מירי בן אבי (35) היא אשדודית בלב ובנשמה, ויש בה הרבה נשמה. כבר מעל לעשור היא שרה ומופיעה בארץ ובחו"ל, כחברה בהרכבים מוזיקליים וגם כזמרת הכובשת את הבמה בזכות עצמה. לפני כחודש היא התארחה במופע במשכן לאמנויות הבמה, מופע שפתח מסורת, שבה אחת לשנה יעלה אמן מקומי הופעה מרכזית באולם המפואר של המשכן. מדובר ביוזמה מבורכת שהיא פרי התגייסות משותפת של ארבעה אנשים: ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, מנכ"ל החברה העירונית לתרבות ופנאי אורן טואיל, מנכ"ל המשכן לאמנויות הבמה מוטי מלכא ומנהלת אגף אירועים איריס נפתלי. מי שחנך את המיזם היה הזמר אייל פרץ, שאירח את מירי על הבמה. כאשר היא סיימה לבצע את השיר "תמיד אוהב אותך" ששרה ויטני יוסטון בסרט "שומר הראש שלי", כל האולם עמד על הרגליים, מחא כפיים והריע בקריאות "בראבו".

מאין העוצמות האלה? מלידה? משיעורי פיתוח קול?
"עברתי תהליך ארוך כדי לגלות את עצמי, את הקול שלי. לא למדתי אף פעם מוזיקה, לקחתי כמה שיעורים של פיתוח קול, אבל השיעור העיקרי היה במקלחת… אני שרה מאז שאני זוכרת את עצמי, עושה הופעות בבית, עולה על שולחנות. היום אני יותר ביישנית מאשר הייתי ילדה. השתתפתי בתחרויות, בפסטיבלים, אבל בגיל ההתבגרות לקח לי זמן לפרוח. רק במסיבת סיום של י"ב גילו אותי".

בצבא שירתה מירי בקסטינה כבקרית מערכות קוויות. תפקיד שאין שום קשר בינו לבין שירה. כשאני שואלת האם ניסתה להתקבל ללהקה הצבאית, היא אומרת: "זה די התפספס לי. כשהייתה בחינה לצוות הווי ובידור הייתי חולה, לא הגעתי, וזה נפל בין הכיסאות. אבל חזרתי מהצבא כל יום, ועבדתי כמלצרית זמרת ב'פריים טיים'. המון זמרים אשדודים יצאו משם, ולאחרונה פתחנו קבוצת וואטסאפ של החבר׳ה. במקביל הופעתי בפאבים, ואלה היו הבמות המקצועיות שלי, וקיבלתי ניסיון ממש טוב".

מאילת ועד מוסקבה
אחרי הצבא, ירדה מירי לעבוד באילת בעבודה מועדפת. מנכ"ל צוותי הבידור של רשת בתי המלון מרידיאן חיפש אנשים, שמע על מירי ופנה אליה. "זה נשמע קסום, חצי שנה גם לשיר וגם להרוויח כסף", מספרת מירי, "וכך נשארתי באילת חמש שנים. שנתיים במרידיאן, ואחר כך אותו מנכ"ל פתח מועדון הופעות, שהיה אז הראשון מסוגו, עם בארים ענקיים, רקדניות וזמרים. הייתי ברמנית ושרתי, ואחר כך הייתי המנהלת האמנותית של המקום. החלפתי את שירי מימון, שהייתה שותפה שלי לדירה ועזבה להשתתף ב'כוכב נולד'. שם גם סיימתי את השהות באילת, וחזרתי לאשדוד לעבוד כעצמאית בהפקות אירועים ובלהקות אירועים, כמו למשל להקת 'הפסגות'. מאז, כבר 15 שנה, אני עובדת כזמרת עצמאית, גם במגזר הפרטי, גם במגזר העסקי, אני מופיעה הרבה בחו"ל, והייתה תקופה שממש חייתי על מזוודות".

שירי מימון לא עשתה לך חשק לנסות להתקבל ל"כוכב נולד"?
"ריאליטי זה קסם, ועד היום זה קורץ לי, אבל כנראה שזו לא הדרך שלי. ניסיתי לגשת, ואני ממש מתרגשת באודישן. על במה מול אלף איש, אני נושמת לרווחה, אבל באודישן אחד על אחד ההתרגשות גוברת עליי. אני לא שוללת, אבל כרגע אני מרגישה שאני צריכה דרך אחרת".
כיום מירי עובדת על אלבום. "במהלך כל השנים עבדתי על חומרים מקוריים", היא אומרת, "הייתי חברה בלהקת 'גושן', הרכב רוק מטאל, שכלל אותי ועוד חמישה נגנים. הופענו בכל הארץ במשך שלוש שנים, גם לאשדוד הגענו. זו הייתה תקופה מדהימה, והקלטנו כמעט אלבום שלם בתל אביב, חומרים מדהימים, אנשים מוכשרים, אבל מבחינה אישית כנראה שזה לא היה זה. לא הרגשתי מוכנה, אולי לא הייתי בשלה מספיק. היום אני עובדת על מוזיקה שהיא מקורית שלי. מה שאני רוצה להגיד, מה שאני רוצה להעביר.

