בפעם הראשונה שנתקלתי באולגה יוסים, הבנתי שיש מולי סיפור מורכב מאוד. הפכנו להיות חברים בדף הפייסבוק מזה תקופה ארוכה, ופתאום היא התחילה להעלות פוסטים לא פשוטים, מהם ניתן היה לזהות שהיא חווה מצוקה נפשית קשה מאוד. אולגה לא התביישה לזעוק לעזרה, להציג את בעייתה ברבים, ואפילו לאיים בצורה ברורה כי היא מתכוונת להתאבד.
האמירות הללו לא מתיישבות עם המראה החיצוני של אולגה, בחורה צעירה ונאה, מאוד אינטליגנטית, אחת שיודעת להעביר את המסרים שלה בצורה מאוד ברורה. אבל מאחורי החזות הנשית המעניינת והמקסימה, מסתתרת נפש פצועה, כואבת ומדממת, שזקוקה לטיפול דחוף, אחרת זה עלול להיגמר באסון.
יצרתי קשר עם אולגה לפני שלושה חודשים לערך. היא בהתחלה חשדה, כי הרבה מאוד גברים חושבים שהם יכולים לנצל את מצבה הנפשי ופונים אליה בהודעות לא ראויות בלשון המעטה, דרך הפייסבוק.
לאחר שהבינה את כוונותיי האמיתיות, ואפילו סיפרה שהיא קוראת נאמנה של עיתון "המגזין", ניהלנו שיחה ארוכה ובסיומה קבענו שאני אראיין את אולגה והצלם שלי יגיע אל בית אמה ברובע ט'.
למחרת קיבלתי הודעה קצרה מאולגה שהיא מוותרת כי מצבה הנפשי הידרדר והיא חייבת לאשפז את עצמה. כך עברו שלושה חודשים, וחוץ מפוסטים מלאי כאב שהיא העלתה על בסיס קבוע, לא דיברנו.
בשבוע האחרון אולגה שוב עברה סערה. היא עברה לאחרונה להתגורר ברעננה, כדי להיות קרובה למרכז לבריאות הנפש "שלוותה" בהוד השרון, בו היא מבקרת לעיתים קרובות. אולגה אפילו זכתה לקבל הודעה שהיא תתחיל טיפול שיקומי, אבל צעד לא אחראי שלה, עישון של שאכטה מג'וינט, גרם למקבלי ההחלטות ב"שלוותה" להוציא אותה מהטיפול. בבית החולים הסבירו לי כי כל שימוש בסמים מוביל להרחקה של המטופל למשך חצי שנה מטיפול שיקומי, החלטה שריסקה יותר את אולגה.
חייגתי אליה ביום שני בבוקר, והיא הייתה נסערת מאוד: "אני מתאבדת, זהו, אין לי כוחות להתמודד עם המצב הזה. נכון שלקחתי שאכטה, וזו הייתה טעות חד פעמית, אבל למה להוציא אותי מהטיפול השיקומי? זו התקווה היחידה שלי לעמוד על הרגליים, שום טיפול אחר לא עוזר לי. אני מודיעה לך שאני הולכת להתאבד".
נלחצתי מאוד מדבריה של אולגה, ופניתי מיידית לדובר משרד הבריאות, בעזרתה של חברתי שרון גרמיזו. למען האמת, הם חיברו אותי תוך זמן קצר לדוברת של מרכז הרפואי "שלוותה", והבנתי שהם מטפלים באולגה. מנסים לעזור לה, מול כל הבעיות הקשות והמורכבות שיש בטיפול הזה.
"שתיתי כדורים, חתכתי ורידים ועליתי למקומות גבוהים כדי לקפוץ"
אולגה עלתה עם אימה לאשדוד לפני 21 שנה, כשהייתה בת 12. היא עברה כמה וכמה תקיפות מיניות בגיל ההתבגרות, מה שפצע את נפשה. היא גם עברה התעללות פיזית מקרובת משפחתה, עם מכות בראש, כיבוי סיגריות על גופה ומקלחת עם מים רותחים כדי לחנך אותה. "הייתה לי ילדות קשה, וככל שהתבגרתי סבלתי יותר ויותר מתקיפות מיניות, התעללויות ובני נוער שצחקו עלי ופגעו בי כל יום בבית ספר. אלה פצעים שלא הרפו ממני והמצב הנפשי שלי הידרדר ככל שהתבגרתי והבנתי יותר את מה שחוויתי", היא משחזרת בבכי.
אולגה לא מצליחה להתגבר על המחלה הקשה שלה כאן באשדוד, ובעיקר לא מסתדרת בבית של אמא שלה, לכן החליטה להשכיר דירה ברעננה ולהיות קרובה למרכז הרפואי "שלוותה". היא התאשפזה שם פעם אחר פעם, והתחננה שיטפלו בה בטיפול שיקומי, ואכן לאחר לחץ ממושך היא התקבלה, ואז עישנה ג'וינט, מה שהוציא אותה מהמסגרת. אולגה מכה על חטא והסבירה כי מדובר במעידה חד פעמית, אבל זה לא עזר לה. כרגע היא מאושפזת במחלקה הסגורה ב"שלוותה", ומקווה שיחזירו אותה לטיפול השיקומי.
