המילון האשדודי המלא

לכל עיר מאפיינים משלה, דמויות משלה, ומתברר שגם שפה משלה, אם אתה שותה אמריקנו במתחם רביבו, אוכל סלט דודו אצל אידי, קונה ב"בוטיק הפיתה", בשישי בבוקר נמצא אותך ב"גל הראשונים" ובצהריים בקבלת שבת ב"רחוב סומסום". אם אתה מבין ילד שאומר: "היא גרה מול הג'ירפה", "אחרי בית ספר אני יושב בסבתות", "נודר שאני מסדר את החדר", "איזה ילד פיחו", סימן שאתה אשדודי...
צוות האתר | יום חמישי - 14/01/16 - 11:24

לכל עיר יש את הסלנג שלה, את הביטויים והמילים שרק תושביה יכולים להבין גם מתוך שינה. לכל עיר יש את האתרים, המסעדות והמקומות שזר יכיר אותם בשמותיהם הרשמיים, אבל לאשדודים יש "מילות קוד" שהופכות את הזיהוי להרבה יותר פשוט.
אשדוד הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות, ויחד איתה מתפתחת לה השפה המקומית הייחודית לעיר המדהימה שלנו. כדי שיהיה לכם הרבה יותר קל להבין ביטויים, מילים וסלנגים שנשמעים סביבכם על בסיס קבוע, מערכת העיתון מגישה לכם את המילון האשדודי המלא. לגזור ולשמור…

א
אידי דגים – האסוציאציה המיידית של תושבי חוץ כשאומרים להם "אשדוד" (אידי והנמל). מסעדת דגים מיתולוגית בבעלותו של אידי ישראלוביץ', שחולש על עוד מסעדות ומעדנייה אחת.

אמריקנו – קפה הפוך שמוגש בהיי בול, כוס זכוכית גבוהה. בכל עיר אחרת אמריקנו זה קפה אספרסו ומים רותחים, ואם תרצו חלב הוא יגיע בנפרד. באשדוד החלב כבר בפנים.

אש-דוד – כשרוצים להרגיש אריסטוקרטים, ולהתנתק מהקרבה לאצ'קלון, העיר אאאאאשדוד במילעיל הופכת לאש של דויד.

_TP_3774

ב

באבו שקל – הוא נמצא איתנו זמן קצר יחסית לשנותיה של אשדוד, אך נדמה שתמיד היה שם בצומת. באבו שקל, הסבא עם האצבע הזקופה שמבקש מהנהגים העוצרים ברמזור רק שקל, וכל השאר סתם חקיינים.

באשל – לא מצחיק, יבש. ממרוקאית: תפל.

בוטיק הפיתה – לא רק בכיכר המדינה נוסדו בוטיקים. באשדוד משפחת דמגני ייסדה רשת של בתי מאפה, שהתחילה בחנות אחת והפכה למעצמה שאף רובע בעיר אינו שלם בלי הסניף השכונתי.

בזעת – בגרסה המאופקת: מה אכפת לי. בגרסה העצבנית: על ה%&* שלי.

ג

גבעת יונה – הנקודה הגבוהה בעיר. ממנה אפשר לצפות על נמל אשדוד ונחל לכיש. למה יונה? כי יש מסורת האומרת שבמקום זה פלט הלוויתן את יונה הנביא אל היבשה, ומסורת אחרת אומרת שהוא נקבר בגבעה.

גל ראשונים – תחנת דלק שחצי אשדוד מגיעה אליה ביום שישי לקבל המון עיתונים בחינם, ועל הדרך לפגוש את החבר'ה.

ד

דבע – טיפש, סתום. אם אתם שומעים מישהו אומר 'איזה דבע אתה', ואתם לא באשדוד, סביר להניח שיש לדובר מקורות בעיר.

דוד המוהל – דוד בן מנחם, ה-מוהל של אשדוד, שכמעט כל יליד העיר פגש כשהיה בן שמונה ימים. לפני כחצי שנה הכניס בבריתו של אברהם אבינו תינוק שגם אביו וסבו נימולו אצלו.

דיונה – שמורת טבע שמספקת עד היום אתגריים חוליים. כשאתה קטן אתה מתגלגל מראש גבעה חולית, וכשאתה מתבגר אתה נתקע שם עם הג'יפ או הטרקטורון.

ה

האנשים הכחולים – הכיכר על שם רחמים חדאד, מוותיקי אשדוד, ממוקמת בצומת שדרות בני ברית ושדרות יצחק רבין. את הפסל עיצב הבן אבי חדד, והוא מורכב מדמויות בצבע כחול. "האנשים הכחולים" אינו השם הרשמי של הכיכר, אבל בני הנוער הגרים ברובעים הסמוכים קובעים את נקודת המפגש שלהם ב"אנשים הכחולים".

