חרדי, חילונית, דתל"ש וחוזרת בתשובה יושבים ולומדים יחד

בימים אלה נדמה שהפילוג בין הזרמים בעם מרקיע שחקים, בשבוע שעבר אשדוד עלתה לכותרות לאחר שברובע ז' התפרעו בני ישיבה והפכו ניידת משטרה צבאית שבאה לעצור את חברם. כמה טוב לשמוע שיש מיזמים המעודדים שיח מתוך כבוד והבנה שכולנו בני אדם בעטיפה שונה. בבית המדרש "פלוגתא", בהובלת יניב קקון והרב יואל דהן, חרדים, מסורתיים, דתיים וחילונים, נשים וגברים מצהירים כי ניתן לחיות אחרת, לומדים, דנים, מתווכחים ומשוחחים, יש משפט האומר "במקום שיש שני יהודים, יש לפחות שלוש דעות", ויש הממשיכים "אבל לב אחד", ואת זה תמצאו בפלוגתא

זו השנה השנייה שבית המדרש פלוגתא פועל באשדוד. אחת לשלושה שבועות נפגשים עשרות חרדים וחילונים מזרמים שונים באשדוד, ויחד הם דנים בעתידם המשותף, בסוגיות מהותיות הנוגעות לחיים כיהודי בארץ ישראל ומגיעים להבנה והיכרות עם האחר. מדובר בקבוצה של חרדים, מסורתיים, דתיים וחילונים, נשים וגברים המצהירים כי ניתן לחיות אחרת. הם מנהלים שיחות, דיונים וויכוחים במרכז ויצ"ו בעיר, ועל-ידי כך מבינים את הצד השני ומרגישים קרבה ופיוס, במקום כעס ואיבה. זה המתכון לדעתם לחיים משותפים יחד. המפגש הקרוב יתקיים בשבוע הבא ביום רביעי, ויעסוק בסוגיית הגיוס כמקרה בוחן לבניית או פירוק מערכות היחסים בחברה הישראלית. נושא טעון, במיוחד לאחר אירועי ההתקהלות והאלימות החמורה בשבוע שעבר, כאשר ניידת של משטרה צבאית הגיעה לרובע ז' בכדי לעצור עריק צבאי, וכמה בחורי ישיבה שהתאספו לאחר הגעתה, הפכו את ניידת המשטרה, גרמו למהומה גדולה ונזק לניידות נוספות.

אחריות משותפת כעם וכמדינה
"פלוגתא" הינו מיזם חברתי שהוקם על ידי "יוזמת אורות" על מנת לעורר ולעודד את כולנו לקחת אחריות משותפת לגורל ולייעוד שלנו כעם וכמדינה. המיזם קיים כשלוש שנים ברחבי הארץ והמטרה היא אחת, יצירת שיח שיתופי אמיתי בין שתי האוכלוסיות. באשדוד, כאמור, הוא פועל זו השנה השנייה. יניב קקון יו"ר תנועת אשדודים, והרב יואל דהן מחנך, מרצה וממנהיגי הקהילה החרדית-ספרדית באשדוד מובילים יחדיו את בית המדרש האשדודי של פלוגתא. יחדיו הם מקיימים דיונים יחד עם קבוצה של אזרחים שחשוב להם לשמוע, להבין ולהביע את עמדתם בנושאים השונים. קקון (36) יו"ר תנועת "אשדודים" ומנהל המחלקה לפוליטיקה מוניציפלית במכון שחרית הוא פעיל חברתי ודמות אשדודית מוכרת, אשר הקים לפני כחמש שנים את התנועה החברתית פוליטית "אשדודים", יחד עם פעילים חברתיים מהעיר מכלל הקשת הפוליטית הארצית.

