זליג אונפסונג, ניצול השואה שכמעט חיסל את אייכמן

זליג אונפסונג, בן ה-84, מאשדוד, שנבחר לשמור על הפושע הנאצי בכלא: "עבר לי בראש לתת לו כדור בראש, האקדח כבר היה טעון"
משה סידי | יום שבת - 14/04/18 - 10:39

תכירו את האיש שיכול היה לחסל את אדולף אייכמן, ממתכנני "הפתרון הסופי" ליהודי אירופה. אבל במקום זה שמר עליו מכל משמר. זליג אונפסונג, בן ה-84, מאשדוד, שנבחר לשמור על הפושע הנאצי בכלא, מספר לעיתון "המגזין": "עבר לי בראש לתת לו כדור בראש, האקדח כבר היה טעון, אבל לא רציתי כתם בגלל אדם כזה". הוא היה יוצא אירופה היחיד ששמר עלי. זליג: "הוא ניסה לדבר איתי, השתקתי אותו מיד". בימים אלה זליג מספר את סיפורו במסגרת "זיכרון בסלון", פרויקט שמביא את ניצולי השואה וסיפורם לבתים של אנשים.

"הוא ניסה לדבר איתי. היה שואל לשלומי, מנסה לפתח שיחה, אבל אני לא נתתי לו הזדמנות לזה. לא רציתי לדבר איתו. היה אסור לנו, אבל גם כך העדפתי לא לתת לאדם כזה מישהו לדבר איתו. הרבה שואלים אותי למה לא נתתי לו כדור והייתי גומר אותו. האמת עבר לי בראש לחסל אותו, לתת לו כדור בראש, אבל לא רציתי שידבק בי כתם בגלל אדם כזה". את הדברים הלא שגרתיים האלה, כמו שמיד תבינו, מספר זליג אונפסונג מאשדוד, שהיה שומר ראשו של אדולף אייכמן הפושע הנאצי, שהיה בין מתכנני "הפתרון הסופי", חיסול יהודי אירופה בשיטתיות בתאי הגזים, שנתפס, הועמד למשפט בארץ והוצא להורג.

לפני כן צריך לחזור 84 שנים אחורה. זליג נולד בפולין בעיירה טישוביץ. הוא חי במשפחה עם הוריו ו-4 אחיו ואחיותיו. זליג והוריו ברחו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 לרוסיה, שם שרדו בדרך לא דרך כשנמלטו ברכבת משא. כשגרמניה פלשה לרוסיה בשנת 1941, הפכו חייהם לקשים יותר וההישרדות לחפש מזון לקיום קיבלה מימד נוסף של רדיפת הנאצים. הילד בן ה-7 לא חשב ברגעים האלה שיום אחד הוא יהיה זה שיצטרך להיות שומר הראש של מי שאחראי על מה שקורה באותן שנים איומות לו למשפחתו ול-11 מיליון יהודי אירופה שמהם הושמדו כ-6 מיליון, אדולף אייכמן ממתכנני "הפתרון הסופי".

זליג אונפסונג בצעירותו

אבל זה קרה. לפני כן, הילד ששרד את השואה, החליט שהוא עולה לארץ ישראל, כי היה ב"נוער הציוני". אבל מסתבר שעוד לפני שעשה היסטוריה במשפט אייכמן, שם אמור היה למנוע ממישהו להתנקש בחיי הפושע הנאצי, במהלך משפטו (1960-1962), הוא עבר עוד חתיכת היסטוריה. הוא היה בין המעפילים בספינה "אקסודוס".
אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הוא שמה של אוניית המעפילים שיצאה מחופי צרפת בשנת 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים ניצולי שואה במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,282 נשים, 1,561 גברים, 1,017 נערים ו-655 ילדים, אחד מהם היה זליג, ילד שנוסע בגפו לארץ. הנוסעים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ, והוחזרו בכוח למחנות העקורים בגרמניה, לאחר מאבק מר עם כח של הצבא הבריטי, בו גם היו נפגעים והרוגים.

זליג שרד גם את זה וחזר שוב לארץ בשנת 1948, הפעם עם כל משפחתו. הוא ניסה להתנדב בכדי להשתתף במלחמת העצמאות, אבל היה צעיר מידי. בגיל 19 כבר התגייס לצה"ל ושירת בבית הספר לחיל רגלים ו-3 שנים אח"כ כבר שירת במשמר הגבול במשטרה והיה מהמצטיינים. את השיחה עם מפקדו בשנת 1960 הוא לא ישכח לעולם. "המפקד שלי היה אח של רפאל איתן, לימים רמטכ"ל צה"ל. הוא אמר לי שב, תאכל משהו טוב", מספר זליג. "שאלתי אותו למה הוא דואג לי כל כך. הוא ענה לי, תראה אני מציע לך תפקיד שאתה צריך לענות לי בכן או לא. שאלתי אותו מה אתה מציע לי והוא אמר בלי לעצור – להיות השומר של אייכמן. לדאוג שלא יפגעו בו במהלך המשפט או ינסו לחטוף אותו".

דוד בן גוריון, ראש הממשלה, הודיע באותם ימים מעל בימת כנסת ישראל כי הרוצח מספר 1 נגד העם היהודי נתפס. כל ישראל עסקה בזה. השנה הייתה שנת 1960 והשואה הסתיימה רק ב-1945. ההלם, הכעס, תחושת הניצחון בציבור הישראלי, היו גדולים. העם היהודי בא חשבון עם אחד מרוצחיו.

