שני דברים משכו את טל ביטון (42) מאשדוד עוד בצעירותו, אופנוע וצילום. טל, בוגר מקיף ד', נולד וגדל בעיר למשפחה ותיקה. אביו יצחק, עבד בנמל, ואמו חנה הייתה עקרת בית. שני ההורים הלכו לעולמם בעשור האחרון לאחר מאבק במחלה קשה. לטל שני אחים בוגרים, אבי ויאיר, ואח תאום זהה בשם שחר. מי שלא הכיר את התאומים היטב, היה מתבלבל ביניהם בקלות. באשדוד הקטנה לפני ארבעה עשורים, הם היו בין זוגות התאומים הבודדים. סוג של אטרקציה. שני התאומים עבדו בתחום התאורה והסאונד בחברה המספקת שירותים טכניים לכנסים, תערוכות ואירועים פרטיים. טל, שעבר להתגורר לפני מספר שנים עם זוגתו בפולין, עבד עם תיאטראות והפקות ברחבי אירופה. בזכות עבודתו, תחביביו ואופיו הכובש, הוא פגש והכיר אלפי אנשים, ומאז יום שבת רבים מהם מבכים את לכתו בטרם עת.
ביום שני בצהריים שוחחנו עם אחיו הבכור אבי, שסיפר כי משטרת פולין עדיין לא שחררה את גופתו. "טל היה בעבודה בברלין", סיפר בקול חנוק מדמעות. "חוץ מהתיאטרון הוא עבד עם חברת 'סימול', שגם שחר ואני עובדים בה. הוא סיים את העבודה, והיה בדרך הביתה, כשהוא רכוב על האופנוע. התאונה קרתה בשישי בלילה, כאשר היה 100 ק"מ לפני ורשה, שעה לפני שאמור היה להגיע הביתה. אשתו דיברה איתו בתשע בערב, והוא אמר לה שיגיע בסביבות 11. בשתיים בלילה הגיעו אליה הביתה עם הבשורה הנוראית, והחזירו לה את השעון, הארנק והטלפון. אומרים שהוא נהרג במקום, שהייתה פגיעה ראשונה עם רכב אחד ופגיעה נוספת עם רכב מאחור. זה מה שהצלחנו להבין, אבל אנחנו עדיין לא יודעים את כל הפרטים. משטרת פולין עדיין לא סיימה את הבדיקות, ועוד לא שחררו אותו. שחר נמצא בוורשה, ולמרות שהוא שם, ואנחנו מכירים את הקונסול, אין עם מי לדבר. אנחנו מחכים".
נכון ליום שני, נושא הקבורה גם עמד בסימן שאלה. "אשתו סופיה רוצה שייקבר בפולין, אנחנו רוצים שייקבר בארץ", אומר אבי. "אם הוא ייקבר שם, נרצה לוויה יהודית, ולא אזרחית".
האופנוע היה אהבה
טל ניצל ממוות לפני 11 שנים, כאשר נפצע קשה בתאונת אופנוע. הוא רכב עם גילי ברקאי ז"ל, חברתו לעבודה, שנהרגה בתאונה. בת 26 הייתה במותה. באתר להנצחת תורמי איברים, כתבה משפחתה: "גילי נהרגה בתאונת דרכים ב-26.11.05, מוצאי שבת אחה"צ, בהיותה רכובה על אופנוע עם חבר בדרכם בחזרה מטיול בצפון. בעת נסיעתם בואדי מילק הגיח מתוך השטח רכב שפרץ אל הכביש ב-90 מעלות (נהוג בידי נהג חדש ללא ליווי, על פי הדיווח המשטרתי). ככל הידוע מחקירת המשטרה נהיגתו של טל באופנוע הייתה ללא דופי, מבחינת מהירות הנסיעה ומבחינת ציוד המיגון ששניהם היו מצוידים בו. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת לחלוטין, וגילי וטל שכלל לא היו מוכנים למכה הועפו מהאופנוע. טל עף ונחבל מהנפילה ומן האופנוע שנשבר לשנים ונפל עליו. גילי הועפה למרחק די גדול, ונחתה במסלול הנגדי, לאחר שב'דרך' נחבטה בגדר ההפרדה, ובהיות הפגיעה רב מערכתית (בטן+ראש) לא שרדה את הפגיעה. צוות מד"א שהגיע למקום ניסה לבצע החייאה עד הגיעו לבי"ח רמב"ם, אך ללא הצלחה. את ההודעה על התאונה קיבלנו בטלפון מאחיו התאום של טל שהזעיק אותנו לבית החולים".
טל נפצע קשה, ושהה בטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. "הוא התגבר, וכמעט חזר לעצמו", אומר אבי, "כולו היה עם פלטינות, ועד היום הוא סחב את הרגל".
ובכל זאת הוא חזר לרכוב על אופנוע?
"היו כמה שנים שהוא לא רכב, ולאט לאט הוא חזר לרכוב. הוא תמיד היה בעניין של צילום ואופנועים. אלה שני דברים שהכי משכו אותו. חצי מהתמונות שלו זה עם אופנוע. זו הייתה אהבה".
אחיה של גילי, עמית, כתב: "גילי וטל, עכשיו אתם שניכם שם למעלה משקיפים עלינו ואנחנו כאן, משפחה וחברים, ממאנים להאמין. אף אחד לא מכין אותך לשמוע כאלו בשורות איוב, וכאשר אלו מגיעות, זה מרגיש כמו בעיטה בבטן הרכה. איש יקר, נוח על משכבך בשלום, אנחנו כאן נשתדל להישאר שפויים, ונשתדל לחיות את החיים".
