"הסיפור שלנו הוא לא סקסי ולא ססגוני, הוא סיפור של התעללות, התעלמות והזנחה. סיפור של בגידה, אכזריות ואטימות. סיפור מסובך על טוב ורע, וסיפור פשוט על פושעים שמתחמקים מעונש", כך פותחים חברי עמותת "החבר הטוב שלי" את בקשתם מאיתנו להצטרף למאבק להעמיד לדין בעלי כלבים המזניחים אותם ומתעללים בהם. בעמותה יש 120 מתנדבים פעילים, רובם יוצאי רוסיה וחבר העמים. זו הסיבה שדף הפייסבוק בשפה הרוסית הרבה יותר פעיל מזה שבשפה העברית, ויש בו 30 אלף עוקבים. העמותה מפעילה גם אתר בשפות עברית, אנגלית ורוסית, ודרכו מאומצים מעל למאה כלבים מידי שנה, והכל בהתנדבות וללא מימון ממשלתי. בסך הכול, בארבע שנות פעילותה העמותה עזרה למעלה מאלפיים כלבים, ומתנדביה מתגוררים ברחבי הארץ, וגם בעירנו.
ישראל ונליה גרינברג מאשדוד מנסים אמנם להצניע את פעילותם, אך הם בעצם מהווים בית אומנה לכלבים ולגורים נטושים. כך גם בתם ארינה, המתגוררת בלוד. ראשי העמותה מעידים כי ישראל ונליה הם הראשונים לעזור: "הם מאוד פעילים ועוזרים, הם לוקחים את המקרים הכי קשים, ועומדים בזה בגבורה. הם עצמם אימצו כלב מהעמותה, ומהווים בית אומנה לגורים או לכלבים חולים שאי אפשר לשים בכלבייה. בהרבה מקרים אחרי שהכלב מטופל אצלם, הם מצליחים למסור אותו לאימוץ. גם בתם ארינה מאוד פעילה. היא לקחה כלב בוקסר מאישה שעברה ניתוח, והילדים שלה לא רצו אותו, וארינה מכספיה הפרטיים שילמה על טיפול רפואי. הכלב עדיין אצלה, היא זו שלבסוף אימצה אותו".
ישראל מספר כי התדירות שבה הוא עוזר לכלבים היא גבוהה. "כל יומיים בערך אני מביא הביתה או לבית חולים כלב שזקוק לטיפול", הוא אומר. "במקרה האחרון זה היה גור בתוך שקית זבל שהשליכו לפח. זה לא נתפס מבחינתי שיש אנשים שמתייחסים בצורה נוראית לחיות. אני חושב שמי שמסוגל לעשות מעשי זוועה לחיות, מסוגל לתת אותו יחס לבני אדם, וזה מזעזע. יש לי עכשיו בבית כלבה שקראתי 'נסי', כי זה נס שהיא בחיים. היא עברה אלימות, התעללות עם כלים, ניסו להוריד לה את הרגליים והזנב. כבר חודשים שאני מטפל בה".
במוצאי שבת, בשעה שמונה בערב, יצעדו בני הזוג גרינברג ושאר חברי העמותה, בהפגנה שתיערך בתל אביב, מגן מאיר ועד כיכר רבין, יחד עם חברי עמותות שונות שהאג'נדה שלהם היא הגנה על בעלי חיים. המטרה של חברי העמותה היא להביא לידיעת התקשורת מקרה הזנחה ורשלנות חמור, ולמנוע את סגירת התיק במשטרה מחוסר עניין לציבור.
המקרה המדובר הוא על כלב בוקסר בשם דון (שם שניתן לו בעמותה). כלב רגוע, אוהב וממושמע, כלב שידע להסב אושר, אבל הוא חלה במחלה הנוראית שלא פוסחת גם על הכלבים. הבעלים, שבמשך 10 שנים קיבלו ממנו אמונה אין סופית, ויתרו עליו. הם לא פנו לשום ארגון צדקה, הם לא ניסו לגייס עזרה ברשתות חברתיות ואף לא טרחו לחוס על חייו בזריקה אחרונה. הם פשוט קשרו אותו לא הרחק מביתם, ללא מחסה, ללא מים, ללא אוכל, והמשיכו בשגרה בזמן שהוא נרקב בעודו בחיים. אדם שהבחין בדון, פנה לעזרת העמותה. "מצאו אותו קשור, חבול ומיובש בנהריה. עור ועצמות, פצע בגודל כדור על רגלו האחורית שהדיף ריח נוראי, כמעט חסר כל סימן חיים", מספר ישראל. המתנדבים בעמותה סירבו לוותר עליו. הם הביאו לבית החולים שבשדמה, הוא עבר מספר ניתוחים, ייעוץ אצל כירורגים ואונקולוגים, ידע הרבה כאב, אבל גם זכה בכמה חודשים של אהבה. ארינה טיפלה בו בביתה. בסופו של דבר המחלה הכריעה את דון, התקווה התחלפה לייאוש, ובצער רב נאלצו להרדים אותו.
בני המשפחה ליוו את דון ברגעיו האחרונים, חיבקו ונישקו ולחשו מילות אהבה. ואין אחד שלא חשב מה היה קורה אילו דון היה מקבל עזרה כמה חודשים קודם לכן. חברי העמותה הגישו תלונה למשטרת נהריה על התעללות והזנחה קיצונית. "יש לנו ראיות מוצקות מי הם הבעלים של דון, יש לנו עדים אמינים למעשיהם, ויש לנו חוק הגנה על בעלי חיים, אבל המשטרה סגרה את התיק מהסיבה 'אין אשמה פלילית'".
חברי העמותה הגישו ערעור, והתיק שוב עלה לדיון. "אנשים חכמים רמזו שגם הוא לא יתקבל, אלא אם נמשוך את תשומת לבה של התקשורת", הם אומרים לנו. "והנה אנחנו מנסים. מאות תיקים נסגרים מדי חודש מחוסר עניין לציבור, אז בבקשה עזרו לנו! תכעסו איתנו! אנחנו דורשים חקירה הוגנת ומלאה! למען דון, למען הצדק ולמען הכלב שאתם אוהבים, כי אתם יודעים שעל אכזריות כזו אי אפשר לעבור בשתיקה".