נחזור למשרד המפקד. זליג היה בהלם. הוא מספר: "לא ידעתי מה להגיד. אמרתי למפקד שלי שהרי למה אתה מבקש שאני אעשה זאת? הרי בן גוריון אמר שהוא לא רוצה שיוצא אירופה, אשכנזי, ישמור עליו מחשש שיחסל אותו. המפקד שלי אמר לי עקבנו אחריך, אתה צלף מעולה, ערני, בעל משמעת גבוהה וגם מדריך קראטה, אנחנו רוצים אותך". זליג עוצר לוקח אוויר וממשיך: "אמרתי לו שאני רוצה לחשוב על זה. הוא ענה לי, אין מה לחשוב. זה משהו שתספר לילדיך, לנכדיך, לעם ישראל. מיד אמרתי לו – אני מוכן".

ומשם תוך זמן קצר הגיע זליג לכלא ג'אלמה ליד יגור, היום כלא קישון. שם נשמר בסודיות רבה אייכמן. זליג שמר על אייכמן 5 שעות בבוקר ו-5 שעות בלילה ליד תאו. במהלך המשפט היה שומר עליו וגם משמש כצלף. זליג: "היה חשש שיפגעו בו, אבל היה חשש גם שהגרמנים ינסו לחטוף אותו. אסור היה לי לרגע להירדם לנוח. הייתי עם תת מקלע וההנחיה הייתה שכל מי שינסה לעשות משהו לא לאפשר לו את זה בכל מחיר".

במהלך השמירה ליד תאו, ניסה אייכמן לדבר עם זליג, לפתח שיחה, כמה וכמה פעמים. "הוא היה שואל אותי – "מה שלומך, איך אתה מרגיש? חם היום, לא? הוא דיבר בגרמנית, אני מבין גרמנית אבל החלטתי לא לדבר איתו, השתקתי אותו. גם היה אסור לנו ומי שדיבר איתו נקנס במשכורת חודש, וגם בגלל שלא רציתי לתת לו כל סוג של חברה לאדם הזה".

לא מעט אנשים ששמעו על מה שעשה גם אז בתקופת המשפט תמהו כיצד הוא לא נותן לו כדור בראש. זליג אמר אז ואומר היום: "התפקיד שלי היה לשמור עליו, לא להרוג אותו. זה עבר לי בראש. אבל זה היה כתם לכל חיי, בגלל האיש הנורא הזה". המשפט התנהל בבית העם בירושלים וזליג עשה את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר מבחינתו. עם כל הרצון לנקמה, הוא ידע שהוא איש כוחות ביטחון במדינת ישראל, במדינת היהודים ויהודים הם לא רוצחים, גם אם מדובר באחד הרוצחים הגדולים ביותר שידעה האנושות והעם היהודי.

זליג לוקח חלק פעיל בפרויקט הנהדר "זיכרון בסלון", והוא מספר שם את סיפורו. "זיכרון בסלון" הינו יוזמה המזמינה אנשים לציין את ערב יום הזיכרון לשואה קצת אחרת. בין אורחים וחברים, במפגש הכולל עדות, חלק אומנותי שיתופי ושיחה פתוחה על השואה ועל השלכותיה על החיים שלנו כיום. 
בשנה שעברה כ-150,000 מארחים ומתארחים בארץ ובעולם בחרו לציין את ערב יום השואה בערב של "זיכרון בסלון". כל אחד יכול ומוזמן לארח ערב של "זיכרון בסלון", כל שנדרש הוא סלון ורצון לזכור קצת אחרת.

נורית טופז, פעילה חברתית מוכרת, היא רכזת "זיכרון בסלון" באשדוד זו השנה השלישית: "נפל בחלקי הכבוד הענק והחשוב להיות גם השנה חלק ממיזם להנצחת השואה 'זיכרון בסלון'. זו שליחות מיוחדת ורבת חשיבות עבורי, ללוות את האנשים היקרים המיוחדים, ללוות את המשפחות, את ילדי השואה הדור השני והשלישי, ללוות את המסע החשוב הזה בכדי שלא ישכח. הכל החל לפני 4 שנים ביום בו פנתה אלי קרין בן יוסף חברתי, רכזת העיר בזמנו, שאארח אצלי. מאז ועד היום אני מובילה ומרכזת את העיר אשדוד".

זליג, שכאמור לוקח חלק פעיל בפרויקט החשוב הזה, מספר שם עוד דבר אחד בסיפור: "יום אחד לאחר המשפט דפקו לי בדלת. אני פותח אותה ומגלה ששוטר נמצא שם. שאלתי מה הוא רוצה והוא אמר לי שנשיא המדינה החליט לתת לי ציון לשבח על תפקידי. בדרך פתחתי עיתון וראיתי כותרת – "השומר של אייכמן יקבל ציון לשבח על שמירה מעולה".

אני חייב לשאול אותך איך הרגשת כששמעת שהוא נתלה והוצא להורג?
"הרגשתי סיפוק רב. אמרתי לעצמי שהוא קיבל את שלו. אני לא חולם עליו בלילה ואין לי סיוטים ממנו כמו שיש לאחרים ששמרו. אני עשיתי תפקיד היסטורי גדול".

לפני שאנחנו נפרדים, מספר זליג עוד דבר קטן גדול: "אני נשוי עם 2 ילדים ו-8 נכדים. הנכדים שלי באו לשמוע אותי מספר את סיפור חיי וראיתי את הגאווה בעיניים של הנכדים שלי. זה בשבילי עולם שלם. זה ניצחון העם היהודי. הנכדים שלי בארץ ישראל שומעים במקום החופשי שלהם על סבא שלהם. זה ניצחון גדול על אייכמן".

אולי גם זה יעניין אותך