לא כן היא תורתנו הקדושה, מעשה אלוקים היא, לא זאת בלבד שאינה מיוסדת על בסיס של הסכמת בני אדם, אלא להיפך התורה היא שיסדה את האדם, "הקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא". יצירת האדם נעשתה בהתאם להזהרות התורה והמצוות, וכך אמרו חז"ל: "רמ"ח אברים ישנם באדם כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה גידים כנגד שס"ה מצוות לא תעשה".
דברי התורה חיים וקיימים, תורתנו לא תהא מוחלפת, ולא תהיה תורה אחרת, תורה ואדם חד הם, האדם נשאר על מתכונתו לעולם, כל אבריו לא השתנו בכל הזמנים, מאז ומתמיד היו לו שתי עניים, שתי אוזניים, שתי ידיים וכו'. הוא הדין לגבי תורה, שאסור לשנותה שכתוב: "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנה". כי מציאות אינה משתנה.
דומה הדבר לבית מגורים גדול שנבנה בתכנון מדויק למען מטרה שהועידו לו. חדרי שינה, מטבח, ארונות קיר וכו'. פשוט בית מושלם למגורים. והנה לפני האכלוס החליטו לשנות את הבית מגורים, לבית חולים, ולמרות כל המאמצים לשנותו, ולהכינו לבית חולים, עם חדרי רפואה, חדרי חולים, חדרי המתנה וכו', היה זה רחוק מלמלא את ייעודו החדש בשלמות.
כך העולם כולו נברא על פי התורה, כדי לאפשר לבני אדם לחיות חיי תורה, מסיבה זו גם נתנו לאדם כל תכונותיו, כל זמן שאדם חי לפי התורה, ימצא גופו ונפשו את סיפוקו, וככל שנזכה לקיים תורה ומצוות ולמלא את הנפש נזכה לחיים טובים ומאושרים.
הלכות שמירת הלשון
א. לעיתים בסיפור לשון הרע עובר גם במצוות עשה של "בצדק תשפוט עמיתך". כגון שראה את חברו שאפשר לדונו לכף חובה ולומר שעשה מעשה רע, או יש אפשרות לדונו לכף זכות ואז לא בהכרח שחברו עשה מעשה.
ב. ואם על ידי סיפור לשון הרע חברו איבד את פרנסתו, כגון שפרסם על חברו שאינו נאמן. או שלא מקצועי במקצוע שלו, עובר על מצוות עשה של "וגר ותושב וחי עמך", וכתוב אחר כך "וחי אחיך עמך".
ג. לעיתים עובר המקבל לשון הרע על מצוות עשה של "הוכח תוכיח את עמיתך". כגון אם חברו מספר לו לשון הרע בגנות חברו, ויכול להוכיח אותו שיפסיק לספר, ולא מוכיחו.
ד. אדם שיושב עם חבורת אנשי רשע בעלי לשון הרע, עובר על מצוות עשה של "ובו תדבק". שמצווה להידבק בתלמידי חכמים, לאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות עסקים איתם כדי שילמד ממעשיהם.
ה. אם מדבר לשון הרע בבית המדרש או בבית הכנסת, עובר על מצוות עשה של "ומקדשי תיראו". ובית המדרש שלנו נחשב גם כן מקדש. ולכן אסור לחשב בבית כנסת חשבונות, מלבד חשבונות של מצווה.
