מאז קיץ 2011 למדו הפוליטיקאים לדבר את שפת המחאה. יאיר לפיד ניסה לשכנע את הצעירים שהם "אחיו העבדים", משה כחלון התחייב לשבור מונופולים ולפתור את מתווה הגז ושרי השיכון באים מדי רבעון עם פתרון קסם חדש שאמור לשכנע אותנו שהנה, עוד רגע וכל בעיות הדיור של ישראל נפתרות. רשימת הקסמים החלה בקדנציה הקודמת עם תוכנית המע"מ אפס של יאיר לפיד. שרי השיכון אטיאס ואחריו אורי אריאל הרימו סיסמאות באוויר אבל בעיקר דאגו לסקטורים המצומצמים שבוחרים בהם.

מה לא היה לנו? מחיר מטרה ומחיר למשתכן, שכר דירה מפוקח, מע"מ אפס ועוד ועוד, ומעל כל התוכניות יש את סיסמת "שיווק הקרקעות", שהיא כמו מפתח פטנט שאמור לפתור כל בעיה.

במקביל לחוסר העשייה, קרו גם מחדלים. איך זה שמשרדי הממשלה לא התערבו בתופעת קבוצות הרכישה? מדוע הם לא פעלו למניעת קריסתה של ענבל אור למשל? הרי היו אזהרות, נשלחו מכתבים לכל המשרדים, ואיש לא פעל.

איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה תוכניות, רפורמות ומהפכות, ומחירי הדיור ממשיכים לעלות? ואיפה ראש הממשלה? האחריות היא עליו, אך נראה שהוא נהנה לראות את כל שריו מתפתלים וממציאים קסמים להרגעת הרוחות.

בתקופה זו הדבר נהיה דומה יותר ויותר לתוכנית ריאליטי. בכל פרק מגיע שר חדש ומפתיע את הצופים עם תוכנית חדשה, שהדבר החשוב ביותר בה הוא ברוב המקרים הכותרת. ככל שהכותרת קליטה יותר, כך יש לתוכנית סיכוי גבוה יותר להישאר על סדר היום הציבורי והתקשורתי.

ובינתיים, בחיים עצמם, מחירי הדירות ממשיכים לעלות וכל הסקרים מראים בצורה חד משמעית שהציבור הישראלי לא מאמין שמחירי הדיור ירדו. הכלל הראשון בניהול ציבורי הוא יצירת אמון. אם ציבור הבוחרים לא מאמין לפוליטיקאים ולכוונתם, אין סיכוי להתקדם. כל המערכת הפוליטית אמורה להתבסס על אמון, ורק לאחר מכן על האופרציה. אנחנו "תקועים" בשלב חוסר האמון.

והרי איך נוכל להאמין להם? לא ראיתי שר אחד בממשלה שבאמת ובתמים מוטרד ממחירי הדיור בישראל. על פי פרסומים בתקשורת, לחלק מקובעי המדיניות יש כמה דירות בבעלותם ובבעלות המשפחה, ואת הילדים שלהם הם כבר ברוב המקרים "סידרו". אז למה שתופרע שנתם אם למאות אלפי צעירים אין סיכוי לקנות דירה?

כל עוד לא מכריזים על מצב חירום אמיתי, כל עוד אין שר אחד שמוביל את המהלכים הגדולים והרחבים שצריכים לקרות על מנת להוריד את מחירי הדיור, אין סיכוי שזה יקרה.

שרי האוצר, הכלכלה והבינוי ימשיכו להמציא כותרות וסיסמאות לרפורמות, ואנחנו נמשיך לשלם את המחיר. עד שיבוא מישהו רציני שבאמת אכפת לו.