המעבר לשעון