"מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו…", התנבא הנביא ישעיהו בספרו בשנת 735 לפנה"ס, ונדמה שאין זמן תואם יותר לנבואה זו מזמננו אנו. כל הקווים האדומים והעקרונות שפעם הנחו אותנו כעם הטשטשו ואינם, ויש כאלה ששכחו מזמן לאיזה עם הם שייכים ובאיזו ארץ הם גרים. המצאנו את כיפת ברזל, המצאנו טנקים, נשקים מתקדמים, ומה לא, אבל אין שום המצאה (ונהיה הצבא אשר נהיה) כנגד אויבים מבית. אבל לפני שניגע באותם סוררים חשוב שנזכור שהדג מסריח מהראש, והראש שלנו זוהי כנסת ישראל, שבין חבריה נמנו ועדיין נמנים עוכרי ישראל ותומכי טרור מהסוג הגרוע ביותר, כגון ח"כ לשעבר זאחלקה, כגון חנין זועבי, כגון אחמד טיבי, שמקבלים משכורות עתק פלוס תנאים שרובנו יכולים רק לחלום עליהם, מאותה מדינה שהם מדברים בגנותה יום ולילה. מאותה מדינה שהם לא מגנים פיגועים רצחניים כנגד אזרחיה וחייליה. אותה מדינה מממנת אותם בשעה שהנכים פה רעבים ללחם, בשעה שרוב האוכלוסייה פה רק מנסה לשרוד, הם חיים חיי פאר על חשבוננו, ופה מתחילה הבושה האמיתית.
אבל מילא הם, השייכים למגזר הערבי, אבל מה נגיד על מרצה שאומנם שמה קרולה הילפריך (שם המעלה אסוציאציות לא נעימות מהסרט "רשימת שינדלר"), שמלמדת במוסד הממומן על ידי מדינת ישראל, ומסבירה בקול תוקפני לסטודנטית תמימה שהגיעה במדים לשיעור, מדוע עליה להימנע מלהגיע לבושה כך לשיעור במדינת ישראל, מכיוון שזה פוגע ברגשותיה של סטודנטית ערבייה הרואה במדים את סמל הכיבוש.
אל תנסו לחפש הגיון במקרה הזה כי לא תמצאו, ואם בכל זאת תנסו למצוא תיאור המתאים למקרה, חזרו לראש הטור והפסוק המופיע בו יסביר לכם הכל. מה שאותי מעניין הוא מדוע אותה סטודנטית ערביה, הרואה בנו כעם כובש, מגיעה ללמוד בכלל במוסד של ה"כיבוש"? כן, אתם צודקים, כנראה שאותו "כיבוש" רק הטיב עם כל אותם סטודנטיות שלולא אנחנו היו עדיין מוכות, ומוכרות בייגלה בעיר העתיקה כדי לשרוד, וזה על הצד האופטימי, שהן לא היו נרצחות על "כבוד המשפחה".
בואו ונמשיך את ההזיה, מנכ"ל בצלם חגי אלעד, בכנס רשמי של האו"ם, קם ואמר ש"הגיע הזמן למעשים נגד ישראל". כן, כן, קראתם נכון, יהודי משלנו אמר את הדברים האלה במקום שבו יושבים אנשים שגם ככה לא מסמפטים אותנו יתר על המידה. נסו לחשוב מה עובר בראשם כאשר הם רואים יהודי שקורא לפגוע בעמו, האם הם יהיו בעדנו עכשיו? קשה לי להאמין. והכי גרוע שלא רק אזרחים מתוכנו מזיקים לנו, גם אלה שאנו שמים את ילדינו בידיהם, כגון הרמטכ"ל לשעבר איזינקוט, שאמר על מקרה אלאור עזריה: "בן 18 שמתגייס הוא חייל, לא ילד של כולנו…". לך תספר את זה בבקשה לאמא של נחשון וקסמן, שסך הכל רצה להגיע לשבת בבית.
עד לאן נגיע עם החוסר רגישות והרצון שלנו להראות שאנו יותר צדיקים מהאפיפיור? איך יתכן ששולחים ילד בן 18 לשדה הקרב, ושמים אותו בכלא על כך שהרג מחבל שבא לרצוח חיילים? איך יתכן שאותם מפקדים שאמונים על שלום ילדינו מכניסים אותם לכלא? איך?
אני יכול להמשיך לכתוב לכם על עוד אינספור מקרים מקוממים, ומסמרי שיער, אבל המסר הוא אותו מסר – שכחנו מי אנחנו, איבדנו את הזהות שלנו, והכל בגלל שאנו מנסים למצוא חן ולהראות מוסריות לצד השני.
אז הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולזכור: שונאינו לא יאהבו אותנו ולא משנה מה נעשה עבורם. הגיע הזמן שנזכור שפה זו מדינת היהודים, ונפסיק ליפול שולל בהבל פיהם של כל אותם אנשים כגון גדעון לוי מעיתון "הארץ", אשר כינה את טייסינו רוצחים. זכותנו להגן על עצמינו בכל האמצעים הנדרשים לכך! והכי חשוב להיות תמיד בצד של המדינה שלנו ושל חיילינו. לא יתכן שיהודים משלנו יגיעו למחסום ווטש ויקללו את חיילי צה"ל, שכל חטאם הוא שהם מגנים על אזרחי מדינת ישראל. אנו חייבים לזכור תמיד שאנחנו העם היחיד ששרד במשך אלפי שנים רק בגלל אחדותנו. ואל תבינו אותי לא נכון, אין זה אומר שכל הערבים מחבלים חלילה, עלינו לכבד כל אדם באשר הוא, אבל הגבולות היטשטשו פה עד כדי כך שיש בתוכנו אנשים שמגנים על הצד השני, בשעה שחיילי צה"ל עומדים בחזית כדי לשמור על אותם סוררים ועוכרי ישראל, ופה עובר הקו האדום.
לסיכום, הגיע הזמן שנתעורר ונוקיע מתוכנו את כל אלה שבשם אהבת הארץ והאדם, מוכנים לוותר על הארץ ועל חיי אחיהם היהודים. הגיע הזמן שנסתובב פה בראש מורם ונכבד כל אדם, אבל שבראשינו תמיד יהדהד הקול: "פה זו מדינת היהודים".
