פעם בא יהודי אל האדמו"ר מקוצק וביקש ברכה עבור בנו שילמד. אמר לו האדמו"ר: אם אתה מבקש ברכה שבנך ילמד, אם אתה תלמד ובנך יראה איך נראה בית יהודי אמיתי, הוא ידע שכך צריך לעשות וגם הוא ילמד, אבל אם אתה בא רק לבקש ברכה שהוא ילמד והבן רואה שאתה בא מהעבודה והולך מיד לנוח, ולקרא עיתון ולא לומד, הוא יעשה את אותו הדבר.
ומכאן מבינים את הפסוק: "ושיננתם לבניך ודיברת בם…". והרי היה צריך להיות כתוב: "ודברו בם". אלא אם אתה רוצה שבניך ישננו, עליך לתת להם דוגמא אישית, "ודיברת בם" שאתה בעצמך תלמד, אם לא, קיים סיכוי טוב שגם הבן יגיע לבקש ברכה על בנו שילמד.
מספרים על אחד מגדולי הדור איך הוא נהיה גדול דור? סיפר שסבא של סבא שלו, לא היה לומד, רק עבד ועבד כל החיים כדי שבנו ילמד, וכך גם בנו עבד כדי שבנו ילמד, וכך כמה דורות. ואותו גדול הדור החליט שהוא יהיה אותו אחד שילמד ושכולם עבדו בעבורו… אמר החתם סופר: "לא במעשיכם אתם נגאלים אלא למען תספר באזני בנך…".
ישנם אנשים שלמען ילדיהם או תלמידיהם משאיר אותם הקב"ה בעולם הזה, שכתוב: "והותירך ה' בכל מעשי ידיך בפרי בטנך", כלומר הגאולה היא לא מחמת הזכות העצמית שלהם, אלא למען בניהם שיוכלו לספר להם על נפלאות ה' וגבורותיו.
כמה חשוב להרבות בסיפורי יציאת מצרים, לפרסם את הניסים הגדולים שהקב"ה עשה. ונבקש על הניסים שהקב"ה ימשיך לעשות עמנו.
שבת שלום!
