זליג אונפסונג ז"ל – ניצול השואה שכמעט חיסל את אייכמן

זליג אונפסונג ז"ל יכול היה לחסל את אדולף אייכמן, ממתכנני "הפתרון הסופי" ליהודי אירופה, אבל במקום זה שמר עליו מכל משמר. זליג אונפסונג, שנבחר לשמור על הפושע הנאצי בכלא, נפטר מדום לב לפני מספר חודשים. בשנה החולפת העניק ראיון מיוחד לעיתון "המגזין", בו סיפר על מה שעבר בראשו בימים בהם שמר על אייכמן: "עבר לי בראש לתת לו כדור בראש, האקדח כבר היה טעון, אבל לא רציתי כתם בגלל אדם כזה"
זליג אונפסונג

זליג אונפסונג ז"ל עבר לא מעט בחייו הארוכים. הוא בהחלט הטביע חותם והשאיר זיכרונות מרתקים לילדיו ונכדיו. זליג נפטר בסוף יוני האחרון. בן 84 היה במותו. זה היה ביום שישי בצהריים. זליג נכנס לנוח אחרי קניות ואחרי 3 ק"מ של הליכה שהקפיד לעשות. אחרי חצי שעה מצאו אותו חצי שמוט, הוא נפטר מדום לב. נפטר ללא סבל יחסית וזה ניחם את המשפחה בצורה מסוימת, בוודאי אחרי חיים שלמים לא קלים שעבר והשואה ששרד.

שי און (50), בנו, מספר על אביו. הוא כילד שמע את הסיפור של אביו והשמירה על אייכמן כל חייו: "אני זוכר את זה מילדותי. אבא היה גם שוטר מכס ותמיד היה על מדים והיה גאה לספר על התפקיד שלו במשפט אייכמן. הוא עשה את זה כי חשב שזה ראוי לעשות. השקיע בזה המון. הוא בתור ילד ניצול שואה, חונך להיות מסודר וממושמע וכך עשה את התפקיד שלו. דבק בכללים ובמשימה שלו. הוא הקדיש את שנותיו האחרונות לספר את סיפור חייו, כולל הסיפור על אייכמן".

שי ממשיך: "אני זוכר את זה כל החיים, היה מספר לי ולאחי הצעיר, היה מספר בבית הספר שלנו. הייתי גאה בו מאוד. זה לא קל לחיות עם ניצול שואה שמסגל לעצמו דפוס חיים הישרדותי. הוא כל הזמן חשב על הארוחה הבאה, חשב על ביטחון, על הגנה וזה לא פשוט בתור ילד לחיות ככה. מצד שני, אתה מכיר את הסיפור ואת האירוע וזה דבר שיש לכבד. הוא היה בספינה אקסודוס והגיע בעליית הנוער. מסלול חייו היה שזור בהיסטוריה ובתקומה של מדינת ישראל".

שי עוסק כיום בשירותי רפואה לבני הגיל השלישי: "הגעתי לזה לא מעט גם ממה שהושרש לי בבית, האמפתיה להיסטוריה של מקימי המדינה הזו. שיחיו את הפרק השלישי של חייהם במקום של גאווה גדול אחרי מה שעברו ושרדו".

לפני שנה בדיוק ערכנו ראיון מיוחד עם זליג. מסתבר שזה היה הריאיון האחרון שלו. זליג אונפסונג מאשדוד, שהיה כאמור שומר ראשו של אדולף אייכמן הפושע הנאצי, שהיה בין מתכנני "הפתרון הסופי", חיסול יהודי אירופה בשיטתיות בתאי הגזים, שנתפס, הועמד למשפט בארץ והוצא להורג.

