מאמנת הכושר דוריאן בן-צבי מור, היא בחורה חזקה שיודעת להתמודד עם כל מצב. דוגמא אחת בולטת ניתן לקבל מכך שנפרדה לשלום לפני מספר שנים מ-17 ק"ג והפכה למאמנת כושר אישית מוכרת באשדוד. דוריאן סבלה לאורך שנים מנטייה להשמנה, ובשירות הצבאי הגיעה למימדים משמעותיים מבחינה גופנית. בשלב מסוים היא התעוררה, עברה מהפך בתזונה והחלה להתאמן בלי הפסקה. היום היא מסייעת לאחרים לעבור את הדרך שעברה.
אבל כל החוזקות שלה לא סייעו לה להתמודד עם הטרדה מינית שעברה בשבוע החולף, בזמן שיצאה לריצה שגרתית. דוריאן משחזרת במונולוג מלא כאב: "בשבוע שעבר עברתי חוויה לא נעימה של הטרדה מינית, באזור הסיטי, בשעת לילה מאוחרת. יצאתי לריצה כשאני לבושה בטופ וטייץ צמוד. עמדו שם חבורת בנים, להערכתי בני 15-16, יחד עם אופניים חשמליים ותוך כדי הריצה זרקו לעברי הערות. אני רגילה להערות רדודות כאלו כל הזמן ולא התרגשתי, המשכתי בריצה. יחד איתי החליטו 'ללוות אותי' בדרכי עוד שני מתבגרים (או שלושה), ונסעו בעקבותיי. אחד מהם היה 'גיבור מספיק' כדי לשלוח לי יד לעבר הישבן. קפאתי לרגע במקום. הרגשתי מושפלת. מהר מאוד התאפסתי ויריתי לעברו שהוא סוטה. אין מילה אחרת. יצאתי יום לאחר המקרה בפוסט אמיץ ברשתות החברתיות. הפוסט גרף המון לייקים, שיתופים ותגובות הזדהות. קיבלתי המון תמיכה גם בהודעות אישיות, ואפילו נשים שעברו מקרים דומים לשלי, הן מנשים והן מגברים. זו מגפה של ממש ועלינו להילחם בה. לא נשתוק על הטרדות מיניות! הגוף שלי הוא שלי, ואין לאף אחד זכות עליו. אם בחרתי להתלבש חשוף, אין זה אומר ש'הזמנתי אליי הטרדה'. אני בוחרת באופטימיות ומאמינה שיחד נוכל להילחם בזה. אני קוראת אליכם ההורים, חנכו את ילדכם לבגרות. הכל מתחיל בחינוך בבית. אני נאחזת באופטימיות, לצד הזעם, ורוצה להאמין שהדור הזה יהיה טוב. שולחת נשיקות וחיבוקים לכל אישה שאי פעם חוותה חוויה דומה. מאחלת ששום אישה לא תחווה מקרה ולו הכי קטן של הטרדה או עלבון מסוג זה לעולם". ללא ספק מדובר בדרך אמיצה להתמודד עם הטרדה מינית מכוערת וחמורה.
כך דוריאן אמרה שלום ל-17 ק"ג…
דוריאן עובדת בשלוש השנים האחרונות כמאמנת כושר, מדריכת סטודיו במגוון שיעורים (קיקבוקס, פילאטיס, זומבה). היא למדה בבית הספר הג'ימנסיה, הפדרציה הישראלית לקיקבוקס ובבית הספר למקצועות הספורט.
דוריאן מספרת מה הוביל אותה למקצוע המרתק הזה: "כששואלים אנשים איך התגלגלו לעסוק במקצוע שהם עוסקים בו, יש מי שיודע לענות: 'המקצוע בחר בי'. המקרה שלי הוא לגמרי הפוך, אני היא זו שבחרה במקצוע. הכל התחיל בשירות הצבאי שלי. הסיפור הקלאסי של חיילת שעלתה במשקל בשירות. פיצה, שווארמה, המבורגר וטורטייה היו החברים הכי טובים שלי, לצד חצי קופסת סיגריות ביום. הייתי משקית קישור ומסגרת העבודה הייתה משרדית ומאוד יושבנית… הייתי יושבת שפופה רוב שעות היום, ופעילות גופנית היא לא משהו שעלה בדעתי אפילו. לקראת מועד השחרור, קיבלתי שיחת טלפון, מהקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים. הציעו לי להיות מאמנת כושר, לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם בעצמי".
