לפני שנתחיל שתי הבהרות בעצם שלוש. אחת, אני מתנצל מראש בפני אנשי מחלקת הנוער, כי מה שאכתוב כאן מעודד שיישארו בלי הסמכות המקצועית שלהם. הבהרה שנייה, הדברים נכתבו בכוונה בלי קשר למשחק מול אשקלון בראשון כי המשחק הוא חד פעמי, העניין שלפניכם הוא לא. והדבר השלישי גילוי נאות , אני חולה עליו. לא אוהב אותו, חולה עליו.

מי שעוד לא קלט על מי שאני מדבר (טוב הכותרת הרסה קצת בנינו), הרי שאני מתכוון ליוסי מזרחי שהגיע בפעם החמישית לעזור ולהציל את מ.ס אשדוד. מזרחי הוא מנהלה המקצועי של מחלקת  הנוער שעושה עונה מצוינת ועכשיו לפני המשחק מול אשקלון (פחות משבוע) הוא הגיע להחליף את עמיר תורג'מן המאמן הקודם.

עזבו אתכם מה הוא אומר (יוסי אומר שהוא לא רוצה לאמן.). אני מכיר את יוסי 20 שנה. בעצם יש לי את הכבוד להכיר את יוסי 20 שנה. יוסי הוא מקצוען סופר מקצוען סופר מקצוען והייתי ממשיך עד לסוף הכתבה. אבל הוא גם סופר רגיש. מבקשים ממנו הוא יעשה את זה תמיד. אז הוא אומר שהוא לא רוצה לאמן. אז אומר. מילה אחת טובה והוא שם ובכל הכח. לדעתי הוא האיש הכי מתאים לתפקיד, עכשיו וגם לעונה הבאה.

אסביר מעט יותר ברור. לאחר שעמיר תורג'מן עזב (וזו רק תחילת הדרך שלו ושל עוזרו ארז בלפר בליגת העל) הגיע יוסי מזרחי כמו תמיד ביקשו הגיע מיד. צו 8 הוא קורא לזה. מה שאוהבים להגיד "להציל את המולדת" והוא יעשה את זה. תשמעו מילה של חכם. יעשה. יציל אבל אח"כ אמור לחזור למחלקת הנוער.

לי יש הצעה. מזרחי חייב להיות בתפקיד על. מעין מנהל מקצועי מחלקת הנוער כמו היום, אבל גם בתפקיד מנג'ר בבוגרים (או אחד מהשניים) ולצדו מאמן. יוסי באמת לא רוצה להיות על הדשא באימונים, אבל בהחלט אוהב את ההתרגשות הזו של משחק בקבוצה בוגרת ושלא יספר לכם אחרת. זה יהיה מצב שכולם ירוויחו ממנו, האגודה, הנוער (שלא יוותרו עליו ואני יכול להבין למה) והמאמן שיזכה ללמוד ממנו. יוסי מזרחי הוא דמות. תשאלו את השחקנים. דמות ששווה שנראה אותה בפרונט של הכדורגל הישראלי. ואם זה לא יקרה אז נהנה ממנו לפחות עד תום העונה…..התגעגענו יוסי.

על שום מה?

לא מכיר את יצחק שום. יתרה מכך אני סביב הכדורגל כבר 40 שנה ולא יצא לי לדבר איתו אחד על אחד, או לעבוד מולו. אולי פה ושם כחלק ממסיבת עיתונאים, אבל לא משהו מעבר לזה. לא יודע אם הוא איש כזה או אחר. אבל דבר אחד אני יודע, יש לו חלק.לא קטן. במצב של הפועל כפר-סבא.

כפר סבא עד לא מזמן קבוצת ליגת על. לא מאריות הליגה, אבל קבוצה עם עבר מפואר (שחלק ראיתי בעיניי כששיחקו מול מכבי יפו אהובתי). אפילו אליפות יש לה וגם גביעי מדינה. יצחק שום הוא שם בהיסטוריה של כפר-סבא וחלק ממנה. את זה אי אפשר לקחת ממנו לעולם. אבל נראה כי זה קצת מבלבל אותו. הוא אומנם הבעלים שלה היום, אבל הוא לקח את זה צעד אחד רחוק מידי.

אני לא נכנס לויכוח שלו מול מסאי דגו. לא הייתי שם ולא יכול להגיד מי צודק. הבעלים או המאמן. אבל דבר אחד ברור, מאז שדגו עזב את כפר סבא, או הועזב מכפר סבא,  שהייתה כבר במקום הראשון בליגה הלאומית, היא נאבקת על חייה בליגה ונמצאת בפלייאוף התחתון. היא נוצחה במחזור האחרון על ידי הרצליה מהתחתית 1:0 ועוד בבית ונמצאת 4 נקודות מהמקום ממנו הולכים למבחנים. לשום יש חלק בזה. ההחלטה שלו הוא תגרום לקבוצה שלו לרדת ליגה.

שום בחר לשלוח הביתה את דגו כשהקבוצה הייתה בשיא. יש ספר מצוין של פרופסור הר סגור ז"ל שנקרא החלטות היסטוריות והיסטריות. זו נראית כרגע כהחלטה היסטרית. במבחן התוצאה שום הפסיד. כפר-סבא הפסידה. הוא בחר לא לשים בצד את האגו שלו כשהקבוצה מצליחה ועצר הכל בשיא. כשעוצרים קבוצה שמצליחה אי אפשר להרוויח מזה כלום. בקבוצה שמפסידה זה לגיטימי לשנות, אבל קבוצה שהולך לה? למה? לשום הפיתרונות. בינתיים אנחנו מקווים עבורו שהקבוצה שלו לא תרד ליגה. כי כך יש סיכוי שהוא יפגוש בכל זאת בעונה הבאה את דגו בליגה הלאומית שמאמן עכשיו את…אשקלון.

השקט

גילוי נאות הפעם.  אותו אני דווקא מכיר. אפילו אוהב אותו. אנחנו מדברים בכל פעם שאפשר. תמיד עם חיוך קטן (שלו) והרבה שקט וצניעות. אני מדבר על המגן השמאלי של מ.ס אשדוד, קרלו ברוסיץ'.  הקרואטי היחיד שנשאר מהקרואטים שהיו בשנה שעברה, ובצדק. שחקן שחקן.

לא הרבה פעמים תראו כתבות מפרגנות לשחקנים זרים. בדרך כלל קל יותר לפרגן לישראלים. הם קוראים את זה הם מבינים. הזרים פחות. אבל הפעם שווה להתעכב על השחקן הכל כך שקט ואהוב הזה. תסתכלו לאגף שמאל של מ.ס אשדוד תראו כמה הוא משקיע, כמה הוא רוצה. בעונה שעברה סיים עם 4 בישולים והיה "מלך הבישולים", כמגן. אני לא זה שקובע  במס אשדוד, אבל את הצד הזה של ההגנה צריך להשאיר לקרלו גם בעונה הבאה.

ללמד אתכם כמה הוא שקט וצנוע, אולי תלמדו מהסיפור הבא. פגשתי אותו בסיום המשחק מול מכבי חיפה לפני שבועיים, במגרש, על הדשא. אמרתי לו שלדעתי הוא והמגן השני טום היו מהטובים במגרש. קרלו הסתכל, חייך חצי חיוך (כרגיל), ואמר: "תודה" (בעברית), אבל מי אני בלי החברים שלי? הבנתם? זה האיש. איך אומרים בקרואטית תודה? תבדקו. תגידו לו.

וחכם סידי אומר: לפעמים השקט הוא דרך מצוינת לצעוק…