בסוף השבוע שחלף, בזמן שישנתם, נלחמו לוחמי האש בארץ ובאשדוד עם שריפה כל 2 דקות. לא להאמין, אבל לא טעינו כל 2 דקות. ככה זה שיש 1023 שריפות ביומיים! לוחמי האש מתחנת אשדוד מנעו בכל דרך, כמעט בחייהם, אובדן של רכוש וחיים.

אחד מהם, הוא רב כבאי (עוד מעט סמל) בן הרוש (30), לוחם אש מתחנת אשדוד, שעובד בתחנת אשדוד כ-6 שנים. כששומעים אותו, מבינים עד כמה לוחמי האש, אכן ראויים לשמם, כי הם לוחמים בכל הכח, גם כשאין כח. היינו מוסיפים גם, "מונעי האש". מה שעבר על בן בסוף השבוע שעבר, שהיה שרבי בטמפרטורה קיצונית, הוא סיפורם של כל לוחמי האש. סיפור שיכול להספיק לתסריט של סרט מתח ואימה בכל אולפן הוליוודי מפואר. רק שזה היה במציאות. כאן באשדוד.

מבצע "אש חמה", בפיקודו של נציב כבאות והצלה רב טפסר דדי שמחי, הסתיים ללא נפגעים בנפש. במשך שעות ארוכות ובטמפרטורות גבוהות שנבעו ממזג האוויר, רוחות והשריפות עצמן, נלחמו לוחמי האש בסיוע מתנדבים, קק"ל וצה"ל בעשרות רבות של מוקדי אש בו זמנית. טייסת הכיבוי פעלה בסבבי הטלת חומרי כיבוי רציפים, בסיוע מסוקי מ"י ומטוסים זרים. מבצע "אש חמה" במספרים:

41 שעות לחימה רציפה. 1023 שריפות בשטחים פתוחים (אירוע חדש כל 2 דקות). 3,400 דונם משטחי קק"ל נשרפו. 4,540 דונם משטחי רט"ג נשרפו. 40 בתים נשרפו במבוא מודיעים. 10 בתים נשרפו בקיבוץ הראל. 13 לוחמי אש נפגעו קל. 120 גיחות, 80 שעות טיסה. 9 כלי טיס מחמש מדינות (מצרים, קפריסין, יוון, קרואטיה ואיטליה). 1312 לוחמי אש באירועים השונים. כל 12 מטוסי הכיבוי הישראלי פעלו. 492 רכבי כבאות באירועים. 307 מתנדבי הכבאות השתתפו. פשוט נתונים מדהימים.

כך או אחרת, חשוב להכיר את לוחם האש בן הרוש, הוא מלא בגאוות יחידה. בצבא קוראים לזה 'מורעל': "תחנת אשדוד מתמודדת עם אירועים מכל הסוגים. יש בתחנה את הנמל, את כל המפעלים הפטרוכימיים, יש מוקדי סיכון של רבי קומות והמדובר בעשרות רבי קומות, מגדלים של מעל 29 מטר, אוכלוסייה, בניינים, מה שנקרא בשפה המקצועית 'אירוע אורבני'. לא חסרים סיכונים באשדוד, אפילו קוצים. מהדברים הקטנים שמתמודדים באופן שוטף, עשרות אירועים כמו מעליות, שריפות קטנות למיניהן, תאונות דרכים מכל הרמות, חילוצים מגובה. עובדים 24/7, חילוצים ממקומות נמוכים, בורות. לא חסר".

ברביעי שעבר חל ל"ג בעומר, הצפי היה שריפות בשל מזג האוויר השרבי באופן קיצוני. לוחמי האש מקבלים התראות מהשירות המטאורולוגי באופן שוטף והבינו מה צפוי. בן: "היו התראות לשריפות. כמו שאנחנו יודעים מזג אוויר קיצון, רוחות ושרב, שריפה בשדה פתוח, מתפתחת באופן אינטנסיבי עד כדי לא יאומן".

לכן הביאו תגבור לל"ג בעומר. אבל ידעו כי למחרת צפוי מזג אוויר קיצוני יותר. כך יצא שבן וכמותו עבדו 36 שעות. סיים משמרת ל"ג בעומר ובמקום ללכת הביתה, כי לא היו שחרורים, שלחו אותם למחרת למבוא מודעים לעזור בכיבוי השרפות. "זה היה מחזה סוריאליסטי", מספר בן. "בדרך אנחנו נוסעים עם הכבאיות ורואים כמויות עשן שאתה מבין שאתה הולך לקטסטרופה".

