שרית ואילן וענונו קמים כל בוקר ועולים לישון עם מחשבות בלתי פוסקות על הבן הבכור בן (יצחק) ז"ל, שנהרג לפני שנתיים בדיוק על הגנת המדינה והמולדת. לפני חודשיים וחצי שרית ואילן זכו סוף-סוף לרגעים של נחת, בזמן שיעל המדהימה הגיחה לאוויר העולם. בדיוק כפי שבן היה ילד בלונדיני עם גוון עור בהיר, כך בדיוק בת הזקונים יעל. גם החיוך הכובש והמבט השובב מזכירים להורים את הבן הבכור. פשוט מדהים ומרגש.
האם שרית בחרה יחד עם חברתה נטלי את השם יעל, דווקא בגלל שאין בו אותיות הקשורות לבן, ובעיקר בשל סיפור הגבורה המוכר של יעל בספר שופטים, כשהרגה את סיסרא. "היה לנו חשוב שיעל תגדל מבלי שתהיה סוג של הנצחה לאחיה הבכור, אלא תזכה לאישיות בזכות עצמה. הבחירה בשם יעל הגיעה ממקום של גבורה ואומץ שיעל גילתה בספר שופטים בזמן שהרגה את סיסרא, וזה סוגר מבחינתנו מעגל בעניין האומץ והגבורה של בן".
שרית ממשיכה ואומרת: "אנחנו הולכים לישון כל לילה ומתעוררים עם הדמות של בן, שום דבר לא יכול למלא את החלל העצום שהוא השאיר בבית, אבל ללא ספק יעל הצליחה להכניס אור ושמחה לבית, היא ממש משגעת אותנו, הילדים סביבה 24 שעות, כך גם שאר בני המשפחה. היא הכניסה לנו טעם לחיים אחר האובדן העצום ותחושת הריקנות שהייתה בנו בשנתיים האחרונות".
מסע הלוויה הגדול בתולדות העיר
בימים אלה מציינים שנתיים למבצע "צוק איתן", וכל חללי המערכה זוכים לעצרות אזכרה מרגשות וכואבות. כך יהיה לזכרו ולעילוי נשמתו של בן וענונו ביום רביעי הקרוב בבית הכנסת "ישמח משה" ברחוב ברנר 28 ברובע ה'. למחרת בבוקר יעלו בני המשפחה והמכרים לבית העלמין הצבאי באשדוד.
גם בימים אלה אי אפשר לשכוח את מסע הלוויה המצמרר של בן ז"ל, שהיה הגדול בתולדות עיר הנמל. היו כבר לוויות קשות בעיר שלנו, עם אלפי אנשים שהגיעו לעשות כבוד, עם סיפורים מרגשים וכואבי לב ועם דמעות שלא הפסיקו לזלוג. הלוויה של בן למעשה איחדה עיר שלמה, ולמרות בכי התמרורים והכאב העצום, היה ניתן לחוש באוויר את הלכידות, את תחושת הגאווה שמהעיר שלנו צמח עלם חמודות שהמילה גיבור תפורה למידותיו.
סיפור חייו של בן וענונו מדהים ומיוחד. מדובר בילד שתמיד היה מקובל ואהוב על הבריות, אך באותה נשימה סבל מהשמנת יתר ולא יכל לרוץ כמה מטרים מבלי לעצור, ואז בן החליט בגיל 16 וחצי שהוא עובר מהפך בחייו, השיל עשרות קילוגרמים ממשקלו בפעילות ספורטיבית מעוררת הערצה והפך לנער חטוב ויפה תואר. את המסלול הבלתי אפשרי הזה עשה בן בעיקר כדי להגיע ליום בו יוכל ללבוש את המדים הירוקים ולחבוש את הכומתה החומה של גולני. התעקש, נלחם ובסוף כבש את המטרה. לא רק כבש, אלא הפך לחייל מצטיין לאורך כל שמונת החודשים בהם היה חלק ממשפחת גולני.
בן וענונו הוא אשדודי מבטן ומלידה. אבא אילן, עצמאי בתחום זיפות הגגות, איש של תורה ומצוות. צנוע וביישן, שמשקיע את כל מעייניו במשפחתו ובלימוד תורה. אילן נחשב לאחד המקורבים ביותר לרב הראשי של העיר, הרב חיים פינטו ולבנו הרב יאשיהו פינטו. האם שרית, עקרת בית שכל חייה סובבים סביב הבעל והילדים. אישה לבבית, חמה ואוהבת. הילדים שלהם בן ז"ל, רון, מושיקו, ישי ויעל הם כל עולמם. כמובן שהבן הבכור בן (יצחק) היה היהלום שבכתר, מקור גאוותם.
המחדל: נכנסו לסג'עיה עם נגמ"ש בן 50 שנה
מבצע "צוק איתן" יצא לדרך לפני כשנתיים ובן היה דרוך מהרגע הראשון. הוא המתין בלהט רב להגיע למבואות עזה, וברגע שהפלוגה שלו התמקמה סמוך לגדר המערכת, בן הבהיר למפקדים שלו שהוא רוצה להיכנס בתחילת הקרב. מאחר והיו חיילים ותיקים יותר, המפקדים הסבירו לו כי רק בשלב מאוחר יותר הוא ייכנס עם חבריו ללב התופת. "סבלנות, אתה תיכנס בסוף, בלי לחץ", אמרו לו. בן לא יכל לקבל את התשובה הזו ואמר לאחד ממפקדיו: "אני רוצה להיכנס עכשיו עם הנגמ"ש, אם לא אני נכנס ברגל, תן לי להילחם". על אחד הנגמ"שים התמקמו 7 חיילים, ביניהם קצין בכיר, ואת המקום הפנוי האחרון תפס בן וענונו.
תחקיר מותם של שבעת לוחמי גולני בירי אר.פי.ג'י לעבר נגמ"ש האמ-113 בו שהו, מגלה כי הכלי המשוריין בו נעו נתקע בשטח בלב סג'עיה, ואז נורה הטיל לכיוון החיילים. מפרטים שהתגלו לאחר מכן עלה כי נגמ"ש האמ-113 שספג פגיעה קשה מירי אר.פי.ג'י, נתקע בשטח בגלל תקלה, ולכן נזקק לחילוץ מנגמ"ש נוסף. כאשר זה הגיע למקום, נורה למקום אר.פי.ג'י שפגע בנגמ"ש. שבעה חיילים מגדוד 13 של גולני נהרגו בתקרית זו, שנחשבת לקשה ביותר במבצע "צוק איתן". בן היה אחד מההרוגים.
בצבא אמרו כי ההחלטה להכניס את מחלקת הסיור של גדוד 13 בנגמ"ש אמ-113 מיושן, התקבלה תוך ידיעה כי המיגון על הכלי אינו מלא. בתגובה לביקורת שהופנתה על השימוש דווקא באמצעי זה, אמר מפקד פיקוד הדרום, האלוף סמי תורג'מן כי "אין מיגון מלא לכל אמצעי שאתה מכניס לרצועה. הכוחות מופעלים בצורה מושכלת".
