בשבוע שעבר יצאו חיילי חטיבת הנח"ל למסע בן יומיים, במסגרת פרויקט מיוחד שנקרא "חטיבת הנח"ל בשביל ישראל". בין הצועדים היה גם סרן מיכאל סרקיסיאן, מפקד הפלוגה המבצעית בנח"ל.
מיכאל (26), בוגר מקיף ה', החל את שירותו הצבאי כלוחם בחטיבת כפיר. הוא עבר את כל שרשרת הפיקוד, ממפקד כיתה ועד סגן מפקד פלוגה, תפקיד שביצע לאחר שיצא לקורס קצינים. מיכאל שירת בגדוד 96, גדוד "לביא", אשר נסגר בדיוק כשהוא עבר קורס מפקדי פלוגה. "חמש שנים אחרי שהתגייסתי, בזמן שאני בקורס מ"פ, הודיעו לי שהגדוד נסגר, לצערי. כשחזרתי מהקורס, לא היה מקום שבו אוכל למלא את תפקידי, ועברתי לחטיבת הנח"ל", הוא מספר. מיכאל התמנה למ"פ בא"ח הכשרה. זהו בסיס האימונים החטיבתי שבו מכשירים טירונים. "פתחתי את מחזור אוג 15', שש שנים לאחר שאני התגייסתי, ועברתי איתם את הטירונות ואת האימון המתקדם. זהו מסלול שנמשך שמונה חודשים. לפני שבעה חודשים עברתי לתפקיד הנוכחי שלי, מ"פ מבצעי בגדוד 50".
מה ההבדל בין הגדוד בכפיר לגדוד בנח"ל?
"חטיבת כפיר היא חטיבה צעירה יותר. לגדוד שלי בנח"ל, גדוד 50, יש מורשת עשירה של השתתפות במלחמות ובמבצעים משמעותיים, וגם לצערנו הרוגים ומשפחות שכולות. ההבדל המשמעותי הוא המסלול. החיילים בוגרים יותר מהמקבילים להם, מאחר שהם מתגייסים באיחור של שנה. רוב החבר'ה שלי באים מקיבוצים, והם נקראים 'בני גרעינים'. הם מגיעים מתנועות נוער כמו למשל 'השומר הצעיר' ו'אחריי', עושים שנת שירות לפני הגיוס, ואז מתגייסים יחד לגדוד 50. במשך שמונה חודשים הם עוברים הכשרה של לוחמים, יוצאים לפרק משימה, ובסיומו יוצאים לעבוד במסגרת חיל החינוך. במשך שנה הם חיים בקומונות מעודדים גיוס ופועלים מול נוער בסיכון. בתום השנה הם חוזרים לפרק סיום בן ארבעה חודשים, ומשתחררים. אלה חיילים מאוד איכותיים, לרוב עם נתונים אישיים גבוהים, ולא בכדי הסיסמה של הנח"ל היא 'היתרון האנושי'. הפלוגה שלי טובה ואיכותית".
באיזה שלב נמצאת הפלוגה שלך?
"ירדנו מקו חברון אחרי חצי שנה. הגדוד ביצע תעסוקה מוצלחת, מנענו פיגועים נגד אזרחים וגם כאלה שיועדו עלינו. עכשיו עומד לפנינו פרק אימון, אבל לפני זה אנחנו עושים את 'שביל ישראל' בפרויקט בן יומיים".
מדובר בפרויקט דגל חינוכי של החטיבה, שבו מדברים עם החיילים על מורשת הקרב החטיבתית, מחברים אותם אל המדינה דרך הרגליים ויוצרים שיתופי פעולה עם בתי ספר ומכינות. המסע אורך יומיים. השנה הוא התקיים בתאריכים 26-27 באוקטובר, ימי רביעי וחמישי בשבוע שעבר. השתתפו בו כלל חיילי ומפקדי החטיבה, מלש"בים ומשפחות שכולות.
במהלך המסע צועדים ביחד עם לוחמי החטיבה תלמידים מבתי ספר, מכינות קדם צבאיות, חניכי תנועות נוער והכנה לצה"ל ועוד. טקס הפתיחה נערך ביום רביעי בבוקר באנדרטת אסון המסוקים במעמד מפקד חטיבת הנח"ל ומפקד היחידה. גדוד 50, גדוד בזלת שבו משרת סרן סרקיסיאן, צעד משדה בוקר ועד צומת דבירה. ביום הראשון התקיימה ריצה גדודית בדימונה בשיתוף "נירים בשכונה", "אחריי", "אחריי בשטח", "הנבחרת" וביה"ס "אחווה". ביום השני לפרויקט צעדו יחד עם גדוד בזלת מקיף ו' מבאר שבע, תיכון אמיתי מבאר שבע, תלמידי ביה"ס ליהמן מדימונה, התיכון לחינוך סביבתי ממדרשת שדה בוקר ותלמידים מביה"ס אחווה בדימונה.