"'פלוגתא' מייצרת מרחבי שיח ולימוד שמאפשרים למשתתפיה לדבר, לחלוק ולברר יחדיו את המחלוקות הנוגעות לשאלות הייעוד שלנו כעם וכחברה", הוא אומר. "נעשו ונעשים ניסיונות במהלך השנים להסדיר את היחסים בין דתיים לחילונים באופן שהוא לא 'משיכת חבל' פוליטית או הכרעות משפטיות, אלא בדרך של מנגנון קבלת החלטות מוסכם ובתוך כך, בית מדרש 'פלוגתא' אשדוד הוא מקום ללמוד, להתווכח, להתחבר, לדון, לגעת ולאתגר יחד את הסטטוס קוו בסוגיות המרכזיות המשפיעות על חיי כולנו, חרדים, מסורתיים, חילוניים, נשים וגברים, סביב טקסטים מודרניים ומן המקורות". חזון מייסדי "פלוגתא" נשען על ההבנה כי החברה היהודית התאפיינה במחלוקות ובפילוגים מראשית דרכה, ועל כך שנראה כי בעבר דווקא המחלוקות היוו לרב קרקע פורייה לפריחה תרבותית ומחשבתית שהעמיקה את השיח והעשירה את ארון הספרים היהודי ואת חיי הקהילה. "חשיבות המחלוקות בחברה היא ראשונה במעלה", אומר יניב, "שכן הן נוגעות לשורש החיים במדינה יהודית ודמוקרטית, אבל השיח הציבורי סביבן מתנהל לרוב בצורה רדודה, מתלהמת ומוכתבת על ידי קיצונים. תנועת 'אשדודים', עמותת 'אוהל רבקה ושלום' וארגון 'פלוגתא', מאמינים שהגיע הזמן לעשות מעשה. בבית המדרש מקיימים מפגשים אחת לשלושה שבועות בנושאים שונים: דת ומדינה, שבת, גיור, שוויון בנטל, יהדות ומגדר ועוד. המפגשים אינם מובילים בהכרח להסכמות מיידיות, אך יוצרים הבנה ופתיחות לצד השני ברמה גבוהה משהייתה לפני כן. השאיפה היא להגיע ממצב שבו המחלוקות מנהלות אותנו, למצב שבו אנחנו מנהלים את המחלוקות, תוך כדי קידום שיח ציבורי נרחב ודיון לגבי ערכים חברתיים משותפים".

החיבורים בין המשתתפים יוצאים אל מחוץ לכותלי בית המדרש?
"בין סיפורי הדגל שיצאו מהסניף באשדוד ניתן למצוא את סיפורה של נורית טופז, מובילת מעגל צרכים מיוחדים בתנועת אשדודים, אשר מצאה עצמה נאבקת לצדן ולמען נשים חרדיות בעיר בנושא מוסדות החינוך המיוחד. טרם השתתפותה בפלוגתא, מעולם לא פגשה חרדים לשיחה אמתית פנים אל פנים. היא החלה את המסע מתוך התנגדות וחשש. עם הזמן גילתה עולם חדש ועשיר עם המון נקודות מפגש משותפות. סיפור נוסף הוא הסיפור האישי שלי, במהלך המפגשים הכרתי את הרב יהודה קריספין ונקשרנו לחברות נפש עמוקה. משפחתו של הרב הוזמנה לשישי משותף בביתי ולשמחתי הרבה הוא נענה והצלחנו לחבר גם בין המשפחות".

המפגש האחרון שהתקיים בבית המדרש עסק בסוגיית ברית המילה והקשר שלה לטבע האדם.97% מהיהודים עושים ברית מילה לבניהם. איך קרה שדווקא המצווה הכי לא טבעית, הפכה להיות חלק מהטבע שלנו כיהודים? האם אנחנו צריכים לזרום עם הטבע שלנו או להתגבר ולכבוש אותו? לתת אמון באדם כי בטבע שלנו אנחנו טובים או שיצר האדם רע מטבעו? ואיך כל זה קשור לברית המילה?

