ד"ר היילי לנקרי-שטיין מכירה לאט את ישראל ואת אשדוד. כשהיא פתחה לנו את דלת ביתה, היא לא נעלה את הדלת אחרינו. לשאלה שלנו אם היא לו חששת להשאיר את הדלת הפתוחה, ענתה: "זה בטוח פה. מי ייכנס". זוהי היילי לנקרי-שטיין, שהגיעה אלינו לישראל ולאשדוד מאוסטרליה לפני שנה וחצי, אופטימית חסרת תקנה ובעיקר חייכנית, כל הזמן חייכנית. סביר להניח שלא תפספסו את החיוך שלה במחלקת הילדים החדשה של בית החולים אסותא אשדוד, שם היא משמשת כרופאה, החל מתחילת החודש היא כאן איתנו לפחות לעוד 4 שנים לערך.
ד"ר שטיין (26), נשואה טרייה יחסית, עדיין ללא ילדים (מבחינתה הדגש הוא על בינתיים…), היא גם ציונית בכל רמ"ח אבריה. ספגה זאת מהבית: "תמיד סיפרו לנו מגיל קטן על מדינת היהודים בישראל". היא גדלה באוסטרליה עם אחיה (שגם הוא עלה וחזר בתשובה וגר ברמת בית שמש) בסנט סטיבס, שכונה יהודית באוסטרליה. בכיתה ח' הגיעה בפעם הראשונה לישראל דרך "קרן היסוד" והתאהבה. היא זוכרת את הפגישה שלה עם שמעון פרס, וכבר אז החליטה שהיא עוד תעשה עלייה. מאז היא הגיעה 20 פעמים לארץ, נישאה לליאור לנקרי ("הוא החצי השני שלי"), שהגיע לטיול באוסטרליה ולפני שנה וחצי החליטה לקבוע את ביתה פה אצלנו. שטיין: "אני האוסטרלית הכי מרוקאית שיש. בעלי הוא מרוקאי ואני אוהבת את המאכלים, את התרבות. אוכל מצוין. כבר התחלתי לבשל עם תבלינים". את השטיין היא מוסיפה לטובת הכתבה כי "יקראו אותה באוסטרליה", וחשוב לה שידעו שהיא גם חשובת עליהם ואוהבת. אוהבת זו מילה שמתאימה מאוד לד"ר לנקרי. סליחה לד"ר לנקרי-שטיין…
לאשדוד היא הגיעה דרך ד"ר יונתן ישעיהו, מנהל מחלקת ילדים והיחידה לאנדוקרינולוגיה ילדים וסוכרת אסותא. הוא היה סגן מנהל ביה"ח ספרא לילדים בתל-השומר. היילי שעבדה כרופאה בסידני, לאחר לימודיה באוניברסיטת "ניו סאוט ויילס", מהטובות שיש באוסטרליה, חיפשה מקום בישראל לעבוד בו. היא שלחה מיילים לרופאים בישראל. פשוט ניסתה את מזלה וד"ר ישעיהו ענה למייל שלה והזמין אותה לעבוד איתו כמתמחה בתל השומר. כשהוא קיבל את המינוי באשדוד, הציע לה להגיע איתו. היא הסכימה. היילי: "אני מאוד מעריכה את ד"ר ישעיהו. יש מה ללמוד ממנו. אני גם רוצה להתמחות באנדוקרינולוגיה ילדים וסוכרת, שזו ההתמחות שלו והסכמתי".
ד"ר יונתן ישעיהו מספר על המפגש עם היילי לנקרי-שטיין: "כשהתמניתי להקים את מחלקת הילדים בביה"ח החדש אסותא אשדוד, היילי הייתה המתמחה הראשונה שפניתי אליה והצעתי לה מקום התמחות אצלי במחלקה. מאד שמחתי שהיא נענתה מיד ובשמחה, למרות שהיא גרה ברמת גן. היילי היא תוספת מאד משמעותית למחלקה החדשה שלנו, הן במקצועיות שלה, והן באווירה הטובה והחברית שהיא יוצרת סביבה עם מתמחים אחרים".
היא עדיין לא מכירה את העיר: "אשדוד עוד חדשה לי. אני אכיר אותה לאט לאט. הכרתי גם את נהריה משם הגיע בעלי ליאור, אז אני אכיר את אשדוד, זה נראה לי דומה רק בשני אזורים שונים של הארץ. התחלתי בתחילת החודש ואני מכירה ועוד אכיר אנשים. הכרתי כבר את השמחה והחיוך שיש פה וגם את הכעס. אני מתמודדת עם זה בחיוך. למדתי לא לענות. לחייך".
אחד הדברים שהיו חשובים להיילי זה ללמוד עברית. העברית שלה, יחסית למי שנמצאת פה שנה וחצי בלבד, היא מצוינת. נכון, פה ושם טעויות קטנות, ופה ושם היא נעזרת בבעלה ליאור שישלים לה משפטים, או יסביר לה איך אומרים את זה בעברית, אבל העברית שלה מצוינת. אומנם בהודעה כתבה: "תעלה הדלת פתוח" ומידי פעם היא "מגניבה" מילה באנגלית, אבל מעבר לזה בראיון היא דיברה בצורה שוטפת, דבר שמאוד חשוב למי שעומדת לעבוד עם אנשים ועוד בבית חולים.
