דרור ומלי שרגאי גדלו והתחנכו באשדוד. את ביתם הקימו ברובע י"א, ולפני שנה וחצי עברו לגן יבנה הסמוכה. דרור הוא דור שני של עובדי נמל, ומלי עובדת כמדריכת אומנות באשדוד ובגן יבנה. לפני 12.5 שנים נולדו להורים המאושרים התאומים עוז וכפיר. הם נולדו בניתוח קיסרי בשבוע ה-29 להריונה של מלי, שסבלה מרעלת הריון. עוז נולד כשהוא סובל מדימום בחלל חדרי המוח ונמצא בסכנת חיים ממשית. כשהיה בן שנה ושלושה חודשים עבר ניתוח ראש, ושרשרת אירועים חמורה הביאה אותו למצב של תרדמת ונזק מוחי. בשבת האחרונה הלך עוז לעולמו לאחר ששהה בתרדמת קרוב ל-11 שנה.
עבור דרור זוהי מכה כפולה שכן רק לפני שבועיים הוא איבד את אביו, עובד נמל מצטיין לשעבר שנפטר ממחלה קשה. שוחחנו עם דרור ששחזר לעיתון "המגזין" במהלך ימי השבעה את הרגעים הקשים שחווה כשעוז נולד. "באותו יום שאשתי ילדה, העבירו אותה לטיפול נמרץ על מנת לייצב את מצבה, ולי אמרו לבוא להיפרד ממנו", הוא מספר. "אמרתי לעצמי 'אין סיכוי, אנחנו נהפוך את זה', ובאמת במשך 80 יום הוא נלחם על חייו בבית החולים. אלו היו ימים בהם קראתי לו 'לוחם', עד ברית המילה שהתקיימה לאחר שלושה חודשים מאז שהוא נולד. שם הוא קיבל את השם עוז כי הוא נלחם בעוז על חייו".
דרור ומלי המשיכו לגולל בפנינו את שעברו לאחר שיצאו מבית החולים. "מאז שהוא הגיע הביתה, ביקשו מאיתנו לקנות את כל המכשירים שמתריעים על מוות ולקנות בלוני החמצן כדי להחיות אותו אם יקרה הגרוע מכל, אך בסוף הוא לא נזקק לדברים האלה. בגיל חצי שנה הוא עבר את הניתוח הראשון, הכול היה בסדר ועוז היה בבית עד גיל שנה ושלושה חודשים, אז החלו להסתבך הדברים. עוז החל להקיא באופן רציף ומפחיד, נסענו במהירות לבית החולים 'איכילוב' כי שם שטיפלו בו, ולאחר מסכת ייסורים ורשלנות אדירה הוא נותח ושקע בתרדמת עד יום מותו".
למה אתה מתכוון כשאתה אומר "רשלנות"?
"הם היו צריכים לנתח אותו מיד כשהוא נכנס לבית החולים, אבל הם עיכבו את הניתוח בשלושים ואחת שעות, שבהן הוא לא שתה ולא אכל כי הוא הקיא כל הזמן, ובדיעבד הבנו שהם עיכבו את הניתוח על מנת שבמקום לקבל 9,600 שקלים, ייכנסו להם 52,000 שקלים. קוראים לזה בצע כסף".
מה עובר עליכם בשעות הקריטיות האלה?
"אני יודע שעוז בסכנת חיים, אנחנו שומעים כל רגע מהרופאה האחראית את המילים 'הכול בסדר, הכול בסדר'. היא באה ביום הניתוח לקראת הצהריים, הסתכלה ואמרה 'אהה, כן, צריך לנתח אותו', ורק בשעה אחת בלילה הוא נכנס לניתוח, ושם החרפה המשיכה. אחרי 20 דקות המנתחת יצאה. ביקשנו ממנה להשאיר אותו בטיפול נמרץ כמה שעות כדי שיתאושש, כי גם היה מדובר בשעות הלילה, אבל היא אמרה לנו לקחת את הילד בכוחות עצמנו לחדר. התחננו בפניה, אבל היא אמרה לי ליד כולם 'אתה נודניק'. אשתי לקחה אותו על הידיים עד שהביאו איזו קלנועית באמצע הדרך שתיקח אותנו לחדר, כשבזמן הזה הוא לא מחובר לשום מכשיר למרות שהוא יצא לפני רגע מהניתוח, ומדובר בשעות קריטיות".