איך אפשר לדון על נושא כזה, שבו ברור שצד אחד לא יוכל לשכנע את השני?
"אנחנו מתחילים מזה שאנחנו מוכנים לפגוש אחד את השני, ממשיכים בלדבר על הנושאים, וכך מובילים שיח המבוסס על הבנה ולא על הסתה. ישנם אין ספור דוגמאות לקונפליקטים בין קבוצות. הדיאלוגים במפגשים עוסקים במצבו של אדם בעולם, דבר שמאפשר לחברי הקבוצה לשאול שאלות אחד את השני לא על איך, אלא על למה? ברגע שהשיח עובר מ'איך' ל'למה', נוצר מפגש אמיתי, כזה המאפשר הכלה אחד של השני באופן מלא, ללא שיפוט, עם יותר הקשבה. דיאלוג, מתרחש כל הזמן בין קבוצות החיות יחד באותו המרחב, ומכיוון שכך ההשפעה היא בלתי נמנעת. ולכן השאלה החשובה בעיני היא, לא כיצד יוצרים דיאלוג, אלא איזה סוג של דיאלוג. כזה המתכחש והנמנע ממגע, כזה המנסה למצוא רק פתרונות לקיום פיזי משותף או כזה היוצר דרך ערכית משותפת מבלי להתעלם מהמחלוקות ואפילו יותר מזה, שם את המחלוקות באופן ברור על השולחן. מדובר בתהליך המבוסס על האמונה שיש לפרק את הסטראוטיפים הקיימים על בני הקהילות האחרות, בשכונה או בעיר ולבנות מרחבים משותפים המאפשרים לחיות ולקדם יחד, מבלי לוותר כל אחד על מי שהוא, את הנושאים הבוערים".

yaniv 6

ומוסיף הרב דהן: "כמרצה ליהדות הנפגש לעיתים רבות עם אנשים שאינם דתיים, וכן בעוד מסגרות, שמתי לב שהגורם המרכזי לפער בין דתיים לשאינם דתיים הוא בעקבות מפגשים בינאישיים או תקשורת המונים לקויה. וכמאמר אחת מהמשתתפות באחד המפגשים: 'באתי על מנת שתהיה באפשרותי היכולת לדבר פעם ראשונה עם חרדי פנים מול פנים', וכאשר אחד המשתתפים החרדי אמר אימרה שנונה, היא אמרה ברצינות 'לא ידעתי שיש לכם חוש הומור…' לכן ככל שהשיח רב יותר, אפילו שחולקים, אך יכולים להבין את המקום שהשני נמצא בו. אפשר להתחשב, להעריך ולכבד, ומשם, מהמקום הזה הפשוט ומהגישה הישירה ללא מתווכים, מגיעים ליחסים התקינים והרצויים בחברה, ודאי כעם יהודי".

איזה עוד אופציות יש מלבד דיאלוג?
"כיום החברה שלנו שסועה ומופלגת, ורק בזמנים קשים מתחברת, וזה כנראה אינטרסים של המערכת", כותב משה ביטון רכז בית המדרש מטעם תנועת אשדודים, "אך ישנה עמותה בשם 'יוזמת אורות' שלקחה על עצמה את המטלה לחבר בחזרה את העדות השונות ואת הפלגים השונים על ידי הושבת כולם סביב אותו שולחן ויצירת רב שיח מכבד. לדוגמא 'פלוגתא', בית המדרש האשדודי בו אני פעיל כבר שנה וחצי. מדהים ותענוג לראות חרדי, חילונית, דתל"ש וחוזרת בתשובה שיושבים ולומדים יחד מתוך כבוד והבנה שכולנו בני אדם בעטיפה שונה. לכל אלה שטוענים שאין מה לעשות ותמיד רצו להשפיע, יש לכם עכשיו את הבמה. בבית המדרש האשדודי פלוגתא נפגשים, מצטרפים, תורמים ומשנים".

לאורך כל הדרך דורשים יניב קקון והרב יואל דהן מהמשתתפים דרישה מיוחדת במינה: "בשום פנים ואופן אל תוותרו על מי שאתם, אבל בו בזמן, ובאותה העקשנות, גם אל תוותרו אחד על השני. ולמרבה הפלא זה עובד. האשדודים חולקים זה על זה בעקשנות, ובאותה העקשנות מתמידים להגיע למפגשים, והמעגלים הולכים ומתרחבים ממפגש למפגש. "כפי שציינתי עוד קודם לכן", מסכם יניב, "הדיאלוג המכוון לדרך משותפת הוא שיוצר את המקום שבו יש מקום גם לזהות התרבותית והעדתית המגוונת וגם לחשיבה והחיים במשותף."

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך