יש כותרות בחדשות שעוברות לנו מעל האוזן ואנחנו ממשיכים בעיסוקים שלנו כרגיל, כי בכל זאת אנחנו ארץ למודת כאב וסבל. אבל בשבועות האחרונים, בכל פעם שמדברים על התעללות ופגיעה בקשישים בבתי האבות בארץ, אני לא יכול לעשות שום דבר אחר, עוצר הכל וחוזה בתמונות הקשות. בסוף אני מצטער על זה, כי המראה של קשישה מוכה וחבולה לא נמחקת בקלות מהזיכרון שלי ושל שאר הצופים המזועזעים.
מדובר במגפה של ממש, מכת מדינה. כמעט בכל יום אנחנו שומעים בחדשות על מקרים מחרידים של קשירות סאדיסטיות למיטות, קשישים שסופגים אלימות מילולית ופיזית קשה, הזנחה שיטתית וטיוח של בדיקות וחקירות.
כתבת YNET אריאלה שטרנבך, יצאה לסיור ב-14 בתי אבות ברחבי הארץ, וחזרה עם תחקיר כואב ומאלף, שמכניס אותנו לתוך הזוועה שנעלמה עד עתה מעינינו. הנה דוגמא אחת מהתחקיר המקיף: "שעות צהריים של אמצע נובמבר בבית אבות בירושלים. פאני, צינורית האכלה מחוברת לגופה, מתקשה לדבר. אני רואה שהיא עצבנית ומנסה לומר לי משהו. אני מלטפת אותה בניסיון להרגיעה, ואז מגלה שפרקי ידיה נקשרו בחוזקה לגלגלי הכיסא. "תביאי מספריים", היא מתחננת. אני מציעה לשאול את האחיות, אבל היא מהסה אותי: "אל תשאלי". אחות חולפת לידינו, מנידה בראשה ונוזפת בפאני. כשהאחות נעלמת, אני מנסה להשחיל אצבע בין ידה של פאני לבין הגלגל, ללא הצלחה. הקשר הדוק ולוחץ בחוזקה על עורה. ייתכן מאוד שהיא מסוג הדיירים שצריך לקשור כדי שלא תזיק לעצמה או תיפול, אבל למה חזק כל כך ולמה ישירות לגלגל? אני מביטה ימינה ושמאלה ומתירה את הקשר. לבי נחמץ למראה הקרעים שנוצרו בעור, ואז אני קושרת שוב, הפעם באופן פחות סדיסטי. על פניה של פאני ניכרת הכרת התודה…".
הנה דוגמא נוספת מהכתבה של אריאלה: "הסיפורים הקשים ביותר מתרחשים במחלקות הסיעודיות בשעות הערב והלילה, כשאין בסביבה בני משפחה עם עיניים פקוחות. בירושלים, בפתח תקווה, בתל אביב, בטבריה, ובעצם כמעט בכל מקום ראיתי בעיניי יחס נוקשה עד אלים לדיירים, ושמעתי סיפורים על אלימות קשה ביותר שהופעלה כלפיהם. באחד מבתי האבות במרכז הארץ, מתיישבת לידי רחלי, שמספרת על מכות, משיכה בשיערות ועוד. "הן זורקות אותי על המיטה כמו כדור", היא מספרת. "יש לי רגל ויד משותקות, ואת אלה הם הכי אוהבים לזרוק. אני מעירה להם, זה לא כדורגל, זו יד מסכנה. אתם לא זורקים זבל לפח". כשהאמון שלה בי גובר, היא מספרת שישנן עובדות צעירות שגם מכות אותה ואת חבריה, "ומקלחת? זה הכי נורא", היא אומרת. "העובדת הקודמת שהייתה אפילו תקעה את האצבע שלה למטה באיבר המין שלי. סתם בא לה לצחוק עליי, ומכות היא נותנת בעורף ובלחי", היא מוציאה את ידה המתפקדת מתחת לשמיכה ומדגימה…".
אתה קורא את התיאורים האלה, ולא מבין באיזו מדינה אנו חיים. הקשישים המדהימים הללו בסך הכל רוצים לסיים את חייהם כמו שצריך, עם זיכרונות טובים. במקום זה, הם יעברו לעולם שכולו טוב עם חבלות ופצעים בגופם ובנפשם. עצוב.
שבת שלום!
