זה נחת כרעם ביום בהיר על המשפחה הנפלאה והצנועה מאשדוד, שעשתה הכל כדי לחנך את ילדיה בצורה הטובה ביותר. הבת הבכורה שירה (שם בדוי), שחגגה לא מכבר יום הולדת 23, היא ללא ספק הדמות שכל אחד מאיתנו היה רוצה לראות כבת שלו. בחורה רצינית, אחראית, חרוצה ומלומדת. היא גם נראית טוב, ועבדה לא מכבר כאחראית משמרת בבית קפה מוכר בעיר. שירה גם בדיוק עמדה להתחיל קורס במד"א, וקיבלה הצעה מחברתה לעבודה להצטרף אליה ולחברות נוספות לנסיעה לברלין למספר ימים. צחוק הגורל ששבוע קודם לכן היא חזרה מטיול משפחתי מ…ברלין ונהנתה מאוד, בדיוק כמו כל בני המשפחה.

מיטל בוארון, שמוכרת ללא מעט אשדודים בשם הספרותי שלה "מיטל על הבר", היא זו שהוציאה את הסיפור לתודעה. מיטל, שחזרה לאחרונה בתשובה וכותבת טור מרתק בעיתון שאתם מחזיקים ביד תחת השם "מיטל על…", מכירה היטב את המשפחה ולא האמינה שזה מה שקרה להם.

נחזור לסיפור הבלתי נתפס הזה. שירה לא הכירה את שאר הבנות שנוסעות לברלין, רק את זו שעובדת איתה, היא עשתה רושם של בחורה טובה והיה ביניהן קשר טוב, מאחר ושירה ידעה שעמדה להתחיל ללמוד, והחליטה לנצל הזדמנות לצאת לנופש קטנטן לפני כאב הראש הגדול בספסל הלימודים. משהגיעו לברלין, שירה גילתה שמדובר בבחורות שונות ממנה, בלשון המעטה. זה התחיל בעישון סמים "קלים" (מריחואנה וחשיש) והמשיך לשימוש בקוקאין ודברים נוספים. התמונה שהיא ציירה במילותיה הייתה כמו בסרטים… חדר של בחורות צעירות בחו"ל, שורות של קוקאין בכל מקום, מסוממות לגמרי. היא נכנסה לסוג של הלם, מעולם לא נחשפה לסמים וגם במקרה הזה סירבה להצטרף אליהן, פשוט ישבה שם וצפתה בסרט אימה. לאחר מכן יצאו הבנות מחדרן במלון ובהיותן מסוממות עשו רעש וצרחו ברחוב כמו משוגעות.
הגרמנים ששמעו אותן התחילו לקלל את חבורת הבנות מאשדוד ולרדוף אחריהן. שירה חזרה לחדר ונעלה את עצמה שם, סירבה לצאת ממנו עד לרגע בו חזרו הביתה. כבר כשהייתה שם התכתבה עם הוריה, סיפרה שאינה נהנית ואינה מתחברת לבנות. היא לא סיפרה עדיין על כל המאורעות הקשים שחוותה.

לאחר מספר ימים הן חזרו הביתה. ההורים משחזרים כי שירה נראתה בסדר גמור בימים הראשונים, הלכה לעבודה, פגשה חברות, התנהלה כרגיל. לאחר יומיים התחילה לספר על כל מה שחוותה שם, על הסמים, הגרמנים שרדפו אחריה, כיצד הכריחו אותה הבנות להחזיק מגש עם קוקאין בזמן שהן מסניפות.

לאחר יומיים נוספים שירה נכנסה להתקף חרדה פסיכוטי לא מוסבר שהלך וגבר. הוריה ההמומים הלכו איתה לבית החולים, שם הוחלט לאשפז אותה. ברגעים אלה היא נמצאת בבית חולים פסיכיאטרי, במחלקה סגורה, לא מזהה את הוריה, לא מתקשרת עם הסביבה. בדיקות דם לא מצאו שום זכר לסמים, הרופאים אומרים שיתכן מאוד שהכניסו לה סם כלשהו למשקה, או חוותה משהו שלא הצליחה לעמוד בו, כל מה שראתה שם.

אמא שלה סיפרה למיטל בוארון כיצד היא לא הסכימה לה לנסוע לתאילנד, לדרום אמריקה, להודו, כל מקום שהיא ידעה שיש סכנה גדולה יותר לסמים וכדומה, אך ארבעה ימים בברלין, מה כבר יכול להיות…? הם בעצמם היו שם כאמור זמן מה קודם לכן, יחד עם הילדה, והכל עבר בסדר. הבחורה שהציעה לבתה להצטרף, מספרת האם, ביקרה אצלם בבית לא מעט. "לעולם לא הייתי מדמיינת שהבחורה הזו משתמשת בקוקאין", היא אומרת בקול חנוק מדמעות. "כששמעתי את מה שקרה שם, לא הצלחתי לקשר בין הבחורה שאני מכירה לסיפור הזה. אתה חושב שאתה מכיר בנאדם ואין לך מושג".

מיטל בוארון, שכאמור חשפה את הסיפור הזה, אמרה: "החלטתי לשתף את הציבור בסיפור המזעזע הזה כדי להעביר מסר להורים – תשמרו על הילדים שלכם. ולא, זה לא קורה רק בחו"ל, זה קורה גם ממש כאן מתחת לאף שלנו. תמיד הייתי נגד סמים, אנטי מובהק. עכשיו כשאני חוזרת בתשובה ויודעת שהתורה אוסרת שימוש בסמים (גם קלים), אני מבינה שלא טעיתי כל השנים. היום אנחנו 'מתקדמים', עם יותר 'ראש פתוח'… לא מבינים שאנחנו מכניסים מחלות לתוך הבית עם כל הפתיחות המיותרת הזאת. אני לא יודעת אם אתם קולטים את התמונה, בחורה ממשפחה טובה ושקטה, אנשים עובדים ואחראיים, משפחה חמה ואוהבת, נסעה לארבעה ימים לחו"ל עם חברות ועכשיו, שבוע אחרי, היא מאושפזת במחלקה סגורה, קשורה למיטה.

הורים יקרים, תשמרו על הילדים שלכם! אל תסמכו על שיקול דעתם לגבי הסביבה שהם נמצאים בה, תבדקו היטב שהם לא חלילה נחשפים לסביבה שעלולה לקלקל אותם או אף לפגוע בבריאותם. תראו מה קרה לשירה".