לעומת זאת, מי שחושב שההצלחה תלויה בריבוי ההתעסקות במלאכה, הוא בוודאי מוטרד כל הזמן מן המחשבה שחיוב שמירת השבת מצמצם את אפשרויותיו לעסוק בפרנסה, לאדם כזה קשה מאוד לשמור את השבת, לכן בא הפסוק ואומר: "ששת ימים תעשה מלאכה…", כלומר אל תעלה בדעתך שאתה הוא זה שעושה את המלאכה, אלא הברכה מאת ה' ומלאכתך כאילו נעשית מאליה. וכשאדם רוכש לעצמו את ההבנה הזאת, רק אז הוא יכול לקיים את המשך הפסוק: "וביום השביעי יהי לכם קודש שבת שבתון לה'…".
לאכילת דגים בשבת יש הרבה רמזים, ואחד מהם הוא שהדגים ניזונים מבליעת דגים אחרים קטנים מהם, הדג הגדול רודף אחר הדג הקטן וכשהוא משיג אותו הוא בולע אותו, לפי זה כשפותחים את הדג היה צריך לראות את הדג הבלוע מונח כשראשו מכוון לזנב הדג הגדול, וראה איזה פלא, הדג נמצא בדיוק הפוך כשראשו לצד ראשו של הדג הבולע, למדים אנו מכך שאמנם הדג הגדול רודף אחר דגים קטנים כדי לבלעם, אולם בסופו של דבר הוא ניזון מאלה שהקרה הקב"ה לפניו, הדגים אשר שטו לעומתו וכאילו במקרה נכנסו לפיו, הם היו טרף לשיניו.
וזה מה שחכמים אמרו לנו, אל לאדם לדאוג לפרנסתו בשבת, שכן הקב"ה הוא מזמין פרנסתו של אדם, ולא זאת בלבד ששמירת השבת אינה גורמת הפסדים לאדם, אלא מהווה סגולה להצלחה, מי שאינו שומר כהלכתה עלול להפסיד גם את מה שיש לו.
אמר החפץ חיים: אם אתה רוצה ששת ימים תהיה לך פרנסה, תשמור את השביעי, ולא, גם בשאר השבוע לא יהיה לך במה לעבוד.
הלכות קידוש:
א. לאחר תפילת ערבית ימהר לילך לביתו לקדש, שמצווה להקדים לקדש את היום, וכל הזריז הרי זה משובח. ולכן לא יתעכב בשיחה עם המתפללים, אלא יזדרז לביתו כדי לקדש. ויש נוהגים לברך את הבנים קודם הקידוש, ויש הנוהגים כן אחר הקידוש, ונכון לנשק את ידי אביו ואמו אחר הקידוש.
ב. מצוות הקידוש בליל שבת צריכה להיות קודם נטילת ידיים לסעודה. וכמו שכתבו רב עמרם גאון, והרי"ף, והרמב"ם, ומרן השולחן ערוך. וכן פשט המנהג בכל עדות המזרח. והנוהגים ליטול ידיהם תחלה קודם הקידוש, עליהם לשנות מנהגם ולקדש קודם הנטילה לסעודה.
ג. מצוות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בכניסתו בדברים. שנאמר, זכור את יום השבת לקדשו, כלומר, זכרהו זכירת שבח וקידוש. ומדברי סופרים צריך שתהיה זכירה זו על כוס של יין, וסמכו על מה שמצינו זכירה ביין, ככתוב: זכרו כיין לבנון.
ד. אף בקידוש של יום טוב, דעת רבים מהראשונים שהוא מן התורה, ואף על פי שהרב המגיד כתב שהקידוש בליל יום טוב הוא מדברי סופרים, והביאוהו האחרונים להלכה, מכל מקום רבים מהראשונים סוברים שהוא מן התורה כמו בשבת, וכן עיקר להלכה. ולכן אם חל יום טוב בערב שבת, ואין לו אלא כוס אחד של יין בלבד, יקדש על הכוס בליל יום טוב, ובליל שבת יקדש על הפת אם לא נזדמן לו יין בינתיים, שאין מעבירים על המצוות.
