ונתחיל בפתגם שאהוב על חכם סידי: "אם אחד אומר לך שאתה חמור תתעלם. אם שניים אומרים לך – תקנה אוכף". וכל זה למה? הסיפור של תאיר ראדה מזמן חצה את כל הספקולציות והקונספירציות האפשריות. גופתה של תאיר ראדה בת ה-13 ז"ל, נמצאה בדצמבר 2006 בתא שירותים בבית הספר "נופי גולן" בקצרין שבו למדה. כעבור שבוע, לאחר שכמה חשודים ברצח נחקרו ושוחררו, נעצר רומן זדורוב, פועל בניין שעבד בבית הספר שהעברית שבפיו לא הייתה רהוטה. מאז עלו כל השאלות האפשריות בעולם, שחלקם הגדול נותר לא פתור. אבל דבר אחד נותר – זדורוב בכלא.
חכם סידי באמת שלא יכול לחוות דעה, פשוט לא הייתי שם ומכאן שאני לא הוסמכתי לעריכת דין, אני בוודאי לא שופט אף אחד. אבל ויש פה אבל גדול. השאלות שנותרו פתוחות ממשיכות להציק לי ולרבים. האם יושב בכלא אדם שלא עשה זאת? האם האדם מאחורי סורג ובריח והוא חף מכל פשע? לדעת חכם סידי כבר היו דברים מעולם. לראייה, עמוס ברנס שהואשם ברצח החיילת רחל הלר בשנת 1976, נקבע לו מאסר עולם והוא שוחרר לאחר קיצור עונשו בשנת 83'. בשנת 2002 הוא זוכה והמדינה קבעה לו אף פיצויים. כל אותה תקופה עד זיכויו המוחלט, הוא נאבק לטיהור שמו וטען בכל פה שהוא זכאי. אגב, מה שהוכח בסוף כאמת. האם תיק זדורוב דומה או מזכיר את תיק עמוס ברנס? האם גם הפעם יושב בכלא אדם שלבסוף יזוכה?
הרבה שאלות נותרו פתוחות, כמו היכן הסכין ששימשה לרצח? כיצד כל החוקרים קבעו שהרצח בוצע בסכין משונן וזדורוב טען בחקירתו כי השתמש בסכין יפנית? כיצד הוצאה ממנו ההודאה ועוד. אבל השאלה העיקרית היא כיצד בתא השירותים, בה נמצאה תאיר ז"ל, לא נמצאו טביעת אצבע או שערה המעידות על כך שזדורוב נכח במקום! והממצא היחיד שעליו הסתמכו בפרקליטות היה מה שנראה כטביעות נעליים שאותרו על מכנסי הג'ינס של ראדה, יתרה מכך, מלבד טביעות הנעל על מכנסיה של ראדה, אותרו בתא שלוש טביעות נוספות, ספוגות בדם, שהצביעו על מה שנראה כמסלול יציאה מן התא ונמצאו בין היתר על הקיר ועל מיכל ההדחה של האסלה. טביעות אלו לא תאמו לטביעת הנעל של זדורוב. זאת אומרת, היו בתא לפני או אחרי עוד אנשים. איך הם לא נמצאו? ואם לא נמצאו למה הכל נופל על זדורוב? במילים פשוטות, אין טביעת אצבע של הרוצח בתא הקטן שבו נרצחה תאיר ז"ל. רגע, אחזור על זה שוב: אין ולו טביעת אצבע אחת של הרוצח בתא שירותים קטן? מטריד. אותי לפחות.
חכם סידי לא מתכוון לבסס קו הגנה עכשיו על זדורוב, אני מוטרד מדבר אחר. הרבה יותר חמור מבחינתי ומבחינתכם. אני מוטרד מהעובדה שאולי, רק אולי, נתפר פה תיק לאדם. מה מונע מחר לעשות משהו דומה לי, לך? לכם? זה יותר ממפחיד, זה עניין קיומי, אם זדורוב עשה את זה שיישב בכלא. אם לא? אז שייצא מהר, כי אדם חף מפשע לא יושב בכלא. אף אחד.
אוסיף יותר מזה, בית המשפט העליון בעצמו לא יכול היה לקבוע בוודאות את העניין. ההחלטה לדחות את ערעורו של זדורוב כי הוא חף מכל פשע, נקבע ברוב של שניים נגד אחד! בראש ההרכב ישב יורם דנציגר, שהיה בדעת מיעוט, ולצדו יצחק עמית וצבי זילברטל. זאת אומרת, אין החלטה חד משמעית. זה צריך להדאיג אותי, אתכם.
שרת המשפטים איילת שקד, רוצה עתה לקבוע כי רק החלטה שנקבעה באופן מוחלט של שופטים, תחשב להרשעה. אחרת כל נאשם יזוכה. זאת אומרת, אם החוק היה נכנס לתוקף כבר עתה, הרי שזדורוב היה בבית. אבל גם אם ייכנס החוק לתוקף, הרי בגלל שהערעור היה לפני כניסת החוק, זדורוב יישאר בכלא. זה אמיתי? חכם סידי שואל אתכם, זה אמיתי?
ושוב, למען הסר ספק פעם נוספת. חכם סידי חושב שמי שרצח שיישב בכלא עד יומו האחרון, אין כפרה על רצח. אבל שימו לב, רק מי שרצח. לא מי שיש ספק רב אם רצח. שימו לב לנתוני הלשכה לסטטיסטיקה: אחוז ההרשעות בישראל עומד על 99 אחוזים! הגבוה במדינות המערב. ייתכן כי מדובר ב"פס יצור" של הרשעות. האם המשטרה ממהרת לסמן אשמים? האם האשמה היא על בתי המשפט? בלי כל קשר לתשובה, השורה התחתונה היא שהסיכוי לזיכוי הוא כמעט אפסי בישראל. האם זה הגיוני? לא יודע (וחכם סידי הוא אחד בדרך כלל יודע), אתם תחליטו. תודו שזו החלטה לא פשוטה בכלל.