יש שירים שאני כותבת, ויש שקיבלתי. אני כותבת באנגלית, ורוצה שהאלבום שלי יהיה משולב אנגלית ועברית. הסגנון המוזיקלי שלי הוא שילוב של רוק ובלוז. הזמרות שמהוות עבורי השראה הן ג'ניס ג'ופלין, אלניס מוריסט, ומהארץ ריקי גל, אורית שחף מ'היהודים', ובכלל אני מתחברת לעוצמה נשית. בעבר, עם 'גושן', זה היה רוק כבד, והייתה חסרה לי הנשמה, ואני מרגישה שבחומרים שלי יש המון נשמה. עשיתי את המבחן הראשוני לשירים שלי כשהופעתי בשנה שעברה בקיץ ברחבת המשכן. עקב כך החלטתי שאני רוצה לסיים את הסקיצות ולהיכנס לאולפן".

באיזה גיל התחלת לכתוב?
"תמיד כתבתי למגירה. יש לי ארגזים של דברים שכתבתי, סיפורים ושירים. הפעם הראשונה שממש כתבתי מהקרביים הייתה בגיל 12, כשסבא שלי נפטר. הייתי צעירה, ולא ידעתי איך להתמודד. ישבתי וכתבתי מכתב לאמא שלי על מנת לנסות לנחם ולעודד אותה, ויצא סיפור קצר על סבא. זו תמיד הייתה הדרך שלי לפרוק ולהביע מה שאני מרגישה. כשלמדתי בתיכון קרתה טרגדיה בבית הספר, חבר מהשכבה נהרג בתאונה, וההורים ביקשו להוציא ספר לזכרו. באחת ההפסקות ישבתי וכתבתי מהלב, לא התכוונתי שזה יהיה שיר. חבר מהשכבה, מאוד מוכשר, ניגש ושאל אם אפשר להלחין אותו. ניגשנו עם השיר לתחרות פזמונוער, וזכינו בין המקומות הראשונים, נדמה לי מקום שלישי".

כמעט בריטני ספירס
במהלך השנים בעקבות ההופעות בארץ ובחו"ל יצרה מירי קשרים עם אנשי מקצוע, מפיקים ומשרדי הפקות. "את מכירה אנשים, ואיך שהוא מפה לאוזן זה פשוט קורה", היא אומרת. "יש די ג'יי מצרפת שמזמין אותי להופיע איתו, יש לי הזמנות לאירועים בארצות הברית, במוסקבה, זה קורה עם הזמן, ואני שמחה במקום שאני נמצאת בו". לפני כעשור החליט מפיק מרוסיה להפוך את מירי לכוכבת פופ בינלאומית. השניים כבר התחילו לעבוד על שירים ברוסית ובאנגלית, ומירי הייתה אמורה לעבור לגור במוסקבה. "הייתי בת 25, עדיין צעירה, לא מגובשת במה שאני רוצה לעשות. זה לקח קצת זמן עד שהבנתי שזה לא מה שאני רוצה. הייתי אמורה לגור שם תקופה, והרגשתי שזה לא אני, מוזיקה פופית פלסטיקית זו לא הדרך שלי. ברגע האחרון ויתרתי, ואני לא מצטערת. כל דבר זה שיעור. היו עוד מפיקים בדרך, וכנראה זה עניין של בשלות ונכונות. כרגע אני מרגישה בשלה ומוכנה, אולי הגיל לא לגמרי צעיר אבל אני שמחה שזה הגיע".

את האלבום היא מפיקה באשדוד, באולפן ההקלטה של יוסי עטר היא עובדת על סקיצות עם אשדודי נוסף, רונן הרוניאן, בתקווה שתוך שנה ואולי פחות, האלבום יצא. בארץ הקטנה שלנו קשה להצליח, ומירי אומרת שהיא מאמינה שאם המוזיקה טובה ועושה את העבודה, נשאר רק להאמין. "זה קשה, בעיקר בארץ. זו תעשייה קטנה ויש המון אמנים ואנשים מוכשרים. בגלל המחשבה חיכיתי הרבה זמן, את רוצה להשקיע את כל כולך, ופוחדת. אם לא ויתרתי עד עכשיו, אני יכולה לנסות עוד קצת".

אשדוד מפרגנת
"לעומת ערים אחרות שהייתי בהן, אשדוד מפרגנת", אומרת מירי. "במיוחד מה שקורה עכשיו. מה שעושים למען אמנים זה מדהים ולא קורה בשום מקום אחר. בזכות הקבוצה שהקים שמוליק דואק 'תנו כבוד לאמני אשדוד', הכרתי עוד אמנים. את חנה גור אני מכירה מגיל 15 בערך, ועד היום אנחנו חברות ומופיעות יחד. ענבל בן שטרית חברה טובה, ובזכות הקבוצה הכרתי את ולרי פרץ, זמרת אדירה, שהיה בינינו חיבור חזק, את שלומי בראל, אשר זריהן ויוליה פלדשרוביץ שהופעתי איתה לא מזמן בערב לקהילה הצרפתית בעיר. יוסי עטר הזמין אותי להופיע בערב שהפיק ביום השואה. המון דברים יצאו מהקבוצה הזו, וכולי תקווה שבאירועי הקיץ ייקחו אותנו בחשבון". יוזמה אחרת לקידום אמני אשדוד יוצאת לדרך בעוד כחודש. אולם המופעים במונארט יארח את אומני אשדוד, ואת המופע הראשון יפתח שוב אייל פרץ. "גם במופע הזה אייל יארח אותי, בשני שירים שלי", מספרת מירי, "ההופעה שלי תהיה בשלב מאוחר יותר, אבל הכול יכול להיות, הכול דינמי אצלי, ואני מקווה ומאמינה שיהיו עוד דברים בדרך. מוזיקה זה טעם החיים".