סג"ם אוראל גלעד (20) מגן יבנה מספרת שכבר מגיל צעיר ידעה שתהיה לוחמת. "כבר בכיתה ח', בפעם הראשונה שנפגשתי עם עולם התוכן הצבאי, החלטתי שזה מעניין אותי", היא אומרת. "כשהייתה שיחה בבית הספר על הצבא, וכל אחד אמר מה הוא רוצה להיות, אמרתי שאני רוצה לשרת כלוחמת. כולם הרימו גבה כי הייתי רזונת וקטנטונת".
אוראל החלה לחקור את החילות, והבינה מהר מאוד שהיא רוצה לשרת כלוחמת בחיל התותחנים. אולם הייתה בעיה "קטנה". מפני שבגיוס לוחמות היא עוד לא הייתה בת 18, לא גייסו אותה להיות לוחמת בחיל, אך היא לא ויתרה, עשתה טלפונים יום יום לגורמים הרלוונטיים והגיעה לבסיסים. בסופו של דבר העקביות השתלמה, והיא התגייסה ללוחמה בחיל התותחנים בגיל 17 ועשרה חודשים. "חיל תותחנים הוא עיסוק מדהים בעיניי", היא מספרת, "שילוב של לוחמה על כלים ולוחמת חי"ר, מקום אחר לא בא בחשבון. עד שבוע לפני הגיוס לא ידעתי אם יאשרו לי להתגייס מוקדם. הוריי חתמו בבקו"ם על טופס שהם מאשרים לי להתגייס לפני 18, גם אני חתמתי על טופס, אבל עדיין לא קיבלתי אישור ממיט"ב. רק שבוע לפני הגיוס הודיעו שהצליח לי, ויום הולדת 18 חגגתי בטירונות".
אוראל עברה מסלול קרבי בן שמונה חודשים: ארבעה חודשים טירונות בשבטה וארבעה חודשים אימון מתקדם כלוחמת תותחנים במערך הרקטי. בסוף הטירונות אף קיבלה את הכומתה של המפקד שלה. לאחר מכן יצאה לקורס מפקדים שארך ארבעה חודשים. בתום קורס המפקדים יצאה לקצונה. המסלול האינטנסיבי הזה נקרא "מסלול כוכבים". עוד לפני שמלאו לה 20, הפכה אוראל לקצינה.
זאת אומרת, שמרגע הגיוס, שנה ושמונה חודשים, כל הזמן היית בקורסים?
"כן, ובסך הכול השירות שלי הוא ארבע שנים וארבעה חודשים: שלוש שנים סדיר, ושנה וארבעה חודשים קבע. נשארו לי עוד שנתיים".
אחרי שאוראל צלחה את מכשול גיל הגיוס, היא התמודדה עם מכשול אחר: נקע ברגל. גם זה, כבר ניחשתם, לא עצר אותה. "בהכנה לקורס קצינים, יש מבחן שצריך לעבור, ובו יש מסלול מכשולים מטורף וירי", היא מספרת. "טיפסתי על חבל לגובה שישה מטרים, הגוף שלי היה תשוש, ובפעם השלישית נפלתי ונקעתי רגל. חששתי שזה יפגע לי ביציאה לקורס קצינים, כי נלחמתי לעשות קורסים רצוף בלי הפסקה. את מבחן בראור עשיתי עם נקע ברגל, והחלמתי בין הניווטים… כשסיימתי קורס מפקדים, המפל"ג, מפקד הפלוגה, הביא לי את דרגות הקצונה שלו. הוא ידע שאני יוצאת לקצונה, וציפה שאענוד אותן, וזה מאוד חיזק אותי. כשנקעתי את הרגל, אמרתי לעצמי שאין מצב שהדרגות שלו נשארות במגירה. זה מאוד דרבן אותי".
לאחר שסיימה את קורס הקצינים שירתה אוראל במשך שמונה חודשים כקצינת סיור בגדוד של לוחמים באימון מתקדם. לאחר מכן הייתה מפקדת פלוגה במכינה ללוחמות, והופקדה על הכשרת הלוחמות הבאות של החיל.
מה זה מכינה ללוחמות?
"בנות שרוצות להיות לוחמות עוברות מכינה בת שבועיים, שבסופה הן מחליטות האם הן באמת רוצות להיות לוחמות או שהן מעדיפות שירות תומך לחימה או שירות בעורף. במכינה הן 'טועמות' מכל דבר שקשור ללחימה, הן עוברות מסע, לומדות על נשקים, עוברות מטווח, מכירות את כל החילות והמערכים. גם אני עברתי, בתחילת הגיוס כמובן, מכינת לוחמות, וזה החדיר בי מוטיבציה להמשיך בתפקיד ולהתקדם בו". כיום משרתת אוראל באוגדת עזה כקצינת שיתוף ארטילרי, תפקיד בענף הסיוע והתקיפה.
מה כל כך קסם לך בחיל תותחנים?