מתי הבנתם שהילד נכנס לתרדמת?
"כמה דקות לאחר מכן. בדיוק נכנסנו לחדר, ואז התברר שהצמיד מוניטור לא מתאים למחלקה, היא הלכה להביא אחד חדש, ואז היא הסתכלה על המוניטור, ראתה שהקו ישר ומיד עשו לו החייאה. למחלקה הוזעקו רופאי ילדים, והם ביצעו בעוז החייאה. הצליחו להחיות אותו, אך לא הצליחו להחזיר אותו להכרה. הוא הועבר ליחידה לטיפול נמרץ ילדים כשהוא סובל מנזק מוחי מתקדם ובתרדמת. חודש ימים היינו בבית החולים, כל הזמן השפילו אותנו. אמרו לנו למה אנחנו באים לבקר אותו, הרי הוא במילא מורדם ולא מרגיש אותנו. חודש לאחר מכן העבירו אותו לבית החולים רעות. הוא שהה שם במשך 12 שנה. לצערנו, הוא מחזיק בשיא של בית החולים עד שהוא נפטר לפני מספר ימים בגיל 12 וחצי, שבועיים לפני שהיה צריך לחגוג בר מצווה".
בשלב זה הצטרף לשיחה גם האח התאום של עוז, כפיר, שיחגוג בר מצווה ללא אחיו שכל כך אהב. שאלתי אותם איך הם מגדירים את החיבור עם עוז למרות התרדמת הארוכה. האב דרור החל לספר: "אם הייתי נוגע בו ומתחיל לדבר אליו, המדדים בכל המכשירים היו קופצים, גם אשתי ואחיו התאום אותו דבר". האם מלי סיפרה: "יום אחד המורה למוזיקה שעובדת שם עם הילדים החולים סיפרה לי שבכל פעם שהיא הייתה מנגנת לידו, המדדים היו קופצים".
האח התאום כפיר סיפר שהוא היה מבקר רבות את אחיו עוז. "הייתי מקריא לו סיפורים שהבאתי מהבית, ותמיד כשהייתי עושה את זה, הייתי רואה איך הוא מתרגש לפי המכשיר של הלחץ דם שהיה עולה, וגם כשהייתי מספר לו על מה שעבר בשבוע האחרון והייתי מחזיק לו את היד".
האב דרור שיתף אותנו ברגעים האחרונים במחיצתו של עוז ז"ל, ואמר: "בשנה האחרונה תקף אותו חיידק, ובכל פעם היו מאשפזים אותו ב'ספרא', והוא היה עובר שם טיפולים קשים. לאט לאט המערכות קרסו, ללא קשר לחיידק, עד שבסוף הוא נפטר". כפיר מספר כי בבוקר השבת שבה עוז נפטר, הם ביקרו אותו. "אמרו לנו שהלחץ דם ירד, אבל לא חששנו עדיין", ודרור מוסיף: "אחרי שביקרנו אותו, הלכנו עם הילדים להורים של מלי. אחרי שעתיים הודיעו לי שעוז נפטר. לא רציתי להודיע את זה למלי, נסענו מהר לבית חולים ושם הודיעו לה".
בעקבות הטענות הקשות של ההורים, נפתחה חקירה של ועדת בדיקה מטעם משרד הבריאות בראשות ד"ר שלום מיכוביץ', מנהל המרפאה לנוירוכירורגיה במרכז שניידר לרפואת ילדים. הוועדה מצאה שורת ליקויים באופן שבו טופל עוז. בין היתר נקבע בדוח כי הנוירוכירורגית שטיפלה בעוז, ד"ר ליאנה בני-עדני, הודיעה להוריו כבר בשעות הצהריים על הצורך לנתחו בגלל בעיה בנקז הנוזלים, אולם מסיבה בלתי ברורה הניתוח נדחה ללילה.
