אבל כבד נפל על תושבי שכונת הרב אברהמסקי ברובע ג', לאחר קבלת הבשורה המרה על פטירתו בטרם עת של ניסים משה ביטון בן ה- 29 שהתגורר בעבר בשכונה החרדית וחונך על ידי הוריו החרדים לתפארת במשך שנים ארוכות, עת למד בתלמוד התורה ובישיבה הקטנה.
בשנים האחרונות לחייו עזב ניסים משה את הישיבה החרדית, אך מעולם לא עזב את הדת, הוא השתדל תמיד למצא את מקום מושבו, במדרשיות ובמוסדות שונים, בתקופה האחרונה הוא עזב את בית הוריו ברובע ג' ועבר להתגורר בעיר לוד, אך היה מרבה לבקר בעיר בבית הוריו, בעיקר בחודשים האחרונים.
ביום ראשון נודע למשפחתו כי הוא נמצא בדירתו ללא רוח חיים, כאשר מבדיקת המשטרה התברר שניסים משה נפטר בנסיבות טראגיות וכואבות, ובאותו יום הוא הובא למנוחות בבית העלמין הממוקם בעיר אשדוד, ומשפחתו ההמומה יושבת שבעה בביתם שברובע החרדי.
איש החסד הצעיר
ניסים משה גדל והתחנך בבית הספר מורשה באשדוד, משפחתו מספרת שעוד בתור ילד היה ידוע בליבו הטוב והרחמן, ובחיוך שלא ירד מפניו. מספר שנים לאחר סיום הלימודים בבית הספר לא הצליח ניסים משה להשתלב במסגרת ישיבתית חרדית כנהוג במגזר, ובמשך תקופה ארוכה נע בין מוסדות שונים.
שנים ארוכות של חוסר וודאות והתפרנסות בעיקר דרך קצבה שהגיעה לו מביטוח לאומי, גרמו לו לעזוב את העיר ולהתגורר בעיר לוד, הוריו מספרים שהפעם האחרונה שראו אותו הייתה שלושה ימים לפני מותו, אז קפץ לבקר אותם כשהוא שמח כהרגלו, אך ביום ראשון האחרון הם כבר קיבלו את הבשורה הקשה על מותו הטראגי, לאחר שנמצא ללא רוח חיים בדירתו שבלוד.
יומיים לאחר שהחלו לשבת שבעה הגענו לבית משפחת ביטון שברובע ג' בעיר, שם שוחחנו עם יהודית אימו של ניסים, שסיפרה בבכי קורע לב על בנה המנוח, החסדים שעשה, ועל הימים האחרונים לחייו, כשהסובבים שומעים את סיפוריה ולא יכולים לעמוד בפרץ הדמעות שיצא ממנה ומבני משפחתה.
ראשית, אנחנו כמובן משתתפים בצערכם בתקווה שלא תדעו יותר צער. נשמח לשמוע ממך קצת על בנך שנפטר בגיל כל כך צעיר, מה קרה איתו בשנים האחרונות?
"לפני מספר שנים ניסים עזב את הבית, הכל החל לאחר שהוא הביא כלב לבית, אנחנו גרים באזור חרדי וזה לא היה מתאים לנו, אחרי מספר חודשים ביקשתי ממנו שיוציא את הכלב כי נהיה כבר קשה והוא לכלך את הבית, משה ענה לי: "כמו שאת מרחמת על בני אדם אני מרחם על כלבים, ולא אעשה צער בעלי חיים" ככה היה משה, לב רחב לבני אדם ואפילו לבעלי חיים. בעקבות בחירת אורח חייו, הוא החליט לעבור להתגורר לבד, ועשה את זה בעיר לוד. אך אף פעם הוא לא היה שוכח אותנו, תמיד היה בא, עוזר, שואל מה צריך ומסייע לאחים שלו".
"ניסים משה היה בעל לב רחב, הוא דאג לאנשים חסרי אמצעים, יום אחד הגיעה אלינו לבית אחת החברות שלי ואמרה לי "יהודית אין לי מה לאכול בבית" והוא בדיוק נכנס לבית ושמע את השיחה ואמר "מה הבעיה, אני אדאג לה" הוא נסע אליה לבית שמש ומילא לה את כל הבית, את המקפיא והמקרר. אותה חברה התקשר וסיפרה לי שהיא חיפשה את ניסים משה בכדי להודות לו אבל הוא נעלם, כי אף פעם הוא לא רצה שיגידו לו תודה".
ספרי לנו עוד על ניסים משה, מה היה מייחד אותו?
"הלב הטוב שלו היה הדבר המיוחד, יחד עם שמחת חיים תמידית, אני יסביר לך מה זה לב טוב, הייתי מכינה אוכל לשבת כבר ביום חמישי ומעמידה סירים על הגז, נסעתי לעבודה ושוחחתי עם בעלי שיעביר את הסירים לקירור, והוא עונה לי שהם לא שם בכלל. מתברר שניסים משה לקח אותם וחילק אתם למשפחות נזקקות בשכונה שלנו, ארבע פעמים הייתי מבשלת והוא היה נותן למשפחות, הייתי שואלת אותו ניסים משה איפה האוכל שהכנתי לשבת והוא היה אומר לי: "אמא אמרת תמיד לעשות מצוות אז אני עושה, נתתי למשפחות" הם היו מתקשרים אלי ומספרים כמה הוא היה דואג להם".
לאחרונה היה משהו לא שגרתי בנוגע אליו?
"כן, לאחרונה הוא בא אלי ורצה להחזיר לי כסף שהלוותי לו, לא ויתר עד שלקחתי. אמרתי לו שעל הכסף שלקח מאבא הכל מחול לו. היה משהו לא מוסבר שהוא ביקש מאבא שלו שיביא לו ריטלין ובסוף הוא הסתדר ומאז לא היינו איתו בקשר, הוא היה גר בלוד ולא היינו רואים אותו הרבה, עד שהבנו שמשהו אינו כשורה. מה שמאוד מוזר זה שבחודש האחרון הוא פתאום הגיע לבקר אותי הרבה פעמים בבית וקצת הופתענו, כנראה שהוא הרגיש משהו שאנחנו לא. אפילו אחותי שאלה אותי למה הוא מגיע הרבה לאחרונה, אז אמרתי לה שאני לא יודעת ואל תפחידי אותי, אבל כנראה שהגזרה כבר נקבעה".
לסיום סיפרה האם בדמעות ובבכי כי "אני חייבת לציין מקרה שקרה ולפחות ניחם אותי קצת, חזרנו מבית העלמין והייתה הכנסת ספר תורה של איזה אדם מבוגר וערירי שביקש במשך תקופה ארוכה לזכות ולכתוב ספר תורה, מהשמיים יצא שהוא הכניס אותו דווקא כשחזרנו מהלוויה של ניסים משה, אז ביקשו ממנו לא לעשות מוזיקה בגלל האבל, אך אני לא הסכמתי ואמרתי להם שיעשו הכל כרגיל שכן ניסים משה ז"ל היה אוהב שמחה וכל חייו שימח אנשים, אז אותו אדם מבוגר ביקש שהספר תורה הזה יהיה לעילוי נשמתו של ניסים משה בן יהודית שהיה משמח אנשים והנה הוא זכה".
