יום האהבה

טו' באב הוא יום האהבה העברי. "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב", אומרת המשנה. תפקידו של יום האהבה לגרום לנו לבדוק ולשאול את עצמנו: "האם יש לי אהבה בחיים?". פעם כשהייתי שואלת את עצמי את השאלה הזו, הייתי מיד מתכנסת בתוך עצמי, טובעת ברחמים עצמיים על כך שאין לי זוגיות, שאין אהבה בחיי... היום אני מבינה שכל חיי הם אהבה אחת גדולה, הכל תלוי באיזה משקפיים תבחר להרכיב.
אישה קוראת

בשנה האחרונה חדרה לליבי אהבה שלא הכרתי קודם, האהבה לבורא עולם. תמיד ידעתי שהוא קיים, אך לא באמת הכרתי אותו ואת כל הטוב שבו, לא באמת הצלחתי לראות את כל האהבה שיש בחיים שלנו, לא באמת הבנתי עד כמה הוא אוהב אותי ולכן גם לא הרגשתי את זה. כשאתה מכיר במציאות האמיתית בה אבא שלך מפעיל את ליבך בכל רגע ורגע, דואג לכל מחסורך ואוהב אותך כאילו היית בנו יחידו, אתה מבין כמה בר מזל אתה, כמה זכית, כמה אהבה יש לך בחיים… כי כשהאהבה הרוחנית נכנסת ללב, כל זרמי האהבה הקיימים נפתחים. למה? כי אהבה רוחנית מלמדת אותנו לאהוב אחרת. לאהוב נכון.

אנחנו אגואיסטים, מחנכים אותנו להיות אגואיסטים ולכן האהבה שלנו היא אהבה אגואיסטית, שברוב המקרים רק מערימה קשיים ומיועדת לכישלון. מלמדים אותנו לאהוב קודם כל את עצמנו. כשאדם מגיע לשלב בו הוא מחפש אהבה, יש לו אופציות אינסופיות ובכל אחד הוא ימצא פגם כלשהו וככל שהזמן עובר אנו הופכים לבררנים יותר. פעם (וגם חלק מהחברה היום) היו מכירים רק באמצעות שידוכים, לא היית "בודק את הסחורה" קודם או "מנסה את כל האופציות" לפני שהיית מחליט, פשוט היו משדכים לך בן זוג שנראה מתאים לך וזהו זה, מזל טוב, נבנה עוד בית בישראל ואחוז הגירושין אז היה קטן בהרבה. היום, כשאנחנו אגואיסטים גמורים המחשבה על שידוך מעוררת בנו סלידה. "למה שמישהו יחליט בשבילי?", אנחנו שואלים את עצמנו בגאווה, "אני יודע מה הכי טוב לי", אנחנו חושבים לעצמנו. "אני מספיק חכם כדי לבחור את האדם הנכון!". הגאווה גורמת לנו להאמין שאנחנו יותר חכמים מזה שברא אותנו… אך בסופו של דבר הפכנו להיות חכמים גדולים בלהיות לבד.

האגואיזם מלמד אותנו לאהוב את עצמנו לפני הכל וכך גם לבחור את בן זוגנו. "האם הוא יעשה אותי מאושר?", זה כל מה שמעניין אותנו וכך גם אנו חיים, כשאנחנו אומרים שאנחנו אוהבים מישהו, אנו במילים אחרות אומרים "אני אוהב את איך שאני מרגיש כשאני איתו" או "אני אוהב את מה שהוא נותן לי". אנחנו תמיד שמים קודם כל את עצמנו במרכז. זו הסיבה שרוב המריבות בין בני זוג הן על הרצון שלנו לשנות את בן זוגנו כך שיתאים לרצונות שלנו במקום לנסות לקבל אותו כפי שהוא, אנחנו נותנים רק כי אנחנו אוהבים את התחושה שיש לנו מעצם הנתינה ולאו דווקא כי אנחנו שמחים על זה שהוא מאושר ממה שקיבל… אגואיזם טהור, בכל היבט אפשרי.