יום השואה

לפני כן צריך לחזור 84 שנים אחורה. זליג נולד בפולין בעיירה טישוביץ. הוא חי במשפחה עם הוריו ו-4 אחיו ואחיותיו. זליג והוריו ברחו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 לרוסיה, שם שרדו בדרך לא דרך כשנמלטו ברכבת משא. כשגרמניה פלשה לרוסיה בשנת 1941, הפכו חייהם לקשים יותר וההישרדות לחפש מזון לקיום קיבלה מימד נוסף של רדיפת הנאצים. הילד בן ה-7 לא חשב ברגעים האלה שיום אחד הוא יהיה זה שיצטרך להיות שומר הראש של מי שאחראי על מה שקורה באותן שנים איומות לו למשפחתו ול-11 מיליון יהודי אירופה שמהם הושמדו כ-6 מיליון, אדולף אייכמן ממתכנני "הפתרון הסופי".

אבל זה קרה. לפני כן, הילד ששרד את השואה, החליט שהוא עולה לארץ ישראל,  כי היה ב"נוער הציוני". אבל מסתבר שעוד לפני שעשה היסטוריה במשפט אייכמן, שם אמור היה למנוע ממישהו להתנקש בחיי הפושע הנאצי, במהלך משפטו (1960-1962), הוא עבר עוד חתיכת היסטוריה. הוא היה בין המעפילים בספינה "אקסודוס".

אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הוא שמה של אוניית המעפילים שיצאה מחופי צרפת בשנת 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים ניצולי שואה במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,282 נשים, 1,561 גברים, 1,017 נערים ו-655 ילדים, אחד מהם היה זליג, ילד שנוסע בגפו לארץ. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, והוחזרו בכוח למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר עם כח של הצבא הבריטי, בו גם היו נפגעים והרוגים.

זליג שרד גם את זה וחזר שוב לארץ בשנת 1948, הפעם עם כל משפחתו. הוא ניסה להתנדב בכדי להשתתף במלחמת העצמאות, אבל היה צעיר מידי. בגיל 19 כבר התגייס לצה"ל ושירת בבית הספר לחיל רגלים ו-3 שנים אח"כ כבר שירת במשמר הגבול במשטרה והיה מהמצטיינים. את השיחה עם מפקדו בשנת 1960 הוא לא ישכח לעולם. "המפקד שלי היה אח של רפאל איתן, לימים רמטכ"ל צה"ל. הוא אמר לי שב, תאכל משהו טוב", סיפר זליג בריאיון לפני שנה. "שאלתי אותו למה הוא דואג לי כל כך. הוא ענה לי, תראה אני מציע לך תפקיד שאתה צריך לענות לי בכן או לא. שאלתי אותו מה אתה מציע לי והוא אמר בלי לעצור – להיות השומר של אייכמן. לדאוג שלא יפגעו בו במהלך המשפט או ינסו לחטוף אותו".

דוד בן גוריון, ראש הממשלה, הודיע באותם ימים מעל בימת כנסת ישראל כי הרוצח מספר 1 נגד העם היהודי נתפס. כל ישראל עסקה בזה. השנה הייתה שנת 1960 והשואה הסתיימה רק ב-1945. ההלם, הכעס, תחושת הניצחון בציבור הישראלי, היו גדולים. העם היהודי בא חשבון עם אחד מרוצחיו.

נחזור למשרד המפקד. זליג היה בהלם. הוא סיפר: "לא ידעתי מה להגיד. אמרתי למפקד שלי שהרי למה אתה מבקש שאני אעשה זאת? הרי בן גוריון אמר שהוא לא רוצה שיוצא אירופה, אשכנזי, ישמור עליו מחשש שיחסל אותו. המפקד שלי אמר לי עקבנו אחריך, אתה צלף מעולה, ערני, בעל משמעת גבוהה וגם מדריך קראטה, אנחנו רוצים אותך". זליג עצר, לקח אוויר והמשיך: "אמרתי לו שאני רוצה לחשוב על זה. הוא ענה לי, אין מה לחשוב. זה משהו שתספר לילדיך, לנכדיך, לעם ישראל. מיד אמרתי לו – אני מוכן".

