יום שישי בצהריים. שמועות ראשוניות הגיעו מכיוון לוס אנג'לס לאשדוד, על כך שמשהו רע קרה לאבי אבישי עייש (אלימלך). בהתחלה לא היה ברור האם הוא נרצח בדירתו או שמא מדובר בהתאבדות או מוות טבעי. ככל שנקפו השעות סימני השאלה גברו, ובני משפחתו וחבריו הקרובים לא ידעו את נפשם מרוב כאב ובלבול. רק 24 שעות לאחר מכן ניתן היה להבין את גודל הטרגדיה, לאחר שהתברר כי אבי החליט לשים קץ לחייו, בשל מחלה קשה עימה הוא נלחם במשך מספר שנים. בן 33 היה במותו.
חברים טובים התאגדו לטובת גיוס עשרות אלפי דולרים כדי להטיס במהירות את הגופה של אבי לארץ הקודש, כדי שיהיה ניתן לקיים מסע לוויה מכובד בעיר בה נולד וגדל. חברים רבים הגיעו לבית משפחת עייש כדי להיות לצד ההורים השבורים ושני האחים יונתן וחגית, שלא הבינו מהיכן נחת עליהם האסון הזה.
רק לפני מספר חודשים אבי הגיע לביקור באשדוד, לאחר שמונה שנים בלוס אנג'לס. הוא נראה כלפי חוץ מאושר וחייכן, נפגש עם חברי הילדות, טייל בארץ ובעיקר שהה לצד בני משפחתו האוהבים. רגע לפני שחזר לארה"ב, אבי הבטיח כי יחזור לארץ בחודש אוקטובר הקרוב, מאחר ואחותו אמורה ללדת באותו חודש, וכן להשתתף בחתונה של בן דוד שלו. למרבה הצער, הוא לא יהיה בשני הרגעים המשמחים האלה.
אבי למד במקיף א', ותמיד היה הג'וקר בחבורה, אחד שמצחיק את כולם ומוזמן לכל המסיבות והאירועים הכי נחשבים. הוא התגייס להנדסה קרבית, ולאחר זמן קצר הפך לחובש קרבי בגבעתי, תפקיד אותו מילא במסירות רבה. לאחר הצבא יצא לטיול ארוך בדרום אמריקה, חזר לארץ לעבודה באילת ומשם שב לאשדוד. לפני שמונה שנים החליט לעבור ללוס אנג'לס, ובשלב ראשון שילב עבודה ולימודים. בני משפחתו אומרים כי "לפני חמש שנים הבנו שאבי התחיל לסבול מבעיות רפואיות, והוא עבר שלושה ניתוחים בגב התחתון. אבי תמיד אמר שזו בעיה לא רצינית ולא רצה להדאיג אותנו. לאחרונה הוא בקושי ענה לנו לשיחות ולא הסכים לאשר שיחות וידאו איתנו, כנראה בגלל המצב הרפואי שהידרדר. רק הבוס שלו הבין כי יש בעיה, כי אבי לא היה מגיע לעבודה באופן סדיר בגלל בדיקות וטיפולים שעבר. אם היינו יודעים שזה מצב, היינו נוסעים לשם מיד ומביאים אותו לארץ, אבל אבי הסתיר את המחלה מאיתנו".
ביום רביעי שעבר אבי הגיע לבדיקה רפואית חשובה, ועל פי ההערכות קיבל בשורה רפואית מורכבת מאוד. כנראה ששם גמלה בליבו ההחלטה לשים קץ לחייו, ואכן לאחר 48 שעות הוא נמצא בדירתו ללא רוח חיים. ביום שני הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד, כאשר מאות בני משפחה וחברים ליוו אותו בדרכו האחרונה. האח יונתן ספד לו, וסיפר על החיבור המיוחד שהיה ביניהם, ועל כך שלא ניתן לעכל את דבר מותו.
האחות חגית, המצויה כאמור בחודשי היריון מתקדמים, ספדה בקול סדוק: "אהוב שלי, מצטערת שלא הייתי איתך ברגעיך האחרונים, מצטערת שעברת את זה לבד, אבל מבטיחה לך שהחל מרגע זה אדאג להנציח אותך בכל רגע נתון. כולנו עומדים פה עם לב שבור, אמא ואבא מחכים להתעורר מחלום הבלהות, כולנו מסרבים להאמין, אוהבת אותך ואוהב אותך לנצח".