למרות הפגיעות הפיזיות, טל ששירת בצבא כחובש, המשיך להתנדב בגדוד המילואים. "הוא כבר היה בסרט הזה פעם ויצא ממנו", כותב חברו לגדוד אלון קטוביץ, "חבר יקר! נשמה גדולה! תמיד עוזר, מסייע, עם חיוך ומילה טובה. זוכר במלחמת לבנון השנייה, כולנו קיבלנו צו 8, אני רואה אותך מגיע להתייצבות ברמת הגולן, עם שקית קופ"ח (אחרי השחרור שלך מבית לווינשטיין). אני שואל מה אתה עושה כאן? אתה עונה 'צו 8…'. תמיד מצלמה, עם תיק ל-ZOOM, כל פעם לאחר מילואים, אתה מבקש לא לתייג אותך עם מדים כדי שלא יהיו בעיות בחו"ל. עשית מה שרצית, מה שטוב לך! לא נתת לאיש לנהל אותך! ראית עולם וחיית חיים של עבודה והנאה".
איש גדול עם לב ענק
אם תיכנסו לקיר של טל בפייסבוק, תמצאו פוסטים רבים בשפות עברית, אנגלית ופולנית. "השארת אותנו עם לב שבור, לנצח נתגעגע אליך", כותבים בני המשפחה וחבריו, ומספרים על אדם מקסים, חיובי וחם, שתמיד רצה לעזור, הציע לעזור וניסה לעזור. איש גדול עם לב ענק. "חבר אמיתי עם נתינה אינסופית, מורה לכל דבר וחיוך כובש. אנציקלופדיה שלמה של אהבה, נתינה ועזרה לכולם. כמה נשמה וטוב היו בך. שילוב של איש גדול וגבוה מהחיים, עם ילד קטן מלא שמחה, סקרנות והתלהבות. תהיה חסר בעולם! תמשיך לפזר את הקסם שלך מלמעלה. היית רב כשרונות ורב פעלים, אהבת מה שעשית והיית ממש טוב בזה. אדם שנון, רציני ושטותניק גם יחד".
"אמרו שהפייסבוק יהפוך אותנו לאנשים מנותקים, אז אמרו", כותב אביחי הלוי, "כבר יומיים שכמות לא נתפסת של אנשים כותבים דברי הספד בעמוד של טל ביטון. פוסטים בעברית, באנגלית ובפולנית. איש מדהים, שפשוט עשה כל כך טוב לכל כך הרבה אנשים. בן אדם טוטאלי שלא עשה שום דבר על דרך הפשרה. הכול עד הסוף על הצד הטוב ביותר. אני בסך הכול הכרתי אותו מהזווית של טל מהמילואים. עכשיו אני מגלה עליו כל כך הרבה. פשוט לא מובן שסתם כך פתאום ואין טל".
"חשבנו שהברק לא מכה פעמיים", כותב תומר ברעם, בבלוג שהוא כותב, "כרובלוג", העוסק באופנועים. "טל נשאר וסחב עימו פציעות לא פשוטות, פיזיות ונפשיות. פעם הייתה אמונה בקרב חיילי מלחמת העולם השנייה, שניתן ללכת לישון במכתש שנוצר מנפילת פגז, כי הפגז לעולם לא ייפול פעמיים באותו המקום. לישון שם, זה בטוח. וגם אנחנו, כך חשבנו, שהברק לא מכה פעמיים באותו מקום, ומי שכבר חווה תאונה נוראית כל כך כמו שטל עבר, לא יעבור זאת שוב. טעינו. ההלם והזעזוע שתפסו אותי בעקבות הידיעה על מותו, הכריחו אותי לחשוב, ביני לבין עצמי, על הדיכאון שתפס אותי בעקבות מותו. הגעתי למסקנה, שזה שילוב של דברים: טל לא היה רוכב קיצון, לא אז ובטח שלא היום. טל היה פחות או יותר בגילי. טל כבר שרד תאונה אחת מאוד קשה על אופנוע (וכמו שטעיתי לחשוב, הוא כבר די 'מחוסן'). שילוב של שלושת הדברים האלו, יחד עם העובדה שהוא נהרג, מזכיר לכולנו שוב שאף אחד לא חסין ממוות פתאומי על אופנוע. לא משנה מי אתה ומה הרקורד שלך".
"הוא ידע לחיות את החיים וגם אחרי התאונה הקודמת, חזר לחיות. כנראה שמלאך המוות כעס שטל 'ברח לו' בפעם הראשונה, וחזר להשלים את המלאכה", כותבת חברה. וכולם מציינים כי טל נהרג בתקופה מאושרת בחייו.
"איש גדול בכל המובנים, פיזית, גבוה, חזק אבל בעיקר ענק בנשמה, טוב, עוזר תמיד שאפשר, את החיבוקים שלך אי אפשר לשחזר", כותב חברו רונן בן הרוש, "גדלנו יחד בתחום התאורה, מילדים אחרי צבא ועד לאיפה שהגענו היום, מצאת את מקומך ואהבתך בפולין, ואני כאן, התומך הטכני הצמוד שלך בין השאר. שם למעלה מגיע תאורן ענק ונשמה ענקית. יהלום גדול".
