אם יש לכם ילדים, בוודאי קיבלתם מהם לא פעם ציורים ועבודות יצירה שעשו בגן או בחוג. כשבוריס היה בן שש גם הוא צייר לאימא שלו. הוא צייר לה פרחים, והיא הבינה שזה לא עוד ציור שמצמידים למקרר עם מגנט, ושמוצא את עצמו בסופו של דבר בפח האשפה. וכך, בגיל שש, החל בוריס מסנט פטרסבורג, ללמוד אמנות. כשהיה בתיכון אף למד לשחזר רהיטי עץ עתיקים. כשהיה בן 18, עלה עם הוריו ואחיו לאשדוד. כיום, בוריס דוברוב (36), נשוי ואב לשניים, נמנה על ציירי היודאיקה הבודדים בעולם, ובעקבות לימודי קבלה פיתח סגנון המשלב אלמנטים מספר הזוהר וריאליזם. סגנון השונה מאוד מדמויות "כנר על הגג" המופיעות ביצירות היודאיקה.
תאריך את הפאות, תוסיף ציצית
בוריס שירת כנהג משאית בבסיס התובלה במשמר הנגב, וכאשר השתחרר שילב את רצונו לצייר עם עבודה כנהג. לאחר כשנה הבין שבלתי אפשרי לשלב בין השניים. באותו היום שהחזיר את מפתחות הרכב למעסיק, הוא פגש את האדם שהכיר לו את סגנון היודאיקה. איציק צ'סקילסון, אמן חרדי שעלה מארה"ב וגר באשדוד, חיפש צייר שיעשה לו סקיצות, שמהן יוכל להכין תבליטים. כאשר ראה את ציוריו של בוריס, והתרשם מכשרונו, הציע לו לצייר בסגנון יודאיקה. בוריס הסכים. "הוא אמר שהוא יודע איפה למכור ציורים כאלה", מספר בוריס, "והתחלתי לצייר. הציור הראשון היה של סנדלר. איציק ראה את הציור, והעיר לי שצריך להאריך את הפאות, שצריך להוסיף ציצית. הוא התחיל להדריך אותי איך להיות אותנטי, ולהקפיד על דקויות, שאדם דתי מיד ישים לב אליהן. איציק שלח את התמונות לאביו באמריקה, וביקש לבדוק למי אפשר למכור. ככה זה התחיל, ומי שמתעסק במכירת התמונות בגלריות בניו יורק זה אח שלו".
איך קיבלת רעיונות לסצינות מחיי היהודים בעיירות מזרח אירופה?
"משפחה מרובע ז' הסכימה שאצלם אותה, כדי שיהיה לי בסיס. איציק ואני נתנו להם כל מיני סיטואציות. למשל, הושבנו את הילדים, וביקשנו שישחקו בסביבון. אחר כך כשציירתי, הלבשתי את הרקע של החדר של פעם, את הטאצ' שזה ישן".
מי תולה בביתו סגנון כזה?
"הציורים האלה היום הם דבר יקר. מי שבאמת רוצה וקונה הם אנשים מאוד עשירים, יהודים דתיים עם ראש יותר פתוח, שזה מזכיר להם את הילדות. זו קנייה שהיא בפירוש רגשית, נוסטלגית. זה מזכיר להם את סבא שלהם ששם יד על ראשם כשהיו קטנים, ובירך אותם. זה סגנון הולך ונעלם מבחינת הדרישה אליו, וגם מבחינת מספר האנשים שיכולים לצייר בצורה ריאליסטית כל פרט קטן".
את העבודות של בוריס ניתן למצוא גם בגלריות בתל אביב. לא רק בניו יורק. בארץ, התמונה הראשונה שמכר הייתה בסגנון שונה לגמרי. "כחייל, ציירתי על קירות בבסיס עם צבעי שמן מטאליים שמשמשים לצביעת ברזל ומכוניות. הצבע שטפטף הזכיר לי את סגנון הציורים של פולאק, והחלטתי לנסות גם. הוא צייר אמנות מופשטת, ואני ציירתי את זה מופשט אבל על בסיס מדויק יותר. הגעתי לגלריה בהיכל התרבות בתל אביב, ומנהלת הגלריה לא התעניינה ביודאיקה, אבל היא כן לקחה תמונה שציירתי עם הצבעים המטאליים. היא אמרה שיש בזה משהו מושך, זו אמנות שאי אפשר לצייר אותו ציור פעמיים. יום למחרת היא מכרה אותה".
