פרויקט מיוחד של תכנית התחקירים "עובדה" של אילנה דיין, שודר בשבוע שעבר בערוץ השני, ובו ליוו רוני קובן ונועה שבתאי שלושה חולי סרטן המטופלים בתרופה פורצת דרך אך גם מאוד יקרה. אחד מגיבורי המשדר היה חיים ירמיהו ז"ל, כדורגלן עבר, שנישא לאתי יפת מאשדוד. השניים ציפו להולדת בתם, ותלו תקוות בתרופה בשם קיטרודה, אולם סיפור האהבה מהאגדות נקטע באופן טראגי.
חיים (40) הלך לעולמו לפני כחודש וחצי, ולא זכה לראות את בתו שנולדה כשלושה שבועות לאחר פטירתו. ירמיהו היה כדורגלן מוכר ואהוב, אשר שיחק בקבוצות רבות בליגות הנמוכות. הוא התחיל את דרכו בצפרירים חולון, הגיע עד לנבחרת האולימפית והמשיך בקריירה ארוכה בקבוצות רבות שהגיעה לסיומה בקבוצת הפועל יניב חולון. הוא כונה "הסילון" בשל מהירותו, ושיחק עד דצמבר 2014. את אתי (32.5) הכיר לפני שלוש שנים, כאשר נלחם בפעם הראשונה בגידול הסרטני שהתגלה בגרונו.
"חברה משותפת הכירה בינינו", מספרת אתי. "חיים עבד בחברת עמילות מכס, וגם עבר לגור באשדוד. הוא גר בעיר במשך עשר שנים, עד שגילו לו את המחלה. הרופאים אמרו שנותרו לו שלושה חודשים לחיות, אז הוא מכר את הדירה באשדוד, וחזר למשפחתו ולעיר הולדתו, חולון".
אתי מספרת כי חיים לא הסתיר את מחלתו, והיא מצידה כנראה לא הבינה למה היא נכנסת. "מקור הגידול היה בלוע, אי אפשר היה לנתח. כשהכרנו המחלה הייתה בהפוגה, וחודשיים אחרי שהתחלנו לצאת, היא חזרה. התאהבנו וליוויתי אותו. לאורך התקופה היו עליות וירידות במצבו. ביוני 2014, בחג שבועות, הוא הציע לי נישואין. בחג חנוכה, דצמבר 2014, התחתנו. בין לבין הוא עבר טיפולים ומעקבים".
אחרי החתונה החמיר מצבו של חיים, ונתגלו גרורות בכתף, בריאות ובאגן. חיים נלחם לכל אורך הדרך. אתי מספרת שבשלוש שנים הוא עבר מעל ל-50 טיפולים כימותרפיים. "הרופאה אמרה לו שהוא נס מהלך. נתנו לו שלושה חודשים לחיות, והוא שרד שלוש שנים", אומרת אתי. לצדו עמדו חברים רבים, וכמובן המשפחה. "ההורים של חיים חירשים-אילמים, ואחותו נזי ליוותה אותו מתחילת המחלה בכל הטיפולים. כשרק הכרנו הוא לא כל כך רצה שאראה אותו בבית החולים, אבל כמובן שבהמשך גם אני תמכתי, ליוויתי וישנתי לצידו בבית החולים. לכל אורך הדרך הייתי חדורת אמונה ואופטימית, האמנתי שננצח".
