פעם ראשונה שחכם סידי מכבה את הרדיו. אני "פריק" של רדיו, "חיית רדיו". שומע, בעיקר מקשיב. חשובה לי דעתם של אנשים. מכל שדרת החברה הישראלית. אבל לא יכולתי לשמוע את השר גלעד (טרחן) ארדן. השר לענייני משהו שאמור להיות קשור לביטחון (עלאק ביטחון), ברבר עצמו לדעת שמי שהצית את השריפות שאחזו בארצנו, הם טרוריסטים ויעשו לו ככה וככה וככה. או במילים אחרות – כלום. כבר הבנו כאן שאין לנו אלא לסמוך על עצמנו. הממשלה בישראל יכולה לדאוג, אבל רק לעצמה.
תראו, אין לנו ארץ אחרת. במקרה הזה גם אם אדמתנו באמת בוערת. חשוב לי לכתוב לפני שאמשיך לפרטים האחרים, שלא יעזור לאף אחד, אתם יכולים לנסות להזיק, לשרוף, לחבל, מה שעובר במוחכם הזדוני. לא יעזור. אנחנו כאן להישאר. הוכחנו ונוכיח בעתיד. אז אולי אתם מפריעים, אבל לא הגיע הזמן שתתרגלו. אנחנו פה. זהו. זה יקל עליכם. כל שונאי ישראל.
אני לא צריך את השר גלעד טרחן (אין פה טעות) שיגיד לי שההצתות הן טרור. אני צריך אותו שיטפל בהן. נכון, הוא לא אשם. אבל די עם הקשקשת ברשת. הגיע זמן לפעול. הפעול היא פשוטה מאוד. כל מי שהצית וכל מי שייתפס מטיף להצתה (והיו כאלה). יארזו באותו הרגע את מטלטליהם (בעצם גם בלי) ויקבלו בעיטה מהארץ הזו שניסו להצית אותה. עכשיו לפני שתגידו הלו, הלו זו דמוקרטיה, הלו יש בית משפט עליון, אענה בקצרה. יש גבול. כי מי שהצית או הסית, רוצה לשרוף גם את הדמוקרטיה ואת בית המשפט העליון. את זה גם שופטי בית המשפט לא רוצים. אגב יצחק רבין ז"ל (אוי כמה שהוא חסר), סילק מהארץ ללבנון ראשי ארגוני טרור. אז לא היה בית משפט עליון? לא היה בג'"צ? גם היום יש. גם את העליון גם את בג"צ וגם את לבנון…
לצערי הרב, המציתים שורפים גם את הקשרים האחרונים שנותרו בין ערביי ישראל ליהודים. ברור לי שאי אפשר להאשים ערבי ישראלי בהצתות רק כי הוא ערבי ישראלי. זה ברור. אני גם לא עושה את זה. אבל לרחוב היהודי מתחיל להימאס מזה. לא יעלה על הדעת שמי שחי פה ואוכל מכף ידה של המדינה ישרוף את היד המושטת. לא ייתכן.
זה הזמן של ראשי המגזר הערבי, שרובם שותקים (אולי למעט איימן עודה ראש הרשימה המשותפת של ערביי ישראל בכנסת) שיקימו קול צעקה. זה מאוד פשוט. אם הם טוענים שזו ארצם, אז שישמרו עליה. שיגנו עליה ממי שפוגע גם אם הוא בן עמם. חד וחלק. חסרים לי הקולות של טיבי, זועבי, גטאס זאחלקה. (הרי אתם צועקים מתחת לכל עץ רענן, בהנחה שלא היה מי ששרף אותו…). איפה אתם? למה שתקתם? זו ארצכם, לא? הבנתי. כששורפים אותה, היא לא ארצכם. אז אם היא לא ארצכם גם שהיא שותקת ולא מדממת, משריפות שביצעו מי שאתם אמונים על זכויותיהם. ואיפה זכותה של הארץ להגנה?
תקשיבו ותקשיבו טוב. אם אתם רוצים פעם באמת שיהיו פה חיים משותפים, קומו ותצעקו מעל כל עץ שנשרף, שיח שעלה באש ויער שהוצת. שם תעמדו ותגידו שאם יסתבר שזה מבני עמכם, אתם מתביישים בהם. אבל למה יש לי הרגשה שלא תעשו זאת. או בעצם כן תעשו. תגידו שאנחנו אשמים בזה שמאשימים.
אני יודע שהיו לא מעט ערבים אשר כאבו את זה. זה ברור לי. אבל קולם כמעט לא נשמע. זה מה שמפריע לי. כאילו מי שמזדהה עם כאבה של הארץ הוא בוגד בערכי עמו. זה בעיניי שורש הבעיה. רוצים לחיות יחד? תעשו מעשים. יודעים מה, לא מעשים, לפחות שיהיה מראית עין. תראו שזה חלק מכם. אבל מי יסתכם בזה, מיד מנהיגו וחלק משכניו יצאו נגד האמירות שלו. עצוב. עצוב כי היו לא מעט אנשים בקרב המגזר הערבי שהציעו את בתיהם לעזרה. אבל על המעשה עצמו הייתה שתיקה. זה עצוב.
פעם שאלו את יצחק שמיר שאלה. למה הוא חושב שמדינת ישראל שייכם ליהודים. הוא ענה: "מדינת ישראל שייכת לעם היהודי. למה? ככה". ככה לימדו אותי זו לא תשובה. אחרי מה שקרה בהצתות אני מבין את הככה. הככה זה שאנחנו רואים פה בית… מי שהצית רוצה פה רק את חורבן הבית… קדימה, תראו לנו שיש צד אחר.
