אחת הבדיחות בקבוצת הכדורסל של מכבי אשדוד/באר טוביה בתקופה הזו, היא שאולי שווה לתת לשחקני הקבוצה מענק של מקומות 11-9, בכדי שיחזרו למציאות. איך אומרים שם: "אנחנו בסכנת פלייאוף". ובהחלט עושה רושם שזו השנה אולי הטובה ביותר של אשדוד שהייתה פעם אחת בכל 8 השנים שלה בפיינל פור ולפני 6 שנים בפלייאוף העליון של 8 הטובות. לפני תחילת הסיבוב השני, אשדוד אונליין מביא לכם את הסיפורים שמאחורי הקלעים בקבוצה, שאולי עשו אותה מה שהיא עתה.
זה מתחיל קודם כל במאמן. לזכותה של אשדוד גם בתחילת העונה שלא כל כך הלך והיה מי שהצביעו עליה כמועמדת לירידה, לא דיברו בכלל על מעמדו של המאמן בראד גרינברג. לא היו"ר הקודם מאיר קיקוז ולא הנוכחי, ארמונד אסולין, בכלל חשבו על אופציה אחרת. נתנו לו את הכבוד שמגיע לאדם עם הידע שלו והנסיון שלו. גרינברג בן ה-64 לא דובר מילה בעברית כמעט וזה עובד לזכותו מיד תבינו למה.
גרינברג בניגוד למאמנים אחרים לא מבין את השפה. מה שאומר שבמילים אחרות שהוא לא "מעורבב". לא מושפע ממה שאומרים. או קורא מה כותבים עליו. זה חוסך לו הרבה כאבי ראש. הוא בא לאמן. נטו. לא מה אמרההוא וההוא וההוא.
גרינברג מאוד מקצוען. מגיע לפני כולם לאימון. הוא עשה כמה שינויים ששינו את פני הקבוצה. למעט קמרון לונג שאותו הוא ראה בסרטונים, אף שחקן לא נבחר אצלו על סמך סרטון. את כולם הוא הביא. ידע את מי הוא רוצה, כולל הישראלים, שחלקם שיחקו אצלו, כמו צ'וברביץ', או בחירת נמרוד לוי שסומן כדבר הבא. חשוב לו מארג השחקנים. הוא לדוגמא החליט כי את הוידאו לפני האימון או משחק, לא עושים בחדר תקשורת, כמו שהיה נהוג. אלא בחדר ההלבשה. עבורו זה הלב. הוא ביקש וקיבל מסך ענק שאפשר לראות בו את הוידאו בחדר ההלבשה.
עד כמה עניין השחקנים חשוב לו, אפשר אולי להבין מהסיפור הבא. באימון בו חסר שחקן לאימון, רצו להביא שחקן רק לאימון. גרינברג אמר כי הוא לא מוכן שייכנס לתוך הקבוצה שחקן שאינו קשור. עבורו ליכוד הקבוצה והחשיבות של כל אחד בפאזל הזה הוא אחד הדברים שמרכיבים אותה.
גרינברג מרוצה מאוד מהעיר אשדוד, הוא אוהב את הים. אוהב לטייל בחוף. הוא מרוצה גם מהקבוצה ונהנה לאמן לראשונה בחייו קבוצה קטנה כמו אשדוד ולא מכבי חיפה, הפועל ירושלים ואו בחו"ל. אבל ויש אבל, לא ברור אם יישאר. נראה כי הלבד שלו לא פשוט. הוא כבר קיבל הצעה מאשדוד להשאר לעוד עונה, אבל מתלבט. הוא לא ראה את משפחתו או אישתו, להם אלה נישואין שניים, מתחילת העונה. גם בפגרה הוא מאמן את נבחרת קוסובו וגם אז הם לא מתראים. את הסדר בפסח הוא יעשה אצל המנכ"ל שלומי בן מיור, אבל לא יהיה עם רעייתו. הלבד גורם לפעמים לקבלת החלטות שונה. לכן הוא לא נתן עד עתה תשובה.
ונעבור לקבוצה. העובדה שאין "כוכב" בקבוצה עושה את שלה. אומנם הנרי סק, הכי קרוב להגדרה, אבל השחקנים משחקים כקבוצה. אין מישהו עם התנהלות של "סטאר". חדר ההלבשה מאוד מאוחד. כשקבוצה משחקת כקבוצה, הרי שזה מרכיב חשוב בהצלחה. תוסיפו לכך שהנהלת הקבוצה שהיא כיום בראשות היו"ר ארמונד אסולין שעושה עבודה מצוינת והחליף יו"ר מצוין, מאיר קיקוז והמנכ"ל שלומי בן מיור, נותנים לשחקנים מענה בכל מה שהם מבקשים, אז הנה לכם מתכון מנצח. לא משלמים הרבה (6 וחצי מיליון שקלים תקציב לעונה), אבל משלמים ובזמן. השחקנים מקבלים דקות שלא קיבלו חלקם במקום אחר ומחזירים בגדול, לקבוצה ולמאמן שבחר אותם.
אשדוד נמצאת רביעית עם עין למקום השלישי. לחולון הראשונה תקציב של 13 מיליון שקלים לערך, של מכבי ת"א כמה עשרות מילוני שקלים, הפועל ירושלים השלישית עם תקציב של פי 5 מאשדוד, שתקציבה נושק ל-6 וחצי מיליון שקלים בסך הכל והיא רביעית. כרגע זה נראה כי היא הקבוצה שעושה את העונה הכי טובה, בוודאי יחסית לתקציב. יש עוד סיבוב לפני הפלייאוף, אבל קשה לנו לראות את אשדוד לא מגיעה לשם.