בקיץ שעבר החליטו בני הזוג שהם רוצים לטוס לארה"ב לירח דבש. אחרי כל הטיפולים שחיים עבר, הם רצו להתאוורר. הרופאה סירבה לאשר לחיים לטוס, אך לבסוף התרצתה. אתי וחיים שהו כמעט חודש בטיול לארה"ב, עד שחיים חש ברע. הם הקדימו את השיבה הביתה, וגילו שמצבו שוב הדרדר. הפעם הגרורות הגיעו למח העצם. במסגרת המאמצים למצוא מרפא, קראה אתי על תרופה בשם "קיטרודה". זוהי תרופה שהוגדרה כפורצת דרך לטיפול בסרטן עור גרורתי, לשימוש בחולים שאינם מגיבים לתרופות אחרות. הקיטרודה מאפשרת למערכת החיסונית לגלות את הגידול ולהילחם בו. היא יכולה לעזור גם לסוגים אחרים של סרטן. על מנת לבדוק האם התרופה מתאימה, יש לשלוח דרך חברת "טבע" דגימות לבוסטון. בזמן הטיול בארה"ב קיבלו בני הזוג תשובה כי התרופה אכן מתאימה לחיים. "חזרנו לארץ ורצינו להתחיל בטיפול, אבל הרופאה אמרה שנשאיר את זה לסוף. שניתן לו קודם טיפול אחר, דרך המחקר, ואם זה לא יעזור הוא יטופל בקיטרודה. אני מרגישה פספוס, כי יכול להיות שהייתי מצילה אותו אם הוא היה מתחיל קודם לקבל קיטרודה. הצלחנו לגייס במהירות כסף לתרופה".
כידוע, תרופות חדשות שביכולתן להציל חיים של חולים רבים, עולות הון עתק. מדי יום ניתן לקרוא על מבצע גיוס למען חולה כזה או אחר שזקוק לתרופה שאינה כלולה בסל התרופות, ויכולה להגדיל את סיכויי הישרדותו, להאריך את חייו ואולי אף לגרום להיעלמות הגידול כולו. למימון התרופה התגייסו חבריו הרבים. "כל התאחדות הכדורגל התארגנה בצורה מפליאה", אומרת אתי, "השגנו יותר ממה שצריך, ונשאר בחשבון הרבה כסף, שחיים ביקש שנתרום לילדים חולי סרטן. בעמותה אמרו שצריך לחכות שנה, ואז הוועדה תחליט למי להעביר. חבל, הייתי יכולה להעביר את הכסף לעדי לביא, שגם היא מופיעה בתכנית ועברה טיפול מוצלח".
אחרי 12 טיפולים במסגרת המחקר, כאשר המצב הדרדר עוד יותר, פנו השניים לעזרת הקיטרודה, אך לשווא. אחרי שלושה טיפולים מצבו של חיים המשיך להחמיר. "הגוף היה חלש, המערכת החיסונית חלשה, כבר לא משנה מה תתני", אומרת אתי ומספרת כי במשך המאבק במחלה היו לה הרבה חיכוכים עם הרופאים. "הם לא היו אופטימיים, לא נתנו תקווה וזה היה מאכזב, כי רופא לפני שהוא רופא, צריך להיות אמפתי לחולים. גם אם אלה השעות האחרונות, צריך לתת לו תקווה".
נלחם עד הדקה ה-90
החודשים האחרונים לחייו עברו כאשר אתי נמצאת בהריון, ונושאת את בתם. "החלום של חיים היה שיהיה לו ילד. הוא אמר שהוא יעשה הכול, שזה ייתן לו כוח", אומרת אתי. "התאריך המשוער ללידה היה 8 ביוני, אבל ילדתי בשבוע 37, בתאריך 23 במאי". לילדה קראה אתי בשם הילה חיה.
אמיר אלקריף, כדורגלן עבר אשדודי, היה בין חבריו הטובים של חיים ז"ל. "אנחנו חברים מעל 20 שנה", הוא מספר, "חיים הוא כמו אח שלי. הוא גר אצלי תקופה, ובחתונה שלי הוא היה הנהג. היינו חברי נפש. הוא תמיד היה עוזר, בן אדם טוב. זה לא מתאים שהוא לא איתנו, מחייך, צוחק, מצחיק. הוא לא עשה רע לאף אחד, כולם אהבו אותו. זה לא נתפס, פתאום ביום בהיר אחד זה נוחת על איש צעיר, חזק ובריא. אני קרא לזה 'חשבונות שמיים'. חיים נלחם, היה אומר לי 'אני לא רוצה למות, אני חייב לחיות'. זו אבידה".