"אחת המטרות העיקריות היא עידוד גיוס ללחימה. לא בהכרח לנח"ל, כי לוחמים זה חשוב, אבל כמובן שאנו שמים דגש על החטיבה הירוקה", מסביר מיכאל. "צועדים איתנו מועמדים לגיוס, תלמידי י"א-י"ב, מתיכונים שונים בארץ. לפני כן אנחנו עושים פגישת תיאום ציפיות עם היועצת הבית ספרית ועם המחנכים, שמשתפים איתנו פעולה ואחראים על רשימת התלמידים שמצטרפים אלינו".
הפרויקט נערך בכל שנה, הוא חלק מהווי החטיבה, וזוכה לשיתוף פעולה מכובד עם מוסדות החינוך. פירוט הצועדים מלמד אותנו על גדודי החטיבה ועל הערים המשתתפות במסע. אשדוד לא נמצאת ברשימה. בצפון הארץ גדס"ר נח"ל צעד מתל דן ועד כפר משהד ביחד עם תלמידי תיכון ברנקו ויס ממירון, תיכון אחווה מירכא, מכינת נטור מרמת הגולן, אורט יגאל אלון מנצרת עילית ותלמידי בית הספר מפתן מצפת. בנוסף, התקיימו תצוגות אמצעי לחימה של היחידה במספר בתי ספר.
גדוד "שחם" (931) צעד מציפורי ועד לטרון ביחד עם תלמידי תיכון "גולדה" מפתח תקווה, נווה גן מפתח תקווה, עמל מלוד, תלמידי תיכון דתי איתן מרמלה ותלמידי תיכון אורט בלוד. גדוד "גרניט" (932) צעד מצומת דבירה ועד לטרון ביחד עם תלמידי תיכון "צומח" מקריית גת, בית הספר צור הדסה ותיכון אשקלון. ריצה גדודית בשיתוף "אחריי" התקיימה במצפה משואה ובנוסף נערכה תצוגת אמצעי לחימה של הגדוד לכלל תלמידי תיכון אשקלון.
טירוני בא"ח נח"ל צעדו מאילת ועד שדה בוקר. טקס הפתיחה היה במעמד ראש העיר ומפקד בא"ח נח"ל. בצעידה השתתפו תיכון "רבין" ותיכון "בגין", אילת.
זה באמת מעודד גיוס ללחימה?
"אני מאמין שכן. אנחנו צועדים ביחד, יש עירוב מלא בין חיילים ותלמידים, והשיח פתוח. הם שואלים ומתעניינים. ביום הראשון של הפרויקט מתקיימת ריצה גדודית של 5 ק"מ, והם מצטרפים אלינו. ביום השני אנחנו מתחילים לצעוד איתם בשמונה בבוקר משדה בוקר, ומסיימים את המסע לקראת ארבע אחרי הצהריים. בדרך אנחנו עוצרים, וכל מפקד מחלקה מספר למסגרת שלו על האתרים שאנחנו עוברים. על המכתש, נחל צין, שדה בוקר ועוד. התלמידים משתלבים בין המחלקות".
במסע משתתפות בנות. גם בפלוגה שלך משרתות לוחמות?
"אין לי חיילות. הבנות שמתגייסות כלוחמות הולכות לקרקל, ויש כאלה שמשרתות כמשקיות חינוך בגדודים. בשנה שנקראת 'פרק נתינה', כאשר הם חיים בקומונה, זה מעורב. הגדוד שלי הוא רק של בנים, אבל הבנות הן מכפיל כוח. יש מש"קיות ת"ש שדואגות לחיילים שצריכים תמיכה כלכלית מעבר למשכורת צבאית, הן יושבות עם חייל שיש לו בעיה, הולכות איתו לבנק ולביטוח לאומי. הן עושות עבודת קודש".
למיכאל 78 חיילים מכל הארץ. "מדן ועד אילת", הוא אומר, "ממש ככה. יש לי חייל מקיבוץ איילון בצפון וחייל מאילת. יש לי כמה אשדודים בפלוגה, ויש לא מעט אשדודים בגדוד, קצינים ונגדים, אבל יחסית לגודל האוכלוסיה של אשדוד אפשר יותר".
נסה להסביר לתלמיד האשדודי למה להתגייס ללחימה?
"מסלול הלוחם הוא מאוד מאתגר, זה משהו שנשאר לכל החיים. אני משרת כבר שמונה שנים בצבא, ועד היום אני זוכר את התקופה הראשונה. חצי השנה הראשונה בשירות נצרבה לי בזיכרון, ואי אפשר לתאר את הסיפוק משירות משמעותי. מי שלא לוחם, לא יכול להבין זאת. שנית, אתה צובר בגרות. היום כמפקד אני מסתכל על איך הייתי בכיתה י"ב, וזה הבדל אדיר. אם תגידי למורים שלי מהתיכון שאני מ"פ בנח"ל, הם לא יאמינו. הייתי בלגניסט, בעייתי, מהרגע שהתגייסתי עברתי שינוי תודעתי, זה שינה אותי לגמרי. וכמובן, הלוחמים שלצדך הופכים לחברים לכל החיים. עד היום אני בקשר עם הלוחמים שאיתם התגייסתי. אתה חווה איתם זמנים טובים וגם קשים, במיוחד במבצעים משמעותיים, וזה מאוד מחבר ונשאר איתך לכל החיים".