בן. האמת, זה מפחיד?
"לא. אני יכול להגיד לך בשם כל הכבאים, שאין בנו פחד. יש לנו רצון שכמה שפחות ייגרם נזק לרכוש ולאדם. עושים את כל המאמצים לצמצם את האירוע.. פחד לא מדבר אלינו. הסיכון הוא גדול, בין הגדול בעולם".

כשהוא מדבר על סיכון, הוא לא ידע מה מצפה לו בהמשך אותו היום. בינתיים הוא נלחם בשריפות באזור מבוא מודיעים. בן מתאר בהתרגשות: "קיבלנו גזרה לשמור על קו הבתים הראשון. מה שהלך שם זה רוחות מטורפות וצמרות של עצים של 10 מטר ומעלה שדלקו כמו לפידים, ואתה מרגיש את עוצמות החום, ברמה שאתה לא מבין. אם היה 45 מעלות בחוץ לא הרגשתי אותן, הרגשתי את האש, כי השריפות בשדה ויער מגיעות עד מאות מעלות".

בן וחבריו ידעו. המלחמה שלהם באש, היא ניצחון של האנשים שזהו ביתם. הוא ממשיך: "כשהגעתי לקו הבתים הראשון ראיתי בית עולה באש ולידו עוד בית עולה באש. אני לפתע רואה את הבית השלישי נתפס גם הוא, מיד פרסנו זרנוקים והגענו לקו הבתים שלא נשרף ומנענו מהאש להתפשט. צריך להבין הכל מסביב לישוב הזה הוא יער, הצלחנו להציל כמה בתים שהאש עוד לא נגעה בם והגנו עליהם. אני מאמין שמי שחזר לבית גילה כי אולי כמה כסאות בגינה נשרפו והפרגולה, אבל הבית לא נשרף, כי אנחנו היינו שם".

כל זה לא הכין את בן לאחד הרגעים הכי קשים בחייו, כמה שעות אח"כ. לאחר שהיו כל היום וכל הלילה, בלחימה בשריפות במבוא מודיעים, הם נחו רק שלוש שעות ואז התקבלה הודעה – "שריפה בבית עזרא". בן וחבריו הוקפצו לשם וראו עשן בסדר גדול לא סביר בכלל. בן: "אתה אומר יש פה בלאגן, בלי להיות שם, רק בדרך אנחנו מבינים שאנחנו הולכים לראות משהו מחריד".

הם נכנסו לאזור החממות של הישוב ואז קרה האירוע שבן לא ישכח בחייו. הוא מתאר ברעד: "בזמן שהיינו שם התרחש ממש לידנו פיצוץ עז. סגן מפקד המשמרת יהב יצחק, נפצע בפיצוץ של מכלי גז שהיו באחת החממות. מעוצמת הפיצוץ הוא נכווה ועדיין מאושפז בביה"ח תל השומר".

בן חוזר לחוויה האישית הקשה שלו. בן: "שקרה הפיצוץ אני רואה את הקצין להב יהב יצחק, מפקד המשמרת, בתוך כדור אש, המיגון, מזל ושכל הצילו אותו. אני זוכר את רעש הפיצוץ ושברים שעפו לגובה של עשרות מטרים. רצתי אליו משכתי אותו משם. מפקד התחנה צביקה מויאל היה נוכח אף בפיצוץ. הוא ראה את הכל בלייב ואני זוכר איך באותו רגע אמר -תביאו לפה מד"א דחוף. כבאי נפגע".

זה אירוע שלא תשכח לנצח.
"האירוע הזה עבורי הוא מכונן. גורם לי לחשוב על סכנות לא צפויות. זה יכול היה להיות אני. אנחנו עושים את זה מתוך שליחות ואנחנו מאוד זהירים, אבל עדיין המקצוע מסוכן ואנחנו מודעים לזה".

חתיכת אירוע. מגיעה לך הצטיינות
"לא, אצלנו זה בשגרה".

למה אתה צריך את זה? זה סיכון חיים.
"אני מרגיש סיפוק. זה משהו שרק לוחם אש יבין. אתה עוזר לאזרח בכל מיני מצבים וזה ממלא אותך עושה לך טוב"

תודה כבר אמרו לך?
"הרבה פעמים שמעתי את התודות בכל הסוגים של שריפות. הרבה פעמים גם לא אמרו תודה כי לא יכלו. אני לא מחפש את התודה".