למה נטשת את הסגנון הזה?
"הצבעים האלה מאוד מסריחים. הייתי שם מסכה על הפנים כשציירתי איתם. אם תהיה הזמנה לציור כזה, אני יכולל צייר, אבל זה מאוד קשה, ובצבעים אחרים כמו אקריליק זה לא יוצא אותו דבר. אגב, בסוף הגלריה בהיכל התרבות הציגה גם ציורי יודאיקה, שגם הם נמכרו. לדעתי, עד היום נשארו שם כמה פריטים".
מי שקנתה את הציור מהגלריה בהיכל התרבות בתל אביב היא אספנית אמנות ישראלית מוכרת. היא ובתה ביקשו לראות עוד יצירות של בוריס. באותו הזמן הוא הציג תערוכה בבית האמנים הישן באשדוד. הבת התלהבה מציורים בסגנון סוריאליסטי שצייר, וביקשה לרכוש כמעט את כולם. "היא ביקשה שאוריד אותם באותו הרגע, ואעביר אותם לג'יפ שלה. משהו בסגנון 'עכשיו או לעולם לא'. מאז נשארנו חברים, והיא זו שמזמינה ממני ציורים בסגנון הזה".
מקבלה וריאליזם יוצא קב-ריאליזם
לפני כעשור נחשף בוריס לתורת הקבלה, והחל ללמוד אותה באופן יום יומי. במקביל החל לפתח סגנון ציור, שבו מצוינים אלמנטים מספר הזוהר. התמונות שמשלבות קבלה וריאליזם גדולות מאוד, ולמי שאינו בקיא בתורת הקבלה, נדרש הסבר. זו הסיבה שבוריס נמצא בקשר עם הרב לייטמן ותלמידיו. הוא שואף לקיים תערוכת קבע באחד ממכוני הקבלה, שתהווה אטרקציה למבקרים בה, ותחשוף אותם לעולם הקבלה. למי שאינו יודע, הרב ד"ר מיכאל לייטמן היה תלמידו ועוזרו האישי של הרב ברוך שלום הלוי אשלג, בנו הבכור של מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר, הרב יהודה אשלג. התואר "רב" הוענק לד"ר לייטמן על ידי תלמידיו מתוך כבוד והערכה להוראתו את חכמת הקבלה ולמסירותו רבת-השנים לחינוך ולהפצת החכמה.
הוא אינו "רב" מוסמך על ידי מוסד רבני ואינו משמש בתפקידים רבניים-הלכתיים. הרב לייטמן חיבר למעלה מ-30 ספרי קבלה שתורגמו לשפות רבות, ומעביר מדי יום שיעורים והרצאות המשודרים בשידור חי ברשתות טלוויזיה שונות וברשת האינטרנט. כמו כן הוא מכהן כנשיא "מכון המחקר ע"ש הרב אשלג" (ARI – Ashlag Research Institute) והיה חבר במועצת החכמה העולמית (World Wisdom Council). במקצועו, הרב לייטמן התמחה בביו-קיברנטיקה ואוחז בתארים דוקטור לפילוסופיה ופרופסור לאונטולוגיה ולאפיסטמולוגיה. הרב לייטמן צועד בעקבות מורו הרוחני וממשיך את דרכו בהגשמת משימת חייו: הפצת חכמת הקבלה לכל האנושות. לאחר פטירת הרב"ש בשנת 1991, הקים הרב לייטמן את קבוצת המקובלים "בְּנֵי ברוך", וקרא לה על שם מורו. בשנת 1995, לפי ציווי המקובלים להתחיל להפיץ את חכמת הקבלה ברוב עם ולכלל האנושות, הקים הרב לייטמן את תנועת "קבלה לעם" – התנועה ללימוד והפצת חכמת הקבלה. כיום "קבלה לעם" היא תנועה בינלאומית ענפה, הכוללת כשני מיליון תלמידים בארץ וברחבי העולם. חברי התנועה עוסקים במחקר, בלימוד ובהפצה של חכמת הקבלה מתוך מטרה להאיץ את ההתפתחות הרוחנית בקרב האנושות. התנועה פתוחה לכל אדם ללא הבדל דת, גזע, גיל או מין.
