אביחי עמרם (33) הוא נגן דרבוקה וזמר מוכשר. את המוזיקה המרוקאית על שלל גווניה הוא ספג עוד בבית כילד בדימונה. לפני 12 שנה הוא הגיע אל אשדוד "על מנת להתפתח ולפרוח מבחינה מוזיקלית", הוא אומר. אל הדרבוקה נחשף דרך חברו שמעון וקנין, שאף הוא עבר מדימונה לאשדוד, והיה במשך שנים רבות נגן הדרבוקה של ליאור נרקיס. "גדלנו יחד", מציין אביחי, "הוא דחף אותי ועד היום הוא מפרגן לי".
את הכישרון שלו ואת ההצלחה בעיסוקו כנגן דרבוקה וכזמר הוא זוקף לזכות בורא עולם ומייק קרוצ'י. "מגיל 16 כבר ישבתי על במות. את ההזדמנות הראשונה לנגן וגם לשיר נתן לי מייק. הכרתי אותו מאירועים משפחתיים, הוא לקח אותי תחת חסותו, כאילו אני הבן שלו, ישב איתי, הסביר לי את השירים, פירש לי מילים, לימד אותי איך להגיש שיר, איך לעמוד על במה ולקח אותי להקלטות באולפנים". במהלך השנים ניגן אביחי בדרבוקה לצד זמרים מרוקאים רבים. "הייתי בקיסריה, הייתי בהופעות באולמות מול אלפי אנשים", הוא אומר, "אבל מבחינתי בין אם מדובר בקהל גדול ובין אם זה חינה של 50 איש, מדובר באותה ההתרגשות".
מדוע עברת דווקא לאשדוד?
"כנער הייתי מתלווה למייק להופעות. הרבה הופעות היו כאן באשדוד, ואני הייתי מאוהב בעיר. תמיד הגעתי מוקדם יותר כדי לטייל בחוף ובשווקים. זו עיר מהממת, יש בה אנשים טובים וחמים, ואני חייב תודה למספר משפחות שמהיום הראשון שלי באשדוד אימצו אותי כאח, ואלה משפחת אלמליח, משפחת בוקובזה ומשפחת אזרואל. הם עטפו אותי בחום, באהבה ובנתינה כמו משפחה".
עד לפני שש שנים ליווה אביחי את הזמרים בנגינה על דרבוקה, וישב בקצה הבמה. אביחי, שסבל מאז ילדותו מעודף משקל, וכילד סבל גם מהצקות ועלבונות, העדיף "להתחבא" מאחור. לפני כשש שנים, כשהוא במשקל של 170 ק"ג, החליט אביחי לעבור ניתוח. בעקבות הניתוח הוא ירד בהדרגה 100 ק"ג. המשקל ירד, והביטחון עלה… והוא הקים הרכב עם חמישה נגנים, בשם "אביחי עמרם ולהקתו", הרכב המופיע בחינות ובמרוקיאדות ברחבי הארץ. "המשפחה והחברים היו שומעים אותי שר, והאמינו ביכולות שלי", הוא מספר. "יש לי פה חברים, חבר טוב בשם יניר בן ברוך ושני אחים פייטנים, זיו גבאי ובן גבאי, שדחפו אותי, התלהבו ופרגנו, ויום אחד עמדתי על במה. לאט לאט שמי עבר מפה לאוזן, והיום כבר יש משרד, מוקד הזמנות וגם מפורסמים בארץ הזמינו אותי לשמח אותם. אני תמיד אומר שלמדתי בבית הספר הכי טוב בארץ ובחו"ל, וזה הניסיון שלי לצד מייק קרוצ'י, ובכל זאת יש תמיד מקום ללמוד ולהוסיף מוזיקה".
לא מדובר בשירים קבועים?
"תמיד יש מה לחדש, וכמו שבארץ בכל חמש דקות צץ זמר חדש עם שיר חדש, כך גם במרוקו. את השירים הקליטים מעבירים הלאה לארץ, וזו סצינה שהולכת ומתעצמת. אני כל הזמן יושב ולומד, ואפילו כותב שירים בעברית מרוקאית ומלחין אותם. אני מקדיש 5-6 שעות בכל יום ללמידה. חוץ מזה יש עדות שונות ומנהגים שונים במרוקו, יש את מרקש, ארפוד, סחרה ועוד שבכל עיר ואזור מנהגים שונים, וכך בכל חינה שרים שירים שונים בסגנון שונה".
בימים אלה עובד אביחי על אלבום ראשון, אלבום חינות. "למרות שאני לא נוגע בפיוט בהופעות שלי, החלטתי לשתף פעולה עם הפייטן הענק זיו גבאי, ובאלבום יהיה דואט בסגנון פיוט מרוקאי", הוא מגלה.
אביחי אמנם מופיע בערבים, אך בבוקר תמצאו אותו כנהג תפעולי ב"אלבר" אשדוד. "גם שם המנהל רמי סעדה והצוות תומכים ומפרגנים לי", הוא אומר וכשאני שואלת האם הוא אינו עייף, הוא עונה: "עייפות זה לפנסיה. כל השבוע מרוצצים, ובשביל מנוחה יש את שבת. העייפות לא מדברת אלי, תני לי לשמוח ולשמח".