אולגה אומרת בקול חנוק מדמעות: "עברתי כבר עשרות ניסיונות התאבדות, שתיתי כדורים, חתכתי ורידים ועליתי למקומות גבוהים כדי לקפוץ ולסיים את חיי. כל בוקר אני מתעוררת עם מחשבה איך אני מתאבדת. אם לא יטפלו בי, בסוף המחשבות האלה יהפכו למציאות".
אולגה ממשיכה לתאר את מצבה: "לחיות עם הפרעת אישיות גבולית זה לא פחות מאשר כמו להיות בגיהינום נצחי. כאב, כעס, בלבול, אני לעולם לא יודעת כיצד ארגיש מרגע אחד לאחר. אני מרגישה שלא מבינים אותי. פעם בהרבה זמן אני מרגישה מאושרת מדי, ואז הופכת לחרדה בגלל זה, ואז אני לוקחת תרופות על דעת עצמי. אחר כך אני פוגעת בעצמי גופנית, ואז אני מרגישה אשמה בגלל זה. אלה הם החיים שלי".
מה זה הפרעת אישיות גבולית?
הפרעת אישיות גבולית מתארת הפרעה בזהות, המופיעה בבגרות המוקדמת ומתבטאת בכמה מישורי חיים. המאפיין העיקרי של ההפרעה הוא חוסר יציבות במגוון תחומים. ביחסים בין אישיים, בעבודה, מצב רוח ודימוי עצמי. על מנת לאבחן אדם כסובל מאישיות גבולית, עליו לזהות נוכחות של לפחות חמש מן הסימפטומים הבאים: דפוס בלתי יציב של יחסים בין אישיים, המתבטא בתנודות קיצוניות, מהערצה ואידיאליזציה של הזולת לדולואציה (ביטול הערך שלו). התנהגות אימפולסיבית בשני תחומים לפחות העלולה לגרום לפגיעה באדם עצמו כמו צריכת אלכוהול, סמים, הימורים, אכילה ללא שליטה, נהיגה מסוכנת, פריצות או גניבה. חוסר יציבות רגשית. מעברים קיצוניים ממצב רוח תקין או אופורי לדיכאון, רגזנות או חרדה, שמשכם בדרך כלל מספר שעות ואינו עולה על מספר ימים. זעם חסר פרופורציה ולא מבוקר. אובדן שליטה תדיר ומעורבות בקטטות. איומי התאבדות חוזרים או נזק עצמי. בעיות בזהות לפחות לגבי שני נושאים מבין העדפה מינית, דימוי עצמי, כיוון מקצועי, קביעת ערכים וסוג חברים מועדף. חוסר יכולת לשמור ולכבד גבולות. תחושות כרוניות של ריקנות ושעמום. השקעת מאמצים נואשים במטרה להימנע מנטישה אמיתית או דמיונית.
בעלי אישיות גבולית משתמשים לעיתים קרובות במנגנון הגנה "פיצול". זהו מנגנון הפועל לפיצול החלקים הטובים של עצמם ושל אחרים מן החלקים הרעים שלהם. הם לא מסוגלים לחוות את עצמם ואת אחרים כמכלול שלם המכיל גם טוב וגם רע, הכל נחווה ע"י האישיות הגבולית כשחור-לבן. או יפים או מכוערים. או טובים או רעים. או חכמים או טיפשים. או רשעים או צדיקים בזמנים שונים. כל מי שמעיר להם הערה נחווה כרע, אויב ועוין. תפיסה כזו מסכלת כל אפשרות לקיים קשר רציף עם בן זוג, בני משפחה ועם עצמם. אין להם קבלה עצמית בסיסית, אהבה עצמית וביטחון עצמי. בהיעדר רגשות אלה, משתלטות על האדם תחושות שעמום וריקנות וגוברת הנטייה להתמלא באמצעות אלכוהול, סמים והתנהגויות קיצוניות המספקות ריגוש ותוכן.
לא קיימות הפרעות אישיות גבוליות טהורות. הן מתקיימות תמיד עם מחלות אחרות. הפרעת אישיות גבולית עשויה להתקיים ביחד עם: הפרעת מתח פוסט טראומטי. הפרעות מצב-רוח. הפרעות חרדה/פאניקה. התמכרות לחומרים ממכרים. הפרעת זהות מינית. הפרעת קשב. הפרעות אכילה. הפרעת ריבוי אישיות. הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.
נתונים סטיסטיים לגבי הפרעת אישיות גבולית: 2% מכלל האוכלוסייה. 10% מכלל מטופלי חוץ מקרב חולי-הנפש. 20% מכלל המאושפזים הפסיכיאטריים.75% שאובחנו כבעלי הפרעה זו הן נשים. 75% שאובחנו כבעלי הפרעה זו עברו התעללות מינית או גופנית.
