עמדת המוצא של כמעט כל אחד מתושבי המדינה היא שאנחנו חיים במדינה שעושקת את אזרחיה, ואינה מאפשרת לנו לחיות חיים נורמליים בארץ הקודש. איפה ארץ הזבת, חלב ודבש שהבטיחו לנו… מן הסתם האמירות הכועסות של האזרחים, מלוות ברוב המקרים בקולות של בכי ונהי, והם בטוחים שישראל היא אחת המדינות הכי יקרות והכי גרועות מבחינה כלכלית, לעומת רוב המדינות המתפתחות בעולם.
אני מצטער להרוס את התזה של אותם אנשים, ולמרות שהקושי הכלכלי מעיק על כולנו, ישראל רחוקה מאוד מהרבה מדינות בעניין יוקר המחיה, לשני הכיוונים. יש מדינות שגם שכר של 30 אלף שקל בחודש לא מאפשר לסיים את החודש כמו שצריך, ומצד שני יש מדינות שעם 5000 שקל אתה יכול לחיות ממש כמו עשיר. אנחנו נמצאים אי שם באמצע, עם מדינה שמעניקה שירותי בריאות מעולים במחיר כמעט אפסי, מערכת חינוך מהמתקדמות בעולם בעלות נמוכה יחסית, תעריפי חשמל ומים שהם בהחלט סבירים מול רוב המדינות המתקדמות ועוד כמה וכמה הטבות שאין בהרבה מדינות מתקדמות.
לעומת זאת, יש בעיה קשה מאוד (מאוד!) בתחום הדיור, עם מחירים שאינם סבירים בכל קנה מידה. כל הניסיונות לשנות את המצב הבלתי נסבל סביב מחירי הדירות רושמים כישלון חרוץ. היום לזוג צעיר בישראל כמעט ואין סיכוי לרכוש דירה, אלא עם זכה לסיוע כספי משמעותי מצד ההורים או בני משפחה אחרים. עד אז הזוגות הצעירים ייאלצו לשלם שכירות מטורפת בכל חודש. זה ללא ספק הנקודה הכי כואבת, שמגמדת את ההישגים הכלכליים האחרים שנרשמו בעשור האחרון.
גם סביב מוצרי המזון יש בעיה. אומנם ישראל מצויה במרכז הטבלה מול המדינות המתקדמות בעולם, אבל זה ממש לא מרגש אותי. אפשר וצריך להוזיל יותר את סל המזון בישראל, ולמדינה יש את הכלים לכך. תראו איך בשבוע של צעקות והפגנות לא גדולות במיוחד, נבלמו עליות מחירים של מאות מוצרים בסיסיים. עצוב שרק ככה אפשר לשנות החלטות בזויות כאלה של העלאת מחירים מיותרת ולא הכרחית בעליל, מצד המונופולים ששולטים בתעשיית המזון בארץ. חייבים להמשיך במגמה הזו, ולא לוותר להם. החברות הגדולות לא יעלו מחירים בכל פעם שהן נאלצות לשלם קצת יותר על ההוצאות שלהן. הן מרוויחות יפה מאוד על הגב של כולנו, ולא צריך לרחם עליהן.
אסור לשכוח שמי שמוביל את המדינה מבחינה כלכלית ומניע אותה קדימה הם לא עשירי המדינה, שמהווים אחוזים בודדים לעומת כלל האוכלוסייה. מעמד הביניים, שמשתכר כ-11 אלף שקל בחודש בממוצע, הוא זה שמחיה את הכלכלה הישראלית, ומהווה נתח משמעותי מהכנסות המדינה. אנחנו אומנם חיים במדינה מתקדמת ומתפתחת בהרבה מאוד אספקטים, אבל זה לא אומר שנקבל גזירות כלכליות כאילו מדובר בגזירה משמיים.
למרבה הצער, כל יום יש "זליגה" של הרבה מאוד משפחות ממעמד הביניים לכיוון המוחלש במדינה, לאלה שחיים מתחת לקו העוני. זה לא פוגע רק באותן משפחות יקרות, שלא מצליחות לגמור את החודש, אלא זה פוגע גם בכלכלה של המדינה עם פחות משפחות שיכולות לקנות מוצרי מזון באלפי שקלים בחודש, ביגוד במרכזי הקניות ובילוי במסעדה או בגלידריה. חייבים לשמור על מעמד הביניים, בכל מחיר. זה הנתון הכי חשוב שצריך לדון בו לקראת הבחירות לכנסת.
שבת שלום!
