
