נכון, אתם צודקים. על ארבעה בנים דיברה התורה, אבל זו התורה. אנחנו מדברים על ארבעה בנים אחרים. אלה של משפחת לוי, שמשחקים כולם כדורגל במ.ס אשדוד. מי אמר ליעקב בוזגלו "מאחוריך"…
בואו נעשה לכם סדר. לצורי לוי ולרעייתו לימור לוי, יש ארבעה בנים, בן (13.5), רוי (12.5), תומר (7) וסהר (6), כולם משחקים בקבוצות השונות של מ.ס אשדוד במחלקת הנוער ובבית הספר לכדורגל. רגע יש עוד, האבא הוא עוזר מאמן ומנהל בקבוצה של בנו הבכור, אצל איב שריקי. תמיד ידענו שמ.ס אשדוד היא משפחת כדורגל אחת גדולה… עכשיו אנחנו רואים שזה תרתי משמע.
הילד הבכור בן כאמור משחק בקבוצת ילידם א' אצל איב שריקי בתפקיד מגן שמאלי. הבן השני רוי כרגע נבחן בכדי לשחק בליגה אצל המאמן אבי מלכה, והתפקיד שלו קשר-חלוץ. שני הילדים הקטנים נמצאים בבית הספר לכדורגל של מ.ס אשדוד. תומר בן ה-7 וסער בן ה-6, שניהם מתאמנים בהדרכת עמוס בוארון.
המודל של כולם היה ועודנו הבן הבכור בן. הוא החל הכל. בן היה הראשון שנרשם למ.ס אשדוד מאז היה בגיל 6 . כל האחרים הלכו אחריו, גם הם מגיל 6. בן מקפיד להיות יציב באימונים, משחק מגן שמאלי תוקף, נמצא כבר באקדמיה של מ.ס אשדוד וכולם מספרים כי הוא לוקח את הכדורגל כמה צעדים קדימה. מקפיד על תזונה נכונה, משימות ותרגילים לפני אימון ואחרי אימון. האחים שלו בעקבותיו. ההורים מאושרים. שניהם אומרים שיכול היה לבחור בטניס וכולם אחריו. עכשיו כולם בחרו בכדורגל. המקצוע המוצלח.
הסיפור כולו התחיל דווקא מהאמא לימור. "הכל התחיל מאשתי", מספר צורי. הגעתי בעקבותיה בכלל לכדורגל. צורי מספר: "אבא של חמי נפטר והוא התחיל לשמור שבת. אח של אשתי דרור דוד, שיחק בהפועל ת"א. בגלל שמירת השבת של חמי, לא היה מי שייקח אותו למשחקים. אשתי ביקשה שאקח אותו וזה היה עוד כשהיינו חברים. הייתי אוסף אותו בשבת הולך איתו למשחקים וחוזר הביתה. מאז החיידק נשאר". כיום האב בנוסף עוזר מאמן ומנהל אצל איב שריקי. "שם אני מקפיד להיות אבא של 30 ילדים", הוא אומר. צורי מוסיף: "איב מאמן ענק. אני צופה לו עתיד". ומי עם עין על 4 שחקנים באופן אישי יכול להמליץ יותר…
לימור: "כל הזמן ידעתי שאני אהיה אמא של בנים. אני אמרתי לאמא שלי שאני רוצה רק בנים. כנראה שכל אחד מקבל את מה שהוא מבקש. כדורגל כמו שצורי אמר, זה היה חלק מההווי בבית הוריי. כל הרווקות הייתי בבת ים ואחי שיחק בהפועל ת"א. היה ברור לי שאחד מהבנים יישחק, אבל לא שיערתי שכל הארבעה.
צורי, איך אתם מתחלקים בין ארבעה בנים בכדורגל?
"יוצא לנו טוב, כל אחד מתאמן בשעות שונות. אני נמצא משעה 4 עד 8 כמעט כל יום עם הילדים, נמצא בכל אימון עד שהאחרון שבהם מסיים".
אתם בוודאי שואלים איך מארגנים 4 ילדים כמעט כל יום לאימונים. אז בבקשה תרשמו לפניכם: סדר היום כמו שמיד תבינו הוא לפי לוחות זמנים. כמו באימונים. מכינים עוד בערב את הבגדים לכל אחד לאימון, שלא יחסר. בודקים אם יש הכל, מרמת הגרב ועד רמת המגנים לברך. מכינים כל דבר במקום הרגיל שלו, לכל אחד מהילדים. האמא מקבלת אותם לאחר ביה"ס, הם אוכלים, בודקים שלא חסר כלום לפני היציאה, ממלאים מים והאבא מסיע אותם לאימון שלהם ושלו.