הג'ירפה – ציון דרך נוסף לתושבים היא הג'ירפה שנמצאת בצומת שדרות בני ברית ומנחם בגין. יש בעיר מספר פסלי חיות שמכילים אדמה מיוחדת ומערכת השקיה פנימית, וכאשר שותלים בהם פרחים הם הופכים למחזה מרהיב, אבל אף אחד מהם, לא הפילים, לא הפנדה, לא הצפרדע או הטווס, זכו להפוך למקום מפגש או נקודת ציון ניווטית כמו הג'ירפה.

היכל התרבות – פעם היו קוראים למבנה המדהים הזה עוד לפני שנפתח, היכל התרבות, היום קוראים לזה המשכן לאומניות הבמה אשדוד, שהפך למקום שמארח את אירועי התרבות הכי נחשקים בארץ.

הסנדביץ' הטוניסאי של מוריס – עוד מוסד מיתולוגי בעיר, שבכל פעם שאנו נתקפים בגעגועים לזמנים עברו, אנחנו קופצים עם הילדים לבלוס פריקסה ושקשוקה. גם לכאן, לחנות הקטנה והפינתית במרכזון א', מגיעים אוהדים תושבי חוץ. כמה שולחנות בחוץ, כמה בפנים, לימונדה תוצרת בית, סנדביץ' טוניסאי בפריקסה או בגט, בריק טוניסאי, שקשוקה, חמוצים, ואנחנו מאושרים.

הקשתות – באופן רשמי החוף נקרא "חוף גנדי", על שם רחבעם זאבי, אבל כולם קוראים לו "הקשתות" וסביר להניח שזה לא ישתנה. אל המבנה בעל הקשתות המאכלס את בתי הקפה, המסעדות ומקומות בילוי, מגיעים בסופי שבוע באופן קבוע חובבי ריקודי העם, ובחופשים נערכות שם מסיבות קיץ לצעירים.

ז

זראראת – קולות שמחה שמייצרים על ידי הזזת הלשון מצד לצד. בקיצור, קולולולו.

ח

חול – אם תלכו לצד תושב ותיק לא ירחק הרגע, שבו הוא יספר לכם איך הכול היה פה פעם חול, וכמה שהחול הזה היה זול. "רואה את י"א? פעם הכול היה חול. הציעו לי לקנות מגרש, זה היה גרושים, אבל מי חשב, מי האמין…". מסתבר שהיו כאלה שהאמינו.

חש את עצמו – יהיר, מתנשא, "חושב את עצמו". אפשר להשתמש רק בפועל "חש", דוגמת: מה אתה חש?

ט

טו גייז – הכוונה הראשונית הייתה ל"שני בחורים", כמו שאומרים באנגלית, two guys. אבל כנראה שהאתגר הלשוני היה גבוה מדי, והוואריאציות על שמה של מסעדת הבשרים במרכזון א' נעות בין "טו גֶז" ל"טו גֵייז".

י

יא חסרא – כמה חבל, איפה הימים הטובים שהיו, געגועים לימים של פעם.

כ

כיכר השפיץ – השם הרשמי: כיכר אילן רמון. השם בפרסומים: כיכר הסיטי. השם העממי: כיכר השפיץ. בכיכר הגדולה הוצב מעין תורן שממנו יצאה קרן לייזר ירוקה, וכך נולד הכינוי "כיכר השפיץ", שזכה לקונצנזוס עירוני.

_TP_3789

כיכר עין השמש – הכיכר החדשה יחסית נחשבת לשנייה בגודלה בארץ, ובולטת מאוד בשל צבעיה המיוחדים המשתנים כל כמה שניות. הכיכר הפכה לסוג של אטרקציה, ולא מעט אשדודים ואורחים עוצרים בכיכר לטובת תמונה מהירה

83783304

ל

לה ממוניה – בין חוף מי עמי לחוף הלידו ניצב מבנה בסגנון ארמון מרוקאי. לחלק מהעסקים במקום יש נגיעה לתרבות הצפון אפריקאית, לאירועים בסגנון מרוקאי ולחינות. במסעדת בייס-בר תוכלו לאכול קוסקוס ודגים מרוקאים, באולמי בלו-קאסל תוכלו לקנות אוכל מוכן לשישי, ובין המנות הרבות תוכלו למצוא גם כאלה מהמטבח הצפון אפריקאי. אבל אם מתחשק לכם לקפוץ ליבשת אסיה, יש שם גם מסעדה הודית.

