השיר בעיקרו מדבר על כך שיש רגעים שמתחשק לנו לקחת הפסקה מהכל, ופשוט להיזרק בחוף הים מבלי לחשוב על שגרה, עבודה, מטלות וכאב ראש.
אופייני לנו, לא?
אז הפעם נדבר על ניהול הזמן שלנו. מישהו אמר לי פעם: "הזמן זה הדבר הכי יקר שיש לנו, והדבר היחיד שלא ניתן להשיב."
ועם התובנות האלה אני מסתכלת על היום שלי, שמתחיל במקרה הטוב בשעה 7 בבוקר בחדר הכושר, ובמקרה הטוב יותר בשעה 9 כשאני רק מתעוררת ומרשה לעצמי להתפנק בשינה.
ואז מתחיל המרדף… להספיק להתארגן על מנת להגיע בזמן לעבודה, לשתות את הקפה של הבוקר על הדרך, להגיע למשרד ולפתוח את היום בהמון טלפונים שמחכים לטיפול שלי, לסיים את מטלות הבוקר, לשתות עוד כוס קפה עם נישנוש קטן בצד, תוך דפדוף בפייסבוק. להבין שחצי מחבריי ברשתות החברתיות נמצאים בחו"ל או בחופש, להתבאס שאני לא, להתחיל לחשוב באיזה יעד טרופי הייתי יכולה להיות עכשיו, לדמיין את עצמי שותה שייק מנגו אננס עם קשית בצבע ורוד פוקסיה שתואמת בדיוק לגוון הביקיני שלי… ואז להרים את הראש מהטלפון ולהבין שאמנם לדמיונות שלי יש אופי משל עצמם, אבל לי יש עבודה לעשות, שמחייבת אותי להתפקס ולמכור חוויית מגורים לכל דורש.
חייבת לשתף במשהו, כשאנשים אומרים בפניי משפטים שנשמעים כמו: "הייתי מת לעשות את זה, אבל אין לי זמן…". אני תמיד עומדת על שלי ואומרת שהכל עניין של תכנון הזמן ותמיד אפשר להספיק, זה עניין של רצון. משפט שיש בו מן המציאות, אך ברוב המקרים, אני בעצמי "חוטאת" ולא מיישמת אותו.
למה אתם שואלים? התשובה מורכבת למדי, היות וגם לי קשה לענות עליה. הסיבה שאני בכל זאת איתנה בדעתי, שניהול הזמן היא ההחלטה שלנו, ויש לנו את הכוח להשפיע על החלוקה שלו היא שאני יודעת שאנחנו העוגן של עצמנו, ואנחנו בוחרים מתי להרים ומתי להוריד את המפרשים. הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים דברים, שבתוך תוכנו אנחנו לא באמת מתכוונים לבצע… ואז נוצר מצב שאנחנו מאוכזבים שלא "הספקנו", אבל מלכתחילה סתם זרקנו את זה בחלל החדר, ולא באמת עשינו משהו בשביל לפנות לזה זמן.
זה לא פעם ראשונה שאני מעלה את האישיו הזה, גם בטורים הקודמים שלי זרקתי על זה כמה משפטים, וזה לא סתם אגב.
הכל מתחיל ונגמר בניהול הזמן… ואם תחשבו על זה קצת יותר לעומק, תגלו שאתם יכולים לשלוט בו הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
שלכם באהבה!
בת-אל