אבל המסדר לא נגמר כאן. בדרך כלל שלושה מהארבעה עולים לרכב של האבא. הגדול לפעמים מקבל "פטור" זמני, אם הוא מתאמן מאוחר יותר ומגיע לבדו או עם חבר. נמשיך. אז שלושת הקטנים יותר עולים לרכב. מגיעים למגרשי האימונים של מחלקת הנוער ובית הספר לכדורגל של מ.ס אשדוד ואז מתפצלים. אם האימון של כולם באותה השעה, אז אין בעיה. אם לא באותה שעה, מי שסיים מגיע ליד האבא צורי ומחכה לייתר שיסיימו ואז חוזרים וככה חוזר חלילה". אגב, עכשיו זה עוד כלום יחסית, שיגדלו כולם ויישחקו כדורגל, הרי שבשבתות יצטרכו ההורים להתחלק בין 4 מגרשים!
תודו שהדמיון למשפחת בוזגלו עם האבא אבא יעקב הוא בלתי נמנע. נכון שהשם בוזגלו יעקב ושלשות בניו, עבר לכם בראש. אז שאלנו את האבא צורי.
יכול להיות שאתה דומה ליעקב בוזגלו, אותו סיפור?
"יכול להיות, סוג של…".
מה, תתערב כמוהו?
"שלילי. ממש לא. לפי מה שאני יודע הוא מעורב ויותר מידי אימפולסיבי. הוא קיבל את ההחלטות בשביל הילדים ולא השאיר להם אופציה. בחלק מהמקרים הבנתי שזה בסדר וברוב המקרים זה הרס. אני לא יהיה חלילה זה שיהרוס להם. אני פה ללוות אותם בגילאים האלה, אבל אח"כ החלטה תהיה משותפת".
לימור וצורי, אתם לא מוותרים על החיים?
"אנחנו הכי מאושרים בעולם ואם יכולנו להיות שם 10 שעות ביום היינו שם בשבילם. אין דבר יותר כיף לראות את הילד שלך משחק כדורגל. אם יש פגרה זה חסר לי. אני מחפש את עצמי".
הילדים עצמם חולים על כדורגל. צריך לראות את השמחה שהם מציגים את המדים שלהם וגאים בהם. מבחינתם השחקנים הנערצים הם מרסלו ורונאלדו מריאל מדריד. בארץ הם מעריצים את אור אינברום. את השאלה הבאה לא יכולנו שלא לשאול.
אתם לא רוצים בת?
צורי: "רוצה, כן. האישה פחות. היא אומרת שזהו הם כבר גדולים, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו חופש".
לימור באמת את לא רוצה בת?
"(צוחקת). לא וזה סופי. שיהיו בריאים בתורה רשום אם הבנים שמחה. שמחה ומאושרת. אמרתי לצורי בוא נהנה, אני לא רואה אותו. הוא כל היום שם. אני יעיד על צורי, הוא אבא מדהים עושה את זה באהבה גדולה. זה זמן איכות מבחינתו עם הילדים. הם מרוויחים אחד את השני ועל הדרך גם כדורגל. צורי נפצע בצוק איתן בתאונת עבודה, במסגרת תפקידו אז כקב"ט בעיריית אשדוד, ומה שהוא חשב בביה"ח זה איך הוא מגיע לאימונים עם הילדים. הוא הגיע עם כסא גלגלים".
להורים יש חלום, נו ברור. החלום שלהם הוא: "לשבת ביציע במשחק נבחרת ישראל ולראות את הילדים משחקים".
כדורגל, כדורגל. זה לא בא על חשבון הלימודים?
האמא לימור: "הרבה אנשים חושבים שזה בא על חשבון הלימודים. אז אני רוצה לציין שההיפך הוא הנכון. זו פעילות ספורטיבית חשובה. ברגע שהילד במסגרת ספורט זה חשוב, גם בהיבט המשמעתי, ההתמודדות עם מרות של מאמן, כישלונות הצלחות, זה מחשל אותם. מעבר לזה במ.ס אשדוד מבקשים את האישורים הלימודיים מהמורות. אם צריך עזרה נותנים להם, זה כלל. אפילו באקדמיה, ושאפו לג'קי בן זקן, הם מקבלים מעטפת של הכל, כולל הכל. אתה יודע שהילד עם מסגרת לא משחק ברחובות או תקוע מול הטלפון. יש להם דברים שקשה להכניס לסדר היום של ילדים ובמ.ס בכדורגל נותנים להם כלים לחיים. והכי חשוב שזה בא לילדים מאהבה".
במ.ס אשדוד חשוב החיבור בין כדורגל ללימודים ובריג'יט דוקהן, מתאמת אירועים ורכזת קהילה וחינוך של המועדון, אחראית לכך שהילדים לא רק ישחקו אלא גם ילמדו ויצטיינו. שיהיו מוצלחים בשני התחומים. שומרת על קשר הדוק עם בתי הספר. אמא של כולם. יו"ר מחלקת הנוער מוריס אזולאי, מסכם את הסיפור יפה: "אצלנו לא רק מדברים על כדורגל ומשפחה. אצלנו במ.ס אשדוד זה קודם כל משפחה, אחר כך הכדורגל".