מ

מלון אורלי – המלון נהרס לפני שנה פלוס, אבל תמיד ייזכר כמקום בילוי של זוגות מזדמנים. הוא נבנה בשנות ה-60', בימי הזוהר שלו פעל בו אולם שמחות, נערכו בו כנסים, ועד היום תוכלו למצוא אתרים שכתוב בהם שמלון אורלי מציע לך חופשה מפנקת בעיר.

מסעדת הזקנה – מסעדונת הפלא המתקיימת כבר שנות דור בגן הציבורי שברחוב קיבוץ גלויות 15 ברובע ב'. מדובר במין בוטקה של מפעל הפיס או קיוסק מהדור הישן. מאחורי הבוטקה יש שמשייה ושם, תחת השמשייה, עומדת גברת מדהימה מבוגרת ומבשלת. הבישול ביתי מאוד, צפון אפריקאי מאוד, מסורתי מאוד. זה אומר שמי ששומר על דיאטה, שידלג. זה גם אומר שמי שמגיע לשם לאכול כאילו זכה בפיס…

מפגש האהבה – בכניסה לחוף י"א היה ניצב לו מבנה קטן, שהלך וצמח לאורך השנים, ואין אשדודי שלא עצר במקום בדרך לים, כדי לקנות ארטיק, לשבת לשתות בירה צוננת או סתם להגיד שלום לחיים אללוף. לפני כשנתיים המבנה נהרס בהוראת מינהל מקרקעי ישראל, אבל אללוף מבטיח ש"מפגש האהבה" יחזור בקרוב מאוד. אנחנו מחכים.

מפרשיות – כיכר המפרשיות היא אחד מסמלי העיר, לוקיישן צילומים לזוגות שמתחתנים ולספרי מחזור, שנותן פייט לכיכר עין השמש. גם כאן מדובר בכינוי לכיכר שנקראת בכלל "כיכר יהודי סלוניקי".

מתחם רביבו – כדורגלן העבר חיים רביבו כבר מזמן לא קשור למרכז הקניות "סטאר סנטר", ובכל זאת רבים מאוד ממשיכים לכנות את המקום "מתחם רביבו", גם כאלה שאינם גרים בעיר. אפילו בפייסבוק אפשר לעשות למתחם רביבו צ'ק אין.

_TP_3787

נ

נודר – "נשבע לך" הוותיק פינה את מקומו ל"נודר לך", למכת מדינה בכלל ולסימן היכר של אשדודים בפרט.

ס

סווארים – אחד המקצועות הנחשקים ביותר באשדוד. מי שמתחיל לעבוד בנמל כסוואר, עשוי להתקדם בסולם הדרגות וליהנות ממשכורת לא רעה בכלל (בלשון המעטה), עם תנאי עבודה חלומיים.

סלט דודו – סלט שהכינו ומכינים בבתים רבים באשדוד, מבוסס על עגבניות, פלפל חריף ושום, וזכה לתהילת עולם כאשר נכנס לתפריט של אידי. הוא נקרא ככה, כי החבר של אידי, דודו (שהוא גם הבעל של ריקי סויסה שהשתתפה במאסטר שף), אוהב את הסלט הזה.

ע

עיגולדים – אחד מסמלי העבר של העיר. בדרום רובע ט"ו, עוד לפני שאחד מהמעגלים הפך לכיכר עין השמש, ובזמן שמלון לאונרדו לא ידע שהוא כזה, היו מגיעים לאזור רכבים ובהם זוגות אוהבים, מוקפים בחולות, שיחים וים, ומדברים על אהבה.

פ

פאן לון – הדירות בבניין הוותיק ברוגוזין 4 ידעו ימים יפים יותר, מהגבוה שלו כבר אף אחד לא מתרשם, הרחוב עצמו לא מרכזי כמו בעבר, אבל עד היום המרכז המסחרי שמהווה את החלק התחתון שלו חי, פועל ונושם.

פארק אשדוד ים – פרויקט הדגל של העיר הוא פארק אשדוד ים, אותו הקים ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי בהשקעה של 80 מיליון שקל. הפארק משתרע על שטח של 200 דונם ומשמש לבילוי וקיט לכל המשפחה. במרכזו הוקם אגם בשטח של 11 דונם, המציע שיט בסירות ומזרקה צבעונית בהשראת המזרקה בברצלונה. כמו כן הפארק מכיל אמפיתיאטרון ענק ובו 8,500 מקומות, בו הופיעו כבר מיטב אמני ישראל.