דוריאן ממשיכה לשחזר: "אחרי שנותקה השיחה, הסתכלתי לעצמי על הבטן הרופסת ואמרתי לעצמי – מה לי ולכושר? את עושה מעצמך צחוק מעצם המחשבה… ניסיתי להיכנס לכושר אבל מאוד מהר הדחקתי את הנושא. הדברים התגלגלו מאוד מהר, נכנסתי לכושר לאחר השחרור והתחלתי תהליך עם עצמי של ירידה במשקל. כשלושה חודשים לאחר השחרור כבר מצאתי את עצמי בהכשרת מדריכים. עד אותו רגע, היו לי חלומות גדולים על תואר בפסיכולוגיה כדי להצליח ולעזור לאנשים".
דוריאן מספרת על מה שעברה בגיל צעיר: "גדלתי בבית עם 'אופי שמן' וחסר מודעות להרגלי בריאות, עם גנים ונטייה להשמנה, וכנגד כל התירוצים הוכחתי לכולם, ובעיקר לעצמי, ש'ספורט זה לא בשבילי' זה תירוץ! לא אהבתי ספורט, הייתי מבריזה בבית הספר וממציאה למורה שאני במחזור. בחיים לא הייתי מהספורטאיות של השכבה, וכל קשר בין פעילות גופנית לביני היה מקרי. עשיתי סוויץ׳ בכל מה שקשור בתזונה, הפסקתי מאז לעשן, וירדתי סה"כ 17 ק"ג מהמשקל הכולל. עד היום אני לא מאמנת הכושר השדופה ביותר, והמסר שיש לי להעביר הוא – תשאפי להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך, כי לא כולנו דוגמניות ולא נולדנו בר רפאלי. את הכלי המדהים שקיבלתי אני רק רוצה להעביר הלאה. תמיד אני אומרת שמאמן כושר היא סוג של פסיכולוג בלי תואר בפסיכולוגיה, כך שכבר אין לי חסך, כל עוד אני עוזרת לאנשים. מתאמנות שלי הן חברות שרכשתי. אני יודעת שזה מקצוע לכל החיים. אין לי צל של ספק".
דוריאן משתפת מה השתנה בה מאז שהיא מאמנת כושר: "מרגע שהוצאתי את התעודה, זכיתי להכיר נשים ששינו לי את החיים. חשבתי שהמקצוע הזה יהיה רק בשביל הכיף שלי, ולא היה לי מושג עד כמה אעבור, אתבגר ואתפתח. מאות נשים שעברו לי מתחת לידיים בפרק זמן כל כך קצר, ובגיל צעיר כל כך, שבו זכיתי באמת להשפיע. אינספור סיפורים מדהימים: החל מנערה מתבגרת, שמנמונת וחסרת ביטחון, שמצליחה להגיע לנשף הסיום שלה עם שיא הביטחון וחיוך מאוזן לאוזן. זה גורם לי להרגיש גאווה, רק מעצם הידיעה שהיה לי יד בדבר. זה ממשיך באישה שלאחר כל ההריונות שעברה, עקב הירידה במשקל, בעלה חזר להימשך אליה כמו בעבר. זו השפעה ענקית על בני זוג.
הזכות הגדולה ביותר שזכיתי לה עד היום היא אישה כבת 60 שמודה לי ומנשקת את ידיי, על כמה בעיות הגב שלה פחתו מאז שהיא מתאמנת אצלי בפילאטיס. זו ברכה בשבילי וכף זכות ענקית. תחושת השליחות והאהבה האמיתית למקצוע תמיד מלווה אותי. התחלתי באימונים אישיים בפארקים, ולאט לאט הכנסתי את האימונים אליי לבית של ההורים. היום אני מנהלת קבוצות לנשים בלבד ועתידה בקרוב לפתוח סטודיו שעוד לא נראה באשדוד. אין לי דם כחול, ואני לא מיוחדת. החלום שלי הוא להצליח לגעת בכמה שיותר נשים ולגרום להן להבין שאם אני יכולה, אין אחת שלא יכולה".