ומשם תוך זמן קצר הגיע זליג לכלא ג'אלמה ליד יגור, היום כלא קישון. שם נשמר בסודיות רבה אייכמן. זליג שמר על אייכמן 5 שעות בבוקר ו-5 שעות בלילה ליד תאו. במהלך המשפט היה שומר עליו וגם משמש כצלף. זליג: "היה חשש שיפגעו בו, אבל היה חשש גם שהגרמנים ינסו לחטוף אותו. אסור היה לי לרגע להירדם לנוח. הייתי עם תת מקלע וההנחיה הייתה שכל מי שינסה לעשות משהו לא לאפשר לו את זה בכל מחיר".

במהלך השמירה ליד תאו, ניסה אייכמן לדבר עם זליג, לפתח שיחה, כמה וכמה פעמים. "הוא היה שואל אותי – מה שלומך, איך אתה מרגיש? חם היום, לא? הוא דיבר בגרמנית, אני מבין גרמנית אבל החלטתי לא לדבר איתו, השתקתי אותו. גם היה אסור לנו ומי שדיבר איתו נקנס במשכורת חודש, וגם בגלל שלא רציתי לתת לו כל סוג של חברה לאדם הזה".

לא מעט אנשים ששמעו על מה שעשה גם אז בתקופת המשפט תמהו כיצד הוא לא נותן לו כדור בראש. זליג אמר בעניין זה: "התפקיד שלי היה לשמור עליו, לא להרוג אותו. זה עבר לי בראש. אבל זה היה כתם לכל חיי, בגלל האיש הנורא הזה". המשפט התנהל בבית העם בירושלים וזליג עשה את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר מבחינתו. עם כל הרצון לנקמה, הוא ידע שהוא איש כוחות ביטחון במדינת ישראל, במדינת היהודים ויהודים הם לא רוצחים, גם אם מדובר באחד הרוצחים הגדולים ביותר שידעה האנושות והעם היהודי.

זליג לקח חלק פעיל בפרויקט הנהדר "זיכרון בסלון", והוא סיפר שם את סיפורו. "זיכרון בסלון" הינו יוזמה המזמינה אנשים לציין את ערב יום הזיכרון לשואה קצת אחרת. בין אורחים וחברים, במפגש הכולל עדות, חלק אומנותי שיתופי ושיחה פתוחה על השואה ועל השלכותיה על החיים שלנו כיום.
בשנה שעברה כ-150,000 מארחים ומתארחים בארץ ובעולם בחרו לציין את ערב יום השואה בערב של "זיכרון בסלון". כל אחד יכול ומוזמן לארח ערב של "זיכרון בסלון", כל שנדרש הוא סלון ורצון לזכור קצת אחרת.

נורית טופז, פעילה חברתית מוכרת, היא רכזת "זיכרון בסלון" באשדוד זו השנה הרביעית: "נפל בחלקי הכבוד הענק והחשוב להיות גם השנה חלק ממיזם להנצחת השואה 'זיכרון בסלון'. זו שליחות מיוחדת ורבת חשיבות עבורי, ללוות את האנשים היקרים המיוחדים, ללוות את המשפחות, את ילדי השואה הדור השני והשלישי, ללוות את המסע החשוב הזה בכדי שלא ישכח. הכל החל לפני 4 שנים ביום בו פנתה אלי קרין בן יוסף חברתי, רכזת העיר בזמנו, שאארח אצלי. מאז ועד היום אני מובילה ומרכזת את העיר אשדוד".

זליג, שכאמור לקח חלק פעיל בפרויקט החשוב הזה, סיפר שם עוד דבר אחד בסיפור: "יום אחד לאחר המשפט דפקו לי בדלת. אני פותח אותה ומגלה ששוטר נמצא שם. שאלתי מה הוא רוצה והוא אמר לי שנשיא המדינה החליט לתת לי ציון לשבח על תפקידי. בדרך פתחתי עיתון וראיתי כותרת – "השומר של אייכמן יקבל ציון לשבח על שמירה מעולה".

זליג סיכם את הראיון בשנה החולפת עם התחושה כששמע שאייכמן נתלה והוצא להורג: "הרגשתי סיפוק רב. אמרתי לעצמי שהוא קיבל את שלו. אני לא חולם עליו בלילה ואין לי סיוטים ממנו כמו שיש לאחרים ששמרו. אני עשיתי תפקיד היסטורי גדול".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך