30 חובלים יעמדו בטקס בשבוע הבא, אי שם באחד מבסיסי צה"ל. אחד מהם, טל אילוז יהיה משלנו, מאשדוד. סגן טל אילוז בן ה-21 החליט כבר בגיל צעיר שהוא יעמוד בטקס הזה. זה קרה. או כמו שהוא אומר: "אני קורא לחבר'ה צעירים מהעיר שהים מדבר אליהם לעשות שירות בים. לי היה חיבור אליו כבר מגיל צעיר". הוא יודע מה הוא אומר. הרי ככלות הכל הוא מסיים קורס של שנתיים ו-5 חודשים רובו בים. עכשיו הוא מסיים כחובל ובדרגת סגן.

אבל הסיפור שלו מתחיל בגיל 6. צריך ללכת משהו כמו 15 שנה לאחור, עד לכיתה א'. אבא ואמא אילוז החליטו לקנות סירת "ספידבוט" ולשוט בה בסופי שבוע. הם, בלי לשים לב לכך, גרמו לטל הקטן להתאהב בים. כבר אז הוא הבין שהייעוד שלו הוא בין הגלים… לכן בכיתה י' זה היה ברור לו שהוא עובר ללמוד בבית ספר לקציני ים באשדוד. בעוד אחרים בגיל הזה מתלבטים היכן ללמוד, בוודאי מה לעשות בעתיד, טל סימן את המטרה הראשונה בדרך ליעד. כבר שם התחיל תהליך הפיקוד שלו.

טל: "בכיתה י', בבית הספר לקציני ים באשדוד, לקחתי חלק בפרויקט שנקרא 'מפקדת הקדטים'. אתה כתלמיד יוצא לקורס באורך שבוע, מקבל הכשרה ואח"כ מגיעים לבית ספר והופכים למעין חונכים, כולל של משמעת לכיתות נמוכות יותר. זה נותן כח גם לך. זה כח לשינוי".

טל מצטנע אבל שם הוא שם עזר לילדים בלימודים. אבל לא רק. הוא גם עזר לילדים שמתלבטים אם להמשיך בתנאי הפנימייה ובים (דבר שיחזור גם בקורס החובלים. עוד נגיע לזה בהמשך). תלמידים שלא כל כך מחוברים למקצוע. כאלה שלא סגורים על עצמם. טל ישב על חשבון זמן הפנאי שלו איתם והרביץ בהם "תורה". הוא עשה הכל שיישארו בים, במקום האהוב עליו. הסביר להם למה זה כדאי להם. יותר מכדאי, חשוב להם.

טל הוא בוגר מבין שלושת אחיו. אח אחד קטן ממנו בשנה בחיל אוויר ואחות קטנה שעולה לכיתה י'. הוא אומנם רק בן 21, אבל מסתבר שהוא כבר עם תואר ראשון במדעי המדינה. במהלך קורס הצוערים עושים תואר במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, כחלק מהקורס. שיסיימו חובלים ואקדמאים. אבל ההתחלה לא הייתה כזו וורודה, לא שאחד כמו טל יוותר.

טל מספר על מה שעבר עד שסיים: "היה לי ברור שאצא לקורס חובלים. עברתי להתאמן בגדנ"ע חובלים בין כיתה י"א לי"ב. אח"כ עשיתי גיבוש חובלים ראשון. לא עברתי אותו. זה היה משבר גדול, אבל זה נתן לי המון פרופורציות. אז החלטתי שאני עושה הכל ומשיג גיבוש נוסף. למזלי כל מי שעשה גיבוש גדנ"ע זכאי לגיבוש נוסף וניצלתי את זה. אם מישהו רוצה להיות חובל, העצה שלי זה שייצא לגדנ"ע חובלים. עשיתי גיבוש נוסף ועברתי אותו. שובצתי למגמת שייט ואז שנה אחרי הגעתי לקורס". הציב מטרה ועמד בה. הוא יכול היה להגיע לשייטת 13, קיבל כבר זימונים כי התאים, אבל החליט אחרת. "החלום הוא חובל, זה יקרה". זה כמו שאנחנו יודעים מתגשם עכשיו בשבוע הקרוב.

אולי הסיפור הבא יבהיר מי הוא טל אילוז. לטל היו 9 חודשים בין סיום י"ב לגיוס לקורס חובלים. לא מעט בנינו היו נהנים מהמזמן הזה, בוודאי שמחכה להם גיוס, קל וחומר לקורס בין שנתיים וחצי כמעט. אבל הוא החליט שהוא בבית לא יישב… אמר ועשה. הוא עבר לקיבוץ גינוסר על שפת הכנרת ועבד בחקלאות במשך 7 חודשים. טל: "בשדה זה משהו שחיבר אותי לארץ, לאדמה. להגיע מעיר ובניינים לשטחים פתוחים זה משהו שרציתי לחוות. משהו שהוסיף לי המון". את עבודת החקלאות הוא עשה חצי יום, את חצי היום האחר עשה בעזרה לימודית לילדי כיתה א' עד ו'.

עכשיו הוא קצין משמר בסטי"ל (ספינת טילים) של חיל הים. הוא יגן על חופי הארץ, כולל חופי אשדוד. או כמו שהוא אומר שהקרבה שלה לים חיברה אותו לשם. "ברור לי שיש חשיבות שגדלתי באשדוד, היא נמצאת על הים. זה היה משמעותי עבורי".
קורס החובלים של צה"ל נחשב לאחד הקורסים הקשים והיוקרתיים שיש בצבא. זהו קורס שכולל ימאות ופיקוד. אבל יש בו הרבה לחץ פיזי ולא פחות מנטאלי. קורס שיש בו מסעות יבשתיים והיכרות עם הים בשחייה, בסירות גומי, בצלילה בכל דבר אפשרי. קורס שבו כל ארבעה חודשים יש "בוחן פיזי" אחרי כל שלב . כשאנחנו אומרים בוחן פיזי, אז אנחנו מתכוונים למבחן עם אפוד, נשק וכניסה למים. כל צוער מכיר אותו. זה נקרא גם "בוחן חובל". זהו שלב שבו נפלו רבים מהקורס. טל: "קורס החובלים 'לוקח אותך עד הקצה' , סוחט את היכולות שלך וכל זה תוך הכשרה פיקודית. אתה מגלה אצלך מקומות שאולי לא ידעת או ידעת ועכשיו את ממקסם אותם. מוציא מעצמך את הכל ועוד".

לא פחדת שידיחו אותך?
"לא, כי אתה יודע שאתה עושה את המקסימום בכל שלב. אני ידעתי בתוך תוכי שבכל שלב עשיתי את המאמץ האופטימאלי שלי".

במהלך קורס החובלים יש רגעים שלא מעט צוערים רוצים לוותר כמו שאמרנו. הקושי עושה את שלו. העובדה שרק 30 מסיימים מתוך…. (הצנזורה הצבאית לא מאשרת להגיד מתוך כמה, אז לא נגיד…), מלמדת אולי על הקושי הרב. טל מצא עצמו לא פעם יושב עם חברים ומשכנע שיישארו בים, בקורס. ערך הרעות בקורס כזה הוא מהחשובים שיש וטל היה שם עבור חבריו. חלק נשאר ויסיים איתו את הקורס. חלק חייב גם לשיחות שלו את זה.

בחור/ה צעיר קורא את זה. מה אתה רוצה להגיד להם? הבמה שלך.
"אני רוצה להגיד שכאשדודי צעיר הייתי קורא את הכתבות על בוגרי קורס חובלים מהעיר או אנשים בתפקידים ימיים. אני קורא להם לבוא לים, זה שירות משמעותי עבורם. זה סיפוק מטורף. אני קורא להרבה חבר'ה בעיר ובכלל בארץ, לבוא".
מי שמקשיבה בכל הריאיון היא האמא אסנת. כן, זו שיחד עם האב "הכניסו" את הים לדי.אנ.איי של טל, אז עם הסירה בסופי השבוע. היא בהחלט לקחה בשמחה את "האשמה" על מה שקרה לילד שלה: "אני גאה בו לאורך כל הדרך. מבחינתי הוא מוביל דרך מכיתה ט', זו הדרך שהוא בחר בה ואני גאה בו על זה".

איזה ילד הוא היה?
"ילד שכל אמא חולמת עליו".

רגע לפני שנפרדנו ביקשנו מטל לסכם את הריאיון במשפט אחד. משהו שיסמל אותו ואת מה שעבר עד כה: "לאהוב את הים, לרצות לעשות שירות משמעותי. להיות מפקד בים ולמתוח את היכולות שלך". מילים כדורבנות. בעצם מילים כמפקד חובל…