יש איזו מועקה שהתיישבה לה על ליבנו, רובצת לה בנחת, מתפלשת לכל החדרים ומרגיש כאילו היא לא מתכננת לעזוב.. מכירים אותה? גם אני. היא הגיעה בשבוע האחרון וכאילו מסרבת לשחרר… בדיוק מאז שהתחילו להם ימי בין המצרים. בין המיצרים הם שלושת השבועות שבין יז' בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים) לתשעה באב, היום שבו חרב בית המקדש. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב. כל יהודי, ככל שהוא קרוב יותר ליהדות, מרגיש את המועקה חזק יותר היות והוא קרוב יותר לשכינה ובימים אלה ההשגחה הינה בסתר, ימים אלה נתפסים כפשוטם כימי צרה גדולה והאדם מוצא את עצמו כלוא בין המיצרים. זו הסיבה שאנו חשים את המועקה הזאת, זו הסיבה שנדמה שהכל הולך עקום ואין לנו מצב רוח לכלום, זו הסיבה שאנו חשים ירידה ברוחניות (אל תיבהלו, אתם לא היחידים) וזו הסיבה דווקא להבין שאין הזדמנות גדולה יותר לעלות מאשר לאחר ירידה! הגנת השכינה בימים אלה היא בהסתרה ולכן עלינו להיזהר ולהישמר כפל כפליים.
זו אחת הסיבות, למשל, שיש איסור רחיצה בים ובשאר מקומות העלולים להוות סיכון חיים. עלינו לזכור שאחת הסיבות העיקריות לצרות הינה שנאת החינם ודווקא בימים אלה, ימים נוראים וקשים, עלינו להיזהר ולהישמר יותר מכל ממחלוקות וגאווה מיותרת. לו היינו מבינים באמת את משמעות שנאת החינם שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו, היינו מסלקים אותה ומוקיעים אותה מתוכנו במהירות הבזק, מתרחקים ממנה כמו מאש ועושים הכל כדי שאהבת החינם תלווה אותנו בכל רגע ורגע, בכל מקום ועם כל אדם.
אנו חיים בחברה שמדריכה אותנו לחיות חיים של שנאת חינם. חיים בחברה בה התחרות זה הכל, חברה בה גורמים לנו להאמין שהצלחתו של האחר באה על חשבוננו, חברה שמציגה בפנינו מצג שווא של דאגות וחסרונות רבים כ"כ וכל חיינו אנו במרדף אחר הבלתי מושג או החסר..
יש אווירה לא פשוטה בימים האלה, אתה מרגיש ששום דבר לא הולך לך, שהכל תקוע, אתה הולך בלי מצב רוח לעבודה, יש הרבה מריבות וחיכוכים עם הסביבה, אתה מרגיש תשוש פיזית, נפשית ורוחנית, פתאום מין ריקנות משתלטת עליך ואין לה סיבה ממשית… אתה מנסה להבין מה עובר עליך וחושב אולי אתה משתגע? הרי רק אתמול הכל היה בסדר… אתה מתחיל להרגיש 'דאון' לא מוסבר, אין לך חשק לעשות שום דבר, אתה כמעט ולא מצליח לקיים את המצוות בשמחה, אז שנייה לפני שאתה חושב שאיבדת את זה… תבין שיש פה השפעה רוחנית גדולה ואלו ימים שעלינו להישמר בהם יותר מתמיד, ימים בהם אנחנו יכולים לבחור – לסבול ולהתייסר או לצמוח ולפרוח, מה אתה מעדיף?
דוד המלך לימד אותנו שדווקא הייסורים הם שמהווים קרש קפיצה למדרגה גבוהה יותר: "מין המיצר קראתי יה ענני במרחב יה" (תהילים). כשאנו נמצאים במצב של 'מיצר', כמו בימים הקשים האלה בין המיצרים, במצב של קושי, כשאנו מתמודדים עם ניסיון כלשהו ולא מחפשים אשמים אלא מבינים שהכל משמיים בהשגחה פרטית ולטובתנו הגמורה. כאשר אנו רואים את ההשגחה בתוך המיצר, בתוך הקושי, אנו מצליחים סוף סוף להבין שהקושי הוא בעצם קול שקורא לנו לעשות שינוי, לעשות תיקון כדי לשפר את עצמנו, וברגע שמגיעים לעשות שינוי, מגיעים ממיצר למרחב ואז לרווחה בה המועקה המדוברת סוף סוף תעלם.
הימים האלה הנם ימים של חשבון נפש. ימים בהם עלינו להיכנס לנבכי נשמתנו ולנקות את כל מה שנרקב עם השנים, לתקן את כל מה שהתקלקל, לנקות מעלינו את דפוסי ההתנהגות העקומים שהוכתבו לנו ע"י החברה וללכת אחרי מה שבאמת נכון בשבילנו, ולא משנה מה הסביבה חושבת על זה. היום יותר מתמיד על האדם להתחזק באמונה, דווקא מהמקום הכי נמוך והכי קשה, זה הזמן שלנו לצמוח… אבל כדי שנוכל באמת לצמוח למשהו שווה, עלינו קודם כל לבטל את עצמנו. כמה זה קשה, אה? מידת הגאווה מצויה בכל אחד ואחת מאיתנו ובמיוחד בדור הזה, בה מציגים לנו מצג שקרי לפיו אנו אחראיים לכל רווח וכל הפסד בחיים שלנו, אנשים מתבלבלים וחושבים שבזכות עצמם הרוויחו כסף, אישה או ילדים…
התורה מלמדת אותנו שהכל מאיתו יתברך, אנו לא משיגים שום דבר בעצמנו, ועל כן גורמת לנו לבטל את עצמנו לגמרי, לבטל את הגאווה, להחליף את ה"אני עשיתי" ל"הכל מאת השם" ולהסיר מעליך את כל הדאגות.. גם הפרח היפה ביותר בעולם נוצר מזרע שנרקב באדמה, ביטל את עצמו ורק אז הצמיח שורש. כך בדיוק עלינו לנהוג, לבטל את הגאווה, לבטל את שנאת החינם והקנאה, לגרום לעצמנו להיוולד מחדש חזקים יותר, בריאים יותר, נקיים יותר ושמחים הרבה יותר… ואין פרח אחד דומה לשני… גם אם נדמה שהם זהים, תמיד יהיה שוני בצבעו או בצורתו. כל אחד מאיתנו מיוחד בדרכו שלו, להשם יתברך יש שפע בכל מכל, אל תחשוב שאם מישהו אחר קיבל זה בא על חשבונך. להיפך, כולנו אחים, תשמח בשביל אחיך שהוא מאושר, בורא עולם יראה שאתה שמח בשביל הבן שלו והוא לא ישכח אותך… הלוואי ונזכה לתקן את עצמנו ולהפוך להיות טובים יותר לעצמנו ולסביבתנו, שאהבת החינם תדור בינינו תמיד ונזכה לבניין בית המקדש במהרה!