"התערוכה שאני מתכנן משלבת קול ומוזיקה ובנויה בצורה כזו שלאט לאט מקבלים ידע על הקבלה", הוא מסביר. "הקבלה זה לא רק ידע, זה בסיס סוציאלי שיכול לחבר בין אנשים, ולתת לאנושות להבין את טבע הדברים, את הבריאה. אני מאוד מתחבר לזה, ליכולת לעשות שינוי באנושות על בסיס מאוד בריא לטבע האדם. בהתחלה יוצב פסל עשר הספירות, אחר כך עוברים לארבעת האלמנטים שהזוהר כותב עליהם בעץ הטוב והרע, והם גבורה, חסד, תפארת ומלכות".
הרצון להסביר במה הוא עוסק הביא לשיתוף פעולה עם סטודנט במכללת ספיר, שעבודת הגמר שלו היא סרט דוקומנטרי על בוריס ועל המשמעות של קבלה וריאליזם. בסרט בן חצי שעה מוצג יום בחיי האמן, כיצד הוא עובד וחי. את הסרט מלווה פס קול שבו שומעים חדשות על פיגועים ועל טרור בארץ ובעולם, כמו למשל בצרפת, בזמן שבוריס עובד על היצירה האחרונה שלו העוסקת במלחמות. ביצירה נראים פטישים מושלכים סביב ללב אנושי. "הפטישים נותנים מכה ללב של האנושות", מסביר בוריס, "הפטיש הוא היום דאעש, פעם היה היטלר, לפני זה נפוליאון. כל הפטישים מסביב נתנו בעבר מכה, ועכשיו הם זרוקים. בכל לב של אדם צריך להיבנות בית המקדש השלישי, ואז נהיה מחוברים כמו אבני בית המקדש. לפי האידאולוגיה של קבלה, להיות מחוברים בלב אחד לשני, זה מבטל מלחמות".
נשמע לי מאוד נאיבי. איך הופכים רוצח מוסלמי קיצוני לאדם טוב?
"אין קסם להפוך אדם לטוב, צריך לרצות לעשות שינוי. גם התערוכה שלי היא נקודה קטנה בלב, שיכולה לגרום לאדם שנחשף אליה להתחיל שינוי. זה רק צעד ראשון, אחר כך הוא יצטרך לעשות עוד המון עבודה, הקבלה יודעת איך להעביר את התהליך".
זה שאתה לומד קבלה הופך אותך לאדם דתי?
"קבלה זו תורה, ההבדל בינה לבין התורה זה שהיא התפתחה, אמנם מוסתרת, אבל התאימה את התורה לאנושות המתפתחת. אתה יכול לעשות מה שבא לך בחיים, הידע מתלבש, נכנס פנימה והופך אותך לזן אחר של בן אדם".
כשנוגעים בשאלת "האמנות לאן", בוריס פסימי. "היום אמן זה כמו דינוזאור. אני דינוזאור שאיכשהו שורד. אני מרגיש שבעתיד זה יהפוך לסוג של תחביב. אמנות צריכה לדבר עם אנשים, כל ציור צריך לדבר, להיות עם רעיון, זה מה שמייצג אמנות אמיתית. היום אנשים פשוט לא צורכים אותה. הדור הצעיר לא מתעניין במוזיאון, זה משהו שמרוחק ממנו. גם אם אחד הילדים שלי יגלה כישרון ציור, לא ארצה שיהיה צייר בבגרותו".