הוועדה מצאה כי חדרי הניתוח ב"דנה" היו פנויים גם במשך היום, וקבעה כי דחיית הניתוח הייתה "סיכון גדול שאותו לא היה צריך לקחת". בהמשך הדוח מבקרת הוועדה את החלטת הנוירוכירורגית שלא להעביר את עוז ליחידה לטיפול נמרץ. כמו כן, מתרעמת הוועדה על העברתו למחלקה הכירורגית באמצעות סניטר, ללא ליווי צוות רפואי. לטענת הוועדה, לא בוצעה בדיקה נוירולוגית לעוז לאחר קליטתו במחלקה. לפי העדויות שנשמעו בוועדה, אחות במחלקה חיברה את עוז למוניטור, ולאחר שלא התקבלו סימני דופק, ניסתה להחליף את המוניטור. רק אחרי שגם המוניטור השני לא הראה דופק, הוזעקה האחות האחראית במחלקה, וזו הבחינה כי פניו של עוז כחולים והוא אינו נושם.
ההורים טוענים כי נעשתה עבודה מרשימה לטייח ולסגור את התיק הזה, האם מלי מספרת כי "בפעם הראשונה מצאו את הרופאה שניתחה אותו אשמה בארבעה סעיפים, והמנהל האחראי שלה הקים קול זעקה וכתב מכתבים שגרמו לניהול הוועדה מחדש, שם כבר הרופאה הביאה עו"ד, והפלא ופלא היא יצאה זכה לחלוטין, ואנחנו הלא נורמלים". דרור ממשיך: "לא ויתרנו להם, הלכנו והגשנו תלונה במשטרה מיד אחרי ההחלטה כדי להראות להם שאנחנו לא מפחדים מהם, אבל היה להם שר בריאות משלהם של 'מדינת תל אביב', פרופ' גבי ברבש שדאג לטייח הכול".
דרור מספר אודות פניותיו לתקשורת הארצית שנענו בשלילה. "פנינו לערוץ 2, לכתבים שם, לתחקירנית של 'עובדה' שרית מגן, שאמרה לנו במפורש שעל כל בתי החולים מותר לה לעשות תחקירים, אבל לא על בית החולים 'איכילוב', אבל זה לא נגמר כאן. אותה רופאה רשלנית פנתה ל'עובדה', ופתחה את הפה על תיירות המרפא והעלמת המיסים שם, ואת זה הם כן היו מוכנים לפרסם".
אתם מתכוונים לתבוע את בית החולים ?
מלי עונה: "תבענו את בית החולים ובית המשפט הכריח אותנו להגיע לפשרה למרות הכול. לא נתבע עוד פעם כי אין לנו כוחות נפש להילחם נגדם. יותר מזה, אנחנו לא דורכים שם יותר, אנחנו לא יכולים. אנחנו כועסים ונכעס עד היום האחרון שלנו. חברה קרובה שלי הייתה מאושפזת שם במשך חודש, ולא יכולתי להתקרב לשם ולבקר אותה".
ביום ראשון בצהריים הובא עוז למנוחת עולמים. "אני רוצה להודות לצוות הרפואי של בית החולים 'רעות' שטיפלו בצורה מצוינת ומסורה בבננו עוז ע"ה, לדוקטור גדעון בנימין ולצוותים הרפואיים בניהולן של האחיות האחראיות זינה ברמן וליאנה קוגן אחיטוב", כתב דרור בעמוד הפייסבוק שלו. "כמו כן לצוות המשפטי שליווה אותנו לאורך כל המאבק, איריס בן גד וגיל עשת, ותודה מיוחדת להנהלת נמל אשדוד שתמכה עזרה וחיזקה ומחזקת אותנו בשעות הקשות. הצדקת את השם שנתנו לך, נלחמת בעוז על חייך. עוז בננו בכורנו האהוב והיקר, תנוח על משכבך בשלום, ושתמצא את המנוחה והשלווה בשדות הנצחיים של גן העדן".
