וכך מייזי כתבה בפוסט הנוקב בפייסבוק שגרף בזמן קצר מאות לייקים ותגובות מפרגנות:
הנה אני..
אשה בתוך ההריסות
הולכת , גאה , אשה.
האמת שהרסתם, הרסתם את כל הטוב שהיה מובן מאליו, דיברתם יותר מידי, הגזמתם , יצאתם מפורפוציות.
נכון שאשה יכולה לרצות , יכולה לשאוף , יכולה לפתח קריירה , יכולה לדאוג לעצמה לבד, יכולה להחליט מתי כן ומתי לא ומתי להתחרט ,, גם אם זה בשניה האחרונה – נכון.
אבל לקחת את זה רחוק מידי אומר גם לאבד את ההבדלים הקיימים בין גבר ואשה,
שהיום כבר מפחיד לציין אותם.
גבר צריך לכבד, גבר צריך להכיר בזכוייתיה השוות לשלו וגם ללכת שני צעדים אחורה כדי שתוכל לעבור אותו לפעמים, גם אם זה אומר שהוא ישאר מאחור.. נכון,
אבל לא לאבד את גבריותו , לא לאבד את שהיה לנו פעם, את הטקסיות – את פתיחת הדלת את החיזור את הגבריות
את הנשיות.
מרוב הציניות אבדה קצת הרומנטיקה לדעתי..
אז אני מייזי הבחורה היחידה (כמעט) בתחום איסוף פסולת של בנייה.
אז להגיד שאני לא נתקלת בשוביניזם הרבה פעמים יהיה שקר , אבל להגיד שלא כייף לי להשתמש בנשיות שלי לפתוח דלתות , להתלבש יפה , לדבר מקצועי בתחום ולבלבל את היושב מולי וגם אם צריך גם להפוך שולחן לפעמים יהיה שקר, אבל יותר מהכל אני גאה להיות חלוצה.
אני הכי הריסות שבעולם, אני הכי משאיות ומכולות ופסולת ועוד קצת פסולת
ובד בבד
הכי נשית , הכי עדינה , הכי רוצה חיבוק וליטוף ,מחמיא לי שקונים לי משהו יפה
וכן אני אוהבת שמוזגים לי קוניאק לכוס
ושמושכים את הכסא כדי שאשב..,
אין בזה פסול , ההפך יש בזה קסם
קסם שאסור שיאבד.
אז הנה אני
אשה בתוך ההריסות
הולכת, גאה, אשה.