אמיר מספר על הקשר שנוצר עם אתי. הוא מרעיף מחמאות על תמיכתה הבלתי מסויגת מרגע היכרותם. "זה לא מובן מאליו", הוא אומר, "כשהם התחתנו, אפילו ההורים שלה לא ידעו על המחלה. אשתי ואני בקשר טוב עם אתי, מדברים איתה כל יום, אוהבים אותה, היא חלק מאיתנו. הנחמה למשפחה, שנולדה לו בת. זה מה שמעלה קצת חיוך".
"הוא נלחם עד הרגע האחרון", מספרת אתי. "שלושה ימים לפני שנפטר גילו שהגרורות הגיעו למוח. יום לפני שנפטר, הוא עשה סימולציות להקרנות בראש, צפה במשחק כדורגל, הוא לא ויתר עד הרגע האחרון, הוא נלחם עד הדקה ה-90. הוא היה עשרות פעמים בטיפול נמרץ, כל פעם אמרו לנו להיפרד, להתכונן כי הוא לא ישרוד, ובכל פעם הוא יצא משם. הוא היה אופטימי מאוד, חיזק אנשים, לרגע לא הראה ייאוש, ותמיד הודה לאלוהים. האמונה של שנינו הייתה חזקה מאוד".
חיים נפטר בביתו, הוא ביקש לשהות בביתו בימיו האחרונים ולא בבית החולים. "המילים האחרונות שלו היו 'אהבת חיי'. רציתי לראות שהוא צלול, אמרו לי שבגלל הגרורות במוח הוא ידבר לא טוב, הוא לא יזכור, ופחדתי. שאלתי אותו כל הזמן 'מי אני?' והוא ענה 'אתי'. 'מה אני?', והוא ענה 'אהבת חיי' פעמיים ואז נפטר. עד הרגע האחרון לא האמנתי שהוא הלך לי, אני מתנחמת שהיה צלול".
יש מסר שתרצי להעביר לקוראים ולצופי התכנית?
"המסר שלי שלא משנה אם אדם חולה או בריא, צריך לקבל את כולם כשווים. גם אדם בריא יכול למות בפתאומיות. לא משנה מה יש לאדם, קבלו אותו, ואל תאבדו תקווה. צריך להיות אופטימיים. חיים היה נחוש, הוא הציב לעצמו אתגרים: חתונה, ארה"ב, בית, ילדה. ובין הטיפולים ידענו ליהנות, לעשות חיים, מסיבות, על האש, חברים, יוון, אילת, צפון. הוא אמר 'אנחנו עושים בשלוש שנים, מה שאנשים לא עושים במשך 30 שנה'. מילאתי לו שנים יפות, ואני מקווה שעשיתי אותו מאושר".
