אם אתם גולשים בפייסבוק וגרים בסביבת אשדוד, ודאי נתקלתם באחד מן הפוסטים הוויראליים של אתי גבאי (32), אולי השם לא מצלצל לכם מוכר, אבל הכינוי 'מלכת הקובה' כבר הפך אותה לשם דבר.
היא ירושלמית שהגיעה לאשדוד רק לפני שנתיים, ומספרת שמאז נולדה מחדש. היא ברחה מהחיים הקודמים שלה כדי להתחיל מחדש, והצליחה בגדול…
אתי, את מוכרת בעיר בזכות העיסוק המיוחד שלך, אך לא רבים יודעים מה עברת בדרך אליו. ספרי לנו על השנים הקשות הללו.
"נולדתי וגדלתי בירושלים, התחתנתי בגיל 23 והייתי מאושרת, חשבתי שמצאתי את אביר חלומותיי. גבר חזק שהרעיף עליי אהבה ונתן לי תחושת ביטחון כמו שכל אישה חולמת לקבל. עם הזמן התברר לי שהחלום שלי הוא בעצם סיוט והגבר שלי הוא אדם אגרסיבי, אלים ומניפולטיבי".
איך גילית בו את התכונות האלו?
"אחרי הלידה של הבן הבכור שלי רון, התחלתי לזהות אצלו התנהגויות מוזרות, הוא היה עצבני מאוד והיו לו תגובות קיצוניות מאוד שמלוות באלימות מילולית ופיזית. מהר מאוד הבנתי שהוא משתמש בסמים. כשרון היה בן ארבעה חודשים כבר הייתי בהיריון של הבן השני שלי, וחוויתי ממנו אלימות פיזית קשה וכמובן קללות וניסיונות בלתי פוסקים להוריד לי את הביטחון לאפס. הוא עשה הכל כדי שארגיש רע עם עצמי. חודשי ההיריון עברו וילדתי את אליה. בכל הזמן הזה אני עדיין חווה אלימות קשה, ראיתי את המוות לנגד העיניים שלי לא פעם ולא פעמיים".
על המקרה שגרם לה לשבור את הכלים ולעזוב את הבית היא מספרת בפתיחות: "לילה אחד ירד שלג בירושלים ודווקא בזמן כל כך קר, עם שני תינוקות, הוא החליט שהוא מנתק לנו את החשמל בבית. אליה קם בבוקר עם 40 מעלות חום ואני החלטתי שכאן זה נגמר, ברגע שהפגיעה הגיעה גם אל הילדים, זה היה הגבול מבחינתי. הבנתי שיש לי שתי אפשרויות – עושר כספי וחיי סבל יחד איתו או קושי כלכלי ושקט נפשי לי ולילדים. בגשם זלעפות לקחתי איתי את הילדים בתוך עגלת תאומים והלכתי אל הרווחה. רון היה כמעט בן שנתיים ואליה בן עשרה חודשים. עזבתי את הבית עם שטר של 100 שקל בכיס. החלטתי שלשם אני יותר לא חוזרת. העובדת הסוציאלית שקיבלה אותי ברווחה רצתה לשלוח אותנו למעון לנשים מוכות ואני לא הסכמתי בשום פנים ואופן. ביקשתי סיוע כספי כדי שאוכל להשכיר בית, הם נתנו לי צ'ק של 3,000 שקלים באמצעותו שכרתי דירת מרתף. מיד לאחר מכן הלכתי לבית המשפט לענייני משפחה והוצאתי לו צו הרחקה של שלושה ימים בגלל הסמים, לא סיפרתי להם על האלימות. בזמן הזה הבאתי הובלה ולקחתי מהבית את כל הדברים שלי ושל הבנים. הבנתי שזו ההזדמנות שלי וזה לחיות או למות".