פארק המשטרה – תחנת המשטרה כבר לא שם, אבל פארק "בן גוריון" ימשיך להיקרא בפי התושבים פארק המשטרה או הפארק מול המשטרה. לא משנה איך קוראים לו, העיקר שיודעים להגיע אליו בחגיגות המימונה.

פארק הסבתות – הפארק הפינתי בין הרצל לשדרות ירושלים אינו מושך אליו "סבתות" באופן חריג מפינות ישיבה אחרות בעיר, גם בפארקים אחרים תוכלו למצוא נשים מבוגרות יושבות על ספסלים, אבל משום מה דווקא למקום הזה הדביקו את השם "הסבתות". מי אנחנו שנתווכח…

פיחו – "ילד פיחו" הוא כינוי אשדודי מובהק, והכוונה היא "ילד כאפות", "חננה".

פסטיבלים – אשדוד בעידן ד"ר יחיאל לסרי הפכה לעיר של פסטיבלים, עם שלל אירועי תרבות, רובם ללא תשלום ופתוחים לקהל הרחב.

ק

קבלת שבת- חוויה אשדודית אופיינית שהחלה לפני שנים רבות. כדי לא להפריע לאישה בבישולים ובניקיונות לקראת שבת, הגברים היו יושבים, אוכלים ושותים במסעדות הפועלים/בתי קפה. עד היום רובע ב' מתמלא בצהרי שישי בוותיקי אשדוד, ומתעורר לקראת שבת במספר מקומות במרכזון ומסביבו. גם מקומות חדשים ועדכניים יותר בעיר מקיימים את מסורת קבלת השבת עם הדגים המרוקאים, הפולים והשתייה החריפה. עונג שבת אמיתי.

קולנוע דגון – הקולנוע הראשון באשדוד, שנבנה ב-1961 ברובע א' ונשרף 15 שנה לאחר מכן, היה המקום שבו הכריזו בתאריך 14.2.68 על אשדוד כעיר. בבית הקולנוע נערכו גם הופעות של כוכבים כמו יפה ירקוני, להקת האריות וצביקה פיק. הכי וואו.

קליפורניות – שלוש שנים אחרי שהגיעו המשפחות הראשונות לאשדוד, הן עברו לגור בקליפורניות: מבנים ארוכים וצרים, מעין קרוונים מחוברים, דמויי קרונות רכבת. היתרון לעומת חיי מעברה: הקליפורניות חוברו לחשמל. החיסרון של הקליפורניות: השירותים והמקלחות היו בחוץ.

ר

רבינא – דיכאון, בעיקר במוצ"ש לקראת סיום המנוחה ותחילת שבוע העבודה. גרים באשדוד? במקום להגיד שביזות יום א', אתם יכולים להתחיל לקטר כבר במוצאי שבת.

רחוב סומסום – מזכרת מימיו העליזים של רובע ב'. רחוב סומסום האשדודי נמצא במפגש הרחובות בורוכוב והרב מימון ברובע ב'. שם נולד מנהג קבלת השבת האשדודי, ובבתי הקפה היו יושבים בצעירותם ותיקי העיר. ההמולה, המקום השוקק ומגוון האנשים הזכירו לשוהים את דיירי התכנית "רחוב סומסום". היום רובע ב' ידוע יותר כמקום מגורים של עובדים זרים, פליטים ואוכלוסייה קשת יום.

ש

שוק ים – בכל יום רביעי בשבוע החל מהשעות המוקדמות של הבוקר, מתחילה נהירה אל מגרש החנייה העצום של חוף לידו, שם מתמקם לו השוק העירוני של אשדוד או בקיצור "שוק ים". כשחגים או ימים מיוחדים נופלים על יום רביעי, השוק עובר ליום שני. מי שאוהב חפצים יד שנייה סטייל שוק הפשפשים, מתחיל את הסיור מהירידה לים בפינת רוגוזין. אלפי תושבים פוקדים באופן קבוע את השוק הססגוני והמלא בטעמים, ריחות ומציאות.

שיכון חברת חשמל – חברת "סולל בונה" בנתה בסוף שנות ה-50, כ-150 בתים ברובע א' מול הים. חברת חשמל רכשה כ-100 בתים ואכלסה בהם את עובדי החברה בתחנת הכוח, שעברו לאשדוד. שאר הבתים החד קומתיים נמכרו בשוק החופשי, אך עדיין רוב התושבים היו עובדי חברת חשמל, וכך השכונה קיבלה את שמה. היום ברחובות הצרים והמנומנמים שמתחבאים מאחורי רוגוזין, הדבר הכי לוהט הוא חנות משחקי מין שפתחה יועצת סקס וזוגיות תושבת העיר.

אולי גם זה יעניין אותך