כשרונן דיין יצא למילואים בשנת 2014, הוא העדיף להישאר לנקות סירים ומחבתות במטבח ולא לרוץ עם חבר. פשוט לא יכול היה לנשום. היום חמש שנים אח"כ הוא אחרי 3 מרתונים ולפני מרתון הוואנה בקובה, להיות שם הישראלי השני שעושה את זה אי פעם.
הבאנו לכם את כל הסיפור על רגל אחת, אבל בואו נראה את הדרך הארוכה והמדהימה שעשה המנופאי מנמל אשדוד, מאותו הרגע שבו החליט אז בעקבות הרגע במילואים, שהוא ישנה את חייו מן הקצה אל הקצה. או כמו שהוא אומר: "מחשבה מייצרת מציאות".
רונן דיין (43) גר במושב עזר, נשוי פלוס 3. הוא מנופאי בנמל אשדוד כבר כמעט 15 שנה. בשנת 2014 קיבל זימון כאמור למילואים. שובץ במטבח. באחד הערבים, אחד מחבריו אמר לו שיבוא איתו לריצה. לאחר כמה מאות מטרים הוא עצר את הריצה הקלה. רונן: "הייתי סוג של 'בטטת כורסא', הייתי עוזר במטבח. אחד החברים אמר בוא נרוץ מסביב לבסיס. רצתי שני סיבובים והרגשתי שאני מתעלף. חזרתי למטבח, העדפתי לשטוף סירים ומחבתות ולא לרוץ".
הרגע הזה היה עבורו רגע מכונן. הוא החליט שזה לא יכול להימשך ככה. "כשחזרתי מהמילואים זה הדהד לי בראש כל הנושא הזה, שחבר בן גילי כן יכול לרוץ ואני בקושי נושם". רונן החליט לעשות מעשה והחל לאט לאט לעשות הליכות ואח"כ לרוץ, אח"כ לשלב הליכה וריצה ובסוף רק לרוץ, לרוץ לרוץ ועוד לרוץ בלי הפסקה. רונן: "ראיתי פתאום שאני כן יכול לרוץ, והגדלתי את הריצה ואת כמות הריצה. בסוף אותה שנה רצתי 10 ק"מ במרתון ת"א". רונן התאהב בריצה ומשם זה רק הלך וגדל. המשיך בחצי מרתון בת"א, שזה במילים 21 ק"מ והסתיים עם 3 מרתוני טבריה, שזה 42.2 ק"מ כל פעם וחתיכת סגירת מעגל.
למה סגירת מעגל? מאוד פשוט, רונן מסביר מדוע בחר דווקא במרתון טבריה: "אני יליד טבריה. כשהייתי תלמיד בבית הספר היסודי בטבריה, כל שנה היו מורידים אותנו לחלק כוסות מים לרצי מרתון טבריה, זה היה יום חג בעיר". רונן החליט שהוא יחליף תפקידים ויסגור מעגל: "רציתי שעכשיו תלמידי טבריה יחלקו לי מים כרץ במרתון טבריה".
אבל כמו בסרט מתח, חודש לפני המרתון הראשון שלו בטבריה, לפני 3 שנים, הוא נפצע וסבל מקרע קטן ברצועה. הוא החליט שהוא לא מוותר, נסע קבוע לפיזיותרפיסט ליאור כץ מרחובות, כמעט על בסיס יומי, ולמרות הפציעה נטל חלק במרתון שהיה מהגשומים שהיו אי פעם, רץ בתוך שלוליות ענק עם הפציעה, אבל סיים אותו כמו גדול.
איך הייתה ההרגשה שסיימת את המרתון הראשון שלך אי פעם?
"הרגשה שזה לא להאמין. מרתון ראשון זה דבר מדהים. אין מילים לתאר. הרגשה של עילוי שעשיתי דבר לא יאומן. זה לקום ולעשות מעשה שאני לא האמנתי על עצמי. הרגשה שכבשתי את קצה העולם. הטופ שבטופ, שיכרון חושים. גם עכשיו יש לי צמרמורות. כאילו עליתי את האוורסט".
מאז רונן החליט שהוא לא מפסיק, שהוא רק התחיל. מבחינתו הכל בראש. הוא החליט לא להפסיק, ועשה כאמור עוד 2 מרתונים של טבריה: "זה השליך על כל החיים שלי. איך אני מתמודד עם החיים. הבנתי שמה שאני רוצה בחיים אני משיג. כל חלום שאני חולם אני יכול לשאוף ולהגיע אליו. המרתון גורם לך לחשוב שאתה יכול להשיג הכל בחיים. אתה יודע לתכנן זמנים, כוחות. זה מרתון. אתה חייב לתכנן הכל. זה עוזר לך לנהל דברים רציניים ביותר בחיים".
אבל עכשיו הוא עושה עוד צעד, צעד ענק מבחינתו. הוא ייצא לראשונה למרתון מחוץ לישראל, הוא יוצא לקחת חלק במרתון הוואנה בקובה, שייערך ב-10 בנובמבר. רונן: "זה מרתון ייחודי ביותר. המדובר בשני סיבובים באותו מסלול של 21 ק"מ, שהופך אותו ליותר קשה. מרתון עם עליות וירידות לאורך חוף הים בהוואנה, ומשם לתוך רחובות העיר העתיקה של העיר. כל זה כשהמארגנים לא סוגרים את הכבישים. הם מצופפים את הרצים לחלק מהנתיבים, כך שתוך כדי ריצה נוסעות בצד ממול מכוניות. חוויה עצומה".
עד היום ישראלי יחיד השתתף במרתון הוואנה, רן שילון. עכשיו זה יהיה גם רון דיין מנמל אשדוד. "אני מקווה מאוד לסיים אותו. הולך ללא מודע. במרתון טבריה אני מכיר את המסלול בעל-פה, מרגיש בבית. אבל הוואנה זה סוג של פחד. פחד מאי ידיעת המסלול", הוא אומר.
רונן ירוץ עם דגל ישראל כמו תמיד ועם הסמל של נמל אשדוד: "אני רץ עם דגל ישראל, כל מרוץ אני מסיים עם דגל ישראל. הפעם אני גם ארוץ חולצה של נמל אשדוד. שני מקומות שהם הבית שלי. בארץ וגם בעולם".