"תותחנים זה שילוב של מוח וכוח. גם יכולת ללמוד וגם יכולת ללוחמה. בסדיר תופסים קווי חי"ר כמו שכל לוחם חי"ר אחר עושה, ובמלחמה עולים על כלים, נגמ"שים, משגרים והולכים להגן על החברים שלנו. יש שוויון בין לוחמים ללוחמות, אנחנו גם נוהגות וגם לוחמות. בחיל תותחנים אנחנו מסייעים באש ללוחמי החי"ר, מרככים את האזור שאליו צריכים להיכנס, ואנחנו מכירים את הכלי כאילו הוא החבר הכי טוב. צריך להכיר כל בורג ובורג כדי שאם תהיה תקלה נוכל לטפל ולתפעל.
מה זה אומר מבחינתך להיות לוחמת?
"להיות לוחם זה שהחברים שאיתך הם אחים לכל דבר. אנחנו נמצאים אחד עם השני 24/7, מאוד מגובשים, אפילו כשיוצאים הביתה בסופי שבוע, מה שחשוב זה לראות את החברים מהצבא. זה קשר מיוחד. יש לי חברות בשנתיים האחרונות מהצבא, שיודעות יותר מחברות של 12 שנה".
מחשבת מסלול מחדש
סמל יובל בן שושן (20) מאשדוד, למדה במקיף ט' במסלול טכנולוגי. היא ניגשה לבגרות שכללה 10 יחידות אלקטרוניקה ומחשבים ויחידה פיזיקה. "יכולתי כמו שאר הכיתה להמשיך ללימודי הנדסאים, ללמוד י"ג-י"ד ולהתגייס לחיל האוויר", היא מסבירה, "אבל חתמתי ויתור ונשארתי עם תעודת טכנאי. התגייסתי לחיל תקשוב בנובמבר 15', עשיתי טירונות וסופחתי לחיל המודיעין בקריה". יובל, שסיימה קורס טכנאי מערכות מחשב, שובצה תחילה ביחידה הנחשקת 8200, אבל הרגישה שהיא יכולה לתרום מעצמה יותר. "תמיד הסתכלתי על לוחמות בהערצה, והרגשתי שאני רוצה להיות אחת מהן", היא אומרת. "נתתי צ'אנס לתפקיד של טכנאית בחיל מודיעין, אבל רציתי להיות בבסיס סגור, התחלתי לקיים שיחות עם המפקדים עד שהגעתי למג"ד. הוא הציג בפניי שתי אופציות או לעבור לבסיס אחר או לחתום ויתור על הקורס שעשיתי ולעבור ללוחמה. מיד אמרתי שאני רוצה להיות לוחמת. הוא שאל אם אני בטוחה, ואמרתי שכן. יש לי פרופיל 97, המג"ד והמ"פ המליצו עלי, ואחרי חודש וחצי אישרו לי את המעבר".
וכך, שמונה חודשים לאחר שהתגייסה, הלכה יובל בעקבות החלום והתחילה הכול מההתחלה. היא הגיעה לבקו"ם, קיבלה זריקה שלישית, מדי בנים, נעליים גבוהות ועברה טירונות במשך ארבעה חודשים ולאחר מכן אימון מתקדם בן ארבעה חודשים. "המעבר מיומיות בקריה לסגירות של 21 בשטח היה קשה", היא מספרת, אבל אחרי שסיימה את המסלול ועלתה לגדוד 55 תחת אגד אליטלרי 215 היא מצהירה כי "זאת הייתה הבחירה הכי טובה שעשיתי".
יובל משרתת כקשרית צוות בכלי רכב שאחראי על הקשר בין התומ"ת (תותח מתנייע, כלי הלוחמה המרכזי של החיל) לבין הכלי שמעביר פגזים. "אם יש בעיה באחד מהם, הקשר בא ומתקן", היא מסבירה. "התומ"תים יורים, אבל לא יוכלו לצאת למלחמה ולירות בלי האישור שלנו". כחלק מהאימון המתקדם מספרת יובל כי הם מתאמנים לזמן אמת. "אנחנו מתרגלים מעבר משגרה לחירום, מקפיצים אותנו, בודקים אותנו, אנחנו יורים פגזים ישנים, יורדים לשטח, עושים הכול כדי שברגע האמת נדע איך לפעול".
גם את יובל אנחנו שואלים, מה כל כך קסם לה שהחליטה להיות לוחמת בתותחנים. "זה חיל מדהים וענק בחי"ר", היא אומרת. "לא הכרתי אותו ולא ידעתי שיש כאן בנות. זו זכות להיות פה, זה חיל שלא מעריכים מספיק, והוא עושה הרבה, זה חיל חזק ואני אוהבת להיות בו. בלי התותחנים לא יכולים לצאת למלחמה, הפגזים נותנים תמיכה מאחורה".
כאחת שהגיעה עם פז"ם, איך השתלבת?
"יש פה אווירה מדהימה, למרות שאני גדולה ממי שעושה איתי את המסלול. חוץ מזה, כשעליתי לגדוד, כבר פגשתי הרבה יותר חיילים בגילי. המפקדים תמיד עוזרים לנו ואיתנו בכל דבר. אני גאה להיות בחיל הזה. גם המשפחה שלי, שבהתחלה לא הבינו למה אני רוצה להחליף שירות בחיל מודיעין כטכנאית שמגיעה כל יום הביתה בשירות של לוחמת, רואים כמה שטוב לי והם תומכים וגאים בי. גם הם מבינים היום שזה היה צעד נכון עבורי".