אדם שטרם מצא את הזיווג שלו בדור שלנו בטוח שהוא ראוי לאישה הכי טובה בעולם! נשים רווקות לא מתפשרות על פחות מחתיך, עשיר, מלומד, 1.80 גובה, עובד בעבודה מסודרת, בעל חוש הומור, ממשפחה טובה, רומנטי שיגרום לך להרגיש שאת חיה באגדה… אחותי היקרה, תתעוררי! או כמו שהרב יגאל אומר: "קחי לך בחור נחמד וזהו, לא צריך יותר". הפכנו להיות רובוטים, בוחרים אהבה לפי "רשימת המכולת" שהכנו מבעוד מועד ולא מוכנים להתפשר על דבר. האם אנחנו מושלמים? בכל אחד יש תכונות והתנהגויות שעליו לתקן בעצמו, אם היינו מושלמים כבר לא היינו כאן, שהרי הגענו לכאן כדי לתקן… וכמו שאנו צריכים לתקן את עצמנו, כך בן הזוג המיועד שלנו צריך לתקן, וכל מטרת הנישואין היא לתקן את האדם. הבעל או האישה הם המראה שלנו, הם מדליקים פרוז'קטור גדול ומראים לנו את מה שעלינו לתקן, חשבתם שחתונה זה סיפור אגדה מושלם? רק אחרי החתונה המסכה יורדת ומתגלה פרצופו האמיתי של האדם… למה מברכים ל"תורה, חופה ומעשים טובים" דווקא בסדר הזה? היות והמבחן האמיתי של האדם זה האם יקיים מעשים טובים לאחר החופה, כי דווקא שם מתחילה העבודה על המידות שלנו. אז בואו נפסיק לחפש את המושלם, נפסיק לפסול אנשים בגלל שחסר להם 5 ס"מ גובה (אולי יש להם עוד קילומטר של טוב לב שלא נזכה להכיר) או בגלל שהם לא מרוויחים הרבה כסף… (מה שאתם צריכים להרוויח כבר קצוב לכם משמיים, וזה ממש לא משנה מה היה מצבכם לפני החתונה, הכל יכול להשתנות).

כשהכרתי את בורא עולם הוא לימד אותי דבר אחד חשוב, אהבה היא נתינה. למה אנחנו כ"כ אוהבים את הילדים שלנו? האם אנחנו מקבלים מהם משהו בחזרה? אנחנו רק נותנים להם בלי סוף… נתינה מולידה אהבה, אומרת התורה, אנו חושבים שאם נאהב יותר מדי ייקחו אותנו כמובן מאליו, אך חז"ל מבטיחים לנו: תני כבוד לבעלך ואת תהיי מלכה… וכן הבעל לאשתו. אך אם לא תכבדו האחד את השנייה, תהפכו חלילה לעבדים, עבדים של מידות רעות. אהבה אמיתית היא להרגיש את הזולת. להרגיש את העולם שלו בתוכנו,– מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, מה חסר לו, ולעשות הכל כדי למלא את החסר. תסתכלו על הבורא יתברך, נותן לנו כל טוב בכל מכל על אף שאנחנו חוטאים ופוגעים ומורדים בדרכו בכל יום מחדש… ועדיין האהבה שלו אלינו אינסופית! אם כבר ללמוד מהי אהבה, זה רק ממנו!
יום האהבה שלנו גורם לי לחשוב על כל האהבה שיש לי בחיים ועל האהבה שעוד עתידה להגיע… אל תשכחו לעולם שאבאל'ה לא שוכח אף אחד, כל אחד ימצא את האחד שלו, כל שעלינו לעשות זה השתדלות, להיות טובים, לתת מכל הלב, לוותר על הגאווה וממילא הטוב ביותר בוא יבוא.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך