לפני יומיים חגגנו ממש כאן, באשדוד, את הפנינג הסיכום המפואר של יום המעשים הטובים 2015. מן הסתם אין ראויה יותר מעיר המתנדבים של ישראל (9000 מתנדבים בכ-170 פרויקטים) על מנת לארח אירוע מסוג זה. ובכל זאת, מהו באמת יום המעשים הטובים? וחוץ מרעש וצלצולים, במה הוא באמת תורם?
קודם כל, חשוב להדגיש כבר מההתחלה שלא מספיק רק יום אחד בשנה כדי לעשות מעשה טוב ולתת מעצמנו למען האחר. אין צורך ביום מיוחד שידליק לנו נורה אדומה בלב ויאותת שהגיע הזמן לצאת מהמרחב האישי שלנו ולעשות קצת בשביל הסביבה. לגרום לתחושה טובה אצל אדם אחר אפשר בכל זמן ובהמון צורות שונות, החל מהדברים הקטנים שהרבה פעמים רובנו לא שמים לב אליהם: לעזור לשכנה לסחוב את הקניות, לומר למאבטח בכניסה לקניון "בוקר טוב" ו"ערב טוב", להשתמש יותר במילים "תודה" ו"בבקשה" והרשימה עוד ארוכה. אתם בטח חושבים שאלו דברים קטנים ופשוטים בצורה מגוחכת, לא? ואתם צודקים. ובכל זאת, למה הם כל כך רחוקים משגרת החיים של רובנו? וכאן אגנוב ציטוט קטן עם משמעות עצומה ממשה רבנו היקר: "כי המצוה הזאת אשר אנוכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא; כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשתו" (דברים ל' 11, 14).
כאחת שמתנדבת במספר מקומות קבועים במהלך השנה אני יכולה להעיד שנתינה היא לא יום חגיגי שאפשר לחתום בהפנינג והופעות. ממש לא. נתינה היא דרך חיים, היא שגרה יום-יומית של התחשבות באחר ונסיון לעשות טוב עד כמה שאפשר. ואם ככה, למה אנחנו צריכים את יום המעשים הטובים בכלל?
התשובה היא פשוטה: היום הזה הוא אינו יעד שיש לשאוף אליו ולחכות שיגיע על מנת להתחיל להזיז את גלגלי עשיית הטוב שמחלידים אצלנו ככל שהשגרה שואבת יותר ויותר. היום הזה הוא בסך הכל תחנת דלק בדרך שאפשר להתרענן בה, להיזכר למה בכלל התחלנו את המסלול מלכתחילה, למלא דלק ולחדש מצברים. זהו יום שנועד להזכיר לנו להמשיך ללחוץ על הגז. זה יום שנועד לחזק את הטוב ולהעצים אותו אפילו יותר.
אז קדימה חברים, לכו ותעשו משהו טוב! אפילו הקטן ביותר. אפילו העזרה הפעוטה ביותר. אפילו חצי-החיוך הקטן ביותר שתצליחו לעלות למישהו על הפנים- שווה הכל. "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשתו".