גם את התקופה שלאחר עזיבת הבית היא מתארת כלא פשוטה: "משם ההישרדות שלי רק התחילה. גם לאחר שעזבתי אותו הוא כמובן לא נתן לי מנוחה, תמיד הרגשתי רדופה. הוא היה הצל שלי. במשך שנה אחת עברתי ארבעה בתים. מצאתי עבודה כמתחזקת בית וזה מה שעזר לי לשלם את שכר הדירה ולקנות את הדברים ההכרחיים שהיינו צריכים. הרגשתי שלמרות כל מה שעברתי, אלוהים איתי והוא לא מפקיר את דמעותיה של בת מלך. בגלל שלא היה לי שקט נפשי הרגשתי שזה מזיק גם לילדים, הוא איים לרצוח אותי וזה לא נתן לי מנוח. באמצע שנת הלימודים שאלתי את הילדים שלי אם הם רוצים לעזוב את ירושלים ולגור ליד הים, הם מיד אמרו שכן. תוך שבוע ארזתי את הכל, הבאתי הובלה ועזבתי לאשדוד. הבטחתי לילדים שלי שמכאן החיים שלנו יהפכו להיות רק טובים. אין מחיר לחופש. קיבלתי החלטה שהעושר הוא לא מה שיעשה אותי אלא אני אותו. לחיות בכלוב של זהב זה הכי גרוע, כי חיצונית יש לך את הכל אבל אין לך שום דבר".
לא פחדת לעבור לבד לעיר אחרת, רחוקה מכל המשפחה?
"היום אני יודעת שאין דבר כזה קשה. אני מאמינה שאסור לאדם להיות במקום שלא עושה לו טוב, אסור לפחד משום דבר. אין מחיר לחופש והשקט הנפשי. לבעלי מעולם לא הייתה אחריות לילדים, הוא אף פעם לא שילם לי מזונות. התחלתי את הדרך עם מאה שקל".
וכשאת מגיעה לאשדוד מה את מרגישה?
"הרגשתי שנולדתי מחדש. הכל חדש וטוב, דף נקי. הילדים התאקלמו תוך כמה ימים ולי לקח קצת יותר זמן לעכל, הרגשתי באופוריה. וכמובן שלקחתי את הילדים כל יום לים כמו שהבטחתי".
מה קורה היום עם הגרוש שלך?
"כחלק מההסדר שלו עם המשטרה הוא נהיה מדריך לגמילה מסמים, התחתן עם מישהי חדשה בזמן שהיה בכלא. עוד אחת שכנראה נשבתה בקסמים שלו".
איך זה לגדל שני ילדים כאמא חד הורית?
"מורכב ומתיש במדינה כמו שלנו. הגרוש שלי לא משלם מזונות ולכן הייתי צריכה לתבוע את ביטוח לאומי בשביל לקבל קצבה, וברגע שאת מקבלת קצבה את לא יכול לעבוד – כי זה יוריד מהקצבה. ולא מדובר פה על מותרות אלא על אוכל של הילדים שלי. תחושה של מבוי סתום. המדינה מביאה את האמהות החד הוריות למצב של עוני ותסכול מטורף".
אז איך הצלחת להתפרנס בכבוד?
"תמיד ידעתי שלא אחסיר מהילדים שלי כלום ואעשה הכל למענם. הבנתי שאני צריכה להישאר בבית כדי להיות זמינה לילדים ולדאוג להם לכלכלה ולתשומת לב רבה ולא ידעתי מה לעשות. יום אחד ישבתי עם עצמי במרפסת מול הים וביקשתי מאלוהים עזרה וכיוון. פתאום חברים מירושלים התקשרו והודיעו שהם באים לביקור ורוצים שאכין להם קובה. הם באו אליי והתענגו על כל ביס, באותו הרגע הרגשתי שנפתח לי הראש לרעיון שחיפשתי. בירושלים יש קובה כמו חול ובאשדוד זה חסר. שאלתי אותם אם הם חושבים שזה יעבוד אם אנסה למכור והם אמרו שאנשים יטרפו את זה כמו גרעינים. העלתי פוסט לפייסבוק וכתבתי שאני יוצאת לדרך חדשה ואפשר להזמין ממני קובה ביתי ומשם הכל התחיל. הבנתי שמצאתי את העיסוק המושלם בשבילי, אני עובדת מהבית והילדים כל יום אוכלים ארוחה חמה. ויתרתי על השלמת ההכנסה שקיבלתי, פתחתי תיק במס הכנסה והפכתי את זה לעסק. זה שאבא של הילדים מתנער מהמחויבות שלו לא אומר שאני לא יכולה לצאת לעצמאות ולחיות עם הילדים שלי בכבוד. במקום שהרשויות ילחמו בו, הרגשתי שנלחמים בי על הכסף לצרכים של הילדים שלי".