היילי: "בעיה שהמילים לא יוצאות לי מהפה. קשה לי עם ה"ריש" לדוגמא. אין סיכוי. למדתי באולפן אבל מילים שקשורות למקצוע הרפואה. למדתי אומנם באוסטרליה מילים כמו "כלב", "בית". מתבלבלת בזכר נקבה, אבל אני לומדת".
לא פשוט להיות רופא מתמחה. היילי עובדת פעמיים בשבוע במשמרות של 26 שעות ברציפות ועוד משמרות רגילות. אבל למרות שבאוסטרליה השכר הוא כמעט כפול מכאן, היילי מעדיפה את ישראל. "פה אני לא "היהודיה", פה אני חלק מהמשפחה הגדולה שיש בארץ, בעיר. לדוגמא בכיפור אף פעם לא עבדתי בבית החולים בסידני כי הייתי "הרופאה היהודייה" היחידה. הפעם עבדתי והייתה התרגשות גדולה עם הצום ועם העבודה במקביל. להיות חלק מכולם. אוסטרליה היא מדינה טובה, היא חלק מחיי, אבל את זה לא הרגשתי באוסטרליה", היא אומרת.
העניין הזה של להיות "חלק מכולם" בישראל מאוד חשוב לד"ר היילי לנקרי-שטיין. היא חושבת שכל יהודי צריך להגיע לכאן: "אני ממליצה לכל אחד ואחת שיכול להגיע לישראל, להגיע ולהידבק בחיידק. אני נדבקתי".
בעלה ליאור לנקרי, עוסק בעריכת דין. הוא מגיע ומתיישב לידנו. גאה מאוד באשתו. ליאור: "אמנם היא יכולה הייתה להרוויח הרבה יותר כסף שם בסידני, אבל היא בחרה פה. בחרה להיות בארץ. אנחנו עוד נסע להראות לילדים שלנו את אוסטרליה, זה חלק מהחיים של היילי, אבל החיים שלנו יהיו פה". היילי מוסיפה ומסתכלת על ליאור: "אני רוצה להקים פה משפחה. ילדים". ליאור הבין את המסר, גם אנחנו. אבל מיד מוסיפה בחיוך שלה: "אבל אין פה בייביסיטר…". זו היילי, החיוך שלה מוציא אותה מכל דבר.
ד"ר לנקרי-שטיין חדשה כאמור באשדוד. דווקא את הצפון הכירה טוב יותר. אבל מיד תגלו שהיא לא כמונו, מסתכלת על צפון ודרום בישראל. היא מסתכלת עלינו כעולה חדשה על כולנו, כאחד. כישראלים. כעם. מבחינתה זה לא בציניות, זו האמת למי שמגיעה מארץ אחרת: "הכרתי את נהריה דרך בעלי. המשפחה של ליאור היא במקור מנהריה. הכרתי את הגיוון שיש באזורים, מחוץ לתל אביב, בפריפריה. האנשים שם נהדרים. אז אני מאמינה שבצד השני של הארץ זה יהיה אותו הדבר. גם כאן באשדוד והסביבה האוכלוסייה מגוונת ונהדרת. אני יודעת שבאשדוד יש אנשים מרוסיה, גרוזיה, צרפת, מרוקו. אני מכירה את האחיות והרופאים מהאזור. אבל מבחינתי זה לא משנה לי מאיזה עיר. אני מסתכלת על כולם כישראלים. לא אכפת לי מאיפה הם. הם פה משלנו. הייתי באוסטרליה השונה. עכשיו אני כבר לא, אני אחת מכולם, אז אני לא מסתכלת על אחרים כשונים".
היא כבר חושבת על העתיד הרחוק. היא רוצה להתמחות באנדוקרינולוגיה ילדים וסוכרת. איפה? כמובן כאן בישראל. אולי כאן באשדוד. ד"ר ישעיהו מוסיף על כך: "כבר בפגישתנו הראשונה, כשעדיין התגוררה באוסטרליה, היא אמרה לי שהיא מתעניינת בהתמחות שנייה בתחום שבו אני עוסק, אנדוקרינולוגיה ילדים וסוכרת. תחום שעוסק בהפרעות גדילה, התפתחות, התבגרות מינית ושלל בעיות הורמונאליות. עכשיו שפתחתי מרפאה בתחום התמחות זה כאן באסותא אשדוד, אשמח בעתיד שהיילי תוכל להשתלב בזה לאחר שתסיים את ההתמחות שלה".
אבל ד"ר לנקרי-שטיין שלנו יודעת מה היא לא תהיה: "אני תמיד רוצה להישאר בנאדם. גם בעתיד רוצה להיות קודם אדם אח"כ רופאה. לא משנה לאיזה מעמד אגיע. אסור לי לא לשכוח את זה אף פעם, לא משנה איפה אהיה ובאיזה תפקיד, שתמיד יהיה לי חשוב לי כל אחת ואחד בבית החולים".
ד"ר שטיין גם יודעת על מה היא צריכה, מבחינתה, לעבוד יותר על עצמה פה אצלנו בבית החולים אסותא באשדוד. הרי בסופו של דבר מדובר בעבודה לא פשוטה עם הרבה לחץ במהלכה: "אני רוצה להיות פחות לחוצה. להתמודד עם כל דבר. אני לפעמים עושה מזבוב פיל, חייבת להירגע…". אנחנו נרגענו מהחיוך של ד"ר היילי לנקרי-שטיין, אז אנחנו ממליצים גם לה לעשות זאת. החיוך שלה כבר יעשה את העבודה. מבחינתנו זה מרשם מצוין שהיא יכולה לרשום. עלינו הוא פעל…