במלאת 30 למותו של ירמיהו, כתבה אתי: "חיים גיבור שלי, בעלי היקר והאהוב, לאיש שזכיתי להכיר, שתדע שאני מתגעגעת. אתה כל כך חסר לי, כל דקה חושבת שעוד שנייה תיכנס בדלת או תתקשר. יש רגעים בהם אני כמעט מתפרקת, מבקשת שתחזור, מתפללת שתהיה כאן לצידי ולצד הנסיכה הקטנה שלך, מייחלת לראות את פניך ולו פעם אחת בכדי לראות את מבטך לעבר היורשת הקטנטנה אשר דומה לך כמו שתי טיפות מים. הכאב שורף אותי מבפנים ואני נשבעת לך שאני עושה הכל כדי להתעלות על עצמי, להיות חזקה ולגדל את פרי אהבתנו בהמון חום ואהבה, אני מבטיחה לך שאספר לה כל יום עליך, מי ומה היית. אולי לא הכרנו כל החיים, אבל בשלוש שנים הספקתי להכיר אישיות מדהימה, אדם מיוחד עם נתינה עצומה, עם שמחת חיים, חיים שלי אתה, לא יכולתי שלא להוסיף את שמך לביתנו הקטנה, הילה חיה ירמיהו. הרגשתי שעמדת לצידי בלידה על יד המיטה, הנשמה שלך תמיד איתי. מילותיך האחרונות מהדהדות עוד באוזניי, מודה אני לאלוהים שזכיתי לשמוע את המילים האלו, היית צלול, ראייה אמנם מטושטשת אבל ידעת מי עומדת לידך בבוקר הארור הזה. מי אני? שאלתי בלחש, 'אהבת חיי' אמרת, אפילו פעמיים ואז… ככה נפרדנו בעצם. איזה שבוע קשה, בערב יום השואה ההלוויה שלך, הכול היה סגור לכבודך, פרשת השבוע הייתה 'מות קדושים'. אני לא יכולה לתאר במילים את כל הכאב והצער שהרגשתי ושעודני מרגישה, הדמעות לא מפסיקות לזלוג כי אתה זה שגרמת לי לאהוב מחדש, אתה זה שבחרת בי להיות לך לאישה, ואני זו שזכיתי להכיר אותך לתמוך בך ברגעים הקשים, לחוות איתך רגעי אושר וצחוק, בכי וכאב, איך תמיד חיזקת אנשים אחרים בעודך חולה ונלחם במחלה הארורה הזו שלקחה לי אותך. היית מפזר חיוכים לכל עבר, משדר ביטחון וחוזקה, אהוב ומוערך בכל מקום, לא ויתרת על שום טיפול, נלחמת עד טיפת הדם האחרונה!
התראיינת לתוכנית בטלוויזיה, רצית להעביר מסר לכל האנשים, רצית לתת תקווה לאנשים שחולים, שיש אהבה בעולם, שצריך להילחם ובעיקר לדאוג לאלו שחולים במחלה, הצלחת לגייס תרומות לתרופה שנזקקת לה בגלל מי שהיית, אך רצית שכל האנשים החולים יזכו לגיוס כספים ולא משנה מי הם. מבטיחה! מבטיחה לספר זאת לנסיכה שלך. אומנם השארת לי צוואה בעל פה, אך מבטיחה להשתדל ולעשות בעזרת השם כל מה שביקשת, זבד הבת, סידור והנצחת שמך ועוד כמה משימות קטנות. מקווה שתמשיך לחזק אותי בחלומות ולהעביר לי מסרים. אדאג להתפלל לנשמתך ולהזכיר אותך בתפילותיי יום יום. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לבורא עולם, לכל המשפחה שלך ושלי ולכל החברים שלך ושלי מכל עבר, אשר תומכים ומחבקים שלא אהיה לבד ושלא ייחסר לי דבר, ותודה מיוחדת לאחותך נזי שליוותה אותך לאורך כל הדרך וממשיכה ללוות אותי לבקשתך. זכיתי בעוד אחות נוספת. יש לך חברים כל כך מדהימים שקיימו מספר טקסים כדי להנציח אותך, ואף אלון זבולון חברך דאג להנציח את שמך לעולם בקבוצת הכדורגל 'הפועל ירמיהו חולון'. ושוב אני מודה לבורא עולם שזכיתי להכיר אותך ועוד אנשים מדהימים. לא פיללתי להיות אלמנה אך דרכי האל נסתרות לא נבין לא נדע, כנראה שהייתי צריכה להיות שליחה. תמיד דאגת להודות לבורא עולם על הכול וכך גם אני אעשה. אז במלאת 30 יום לפטירתך בעלי היקר אני מבטיחה להנציח שמך כל עוד אני פה בעולם הזה. אוהבת אותך בעלי, חיים שלי. תשמור על הנסיכה שלך ועלי".