ראיתי שכתבת בפייסבוק כמה פוסטים שזכו לאלפי שיתופים, תגובות ולייקים.
"נכון, כתבתי על הדרך של אמהות חד הוריות ועל הדרך שעברתי אל הקובה, זה בא ממקום שאני בסך הכל רוצה את הפרנסה שלי בכבוד ובשקט, בזכות ולא בחסד מבלי לבקש נדבות מאף אחד. אני עובדת כל כך קשה ולילדים שלי ברוך ה' לא חסר כלום, כל דבר שאני עושה זה למענם, הם האושר שלי. הם נותנים לי את הכוח להכל".
ומה עם זוגיות חדשה?
"אין לי כרגע, אומרים שלא טוב היותר האדם לבדו אבל כרגע אני לא מרגישה צורך בעוד מישהו, אני בשיא הפריחה שלי ולא יכולה לסמוך על אנשים אחרים כרגע. מאוד טוב לי השקט הזה".
על ילדים נוספים את חושבת?
"אני מאוד רוצה, זה מקור השמחה והאושר שלי בחיים. הילדים שלי מאוד רוצים אחים אבל אני יודעת שלא אעשה את זה בכל מחיר. אני אביא להם אחים רק כשאדע בוודאות שלא אעבור שוב את מה שעברתי ושלא יחסר להם כלום לעולם. היו תקופות שלא היה לי מה לאכול וכל מה שהיה לי הלך אליהם, הם מבחינתם לעולם לא הרגישו חוסר. לא יכולתי לתת להם לראות את אמא חלשה או עצובה, אני אמורה להיות מקור הכוח שלהם".
מה המסר שהיית רוצה להעביר לנשים שנמצאות כיום במצב בו היית?
"לא לפחד מכלום, רק מאלוהים. לעשות תמיד רק מה שטוב לך. אני תמיד אשמח לייעץ ולעזור לנשים שבאות מהמקום שלי ומפחדות. גם נשים וגם גברים פונים אליי בפייסבוק, אני מרגישה סוג של מנטורית וזה עושה לי מאוד טוב.
פעם בקושי ידעתי להכין חביתה, הייתי הנסיכה של הבית. החיים נותנים לנו כלים ועוזרים לנו להתמודד עם מה שיש, העיקר לא לפחד".
השארנו את הטוב לסוף, ספרי לי על הקובות המפורסמות שלך
"אומרים שהסנדל הולך יחף אבל אצלי זה הפוך, אני והילדים כל הזמן אוכלים קובה. אני קונה כמויות גדולות של בשר ומכינה קובות מכל הסוגים וכל הקודם זוכה. אנשים קונים את זה כל יום ולא רק בסופי שבוע. אני מכינה את הכל טרי ונקי, גם אני והילדים אוכלים מזה ואני יודעת שבאוכל לא משחקים כי אוכל זה בריאות. הירק של גוש קטיף והבשר של בד"ץ, כך שכולם יכולים להזמין וליהנות. זו הברכה שלי ואני יודעת שזוהי רק ההתחלה".
אם גם אתם רוצים להזמין קובה, אתם מוזמנים לשוחח עם אתי ולקבל ממנה גם מנה של אופטימיות ושמחה – 050-2888434 , 050-8585153.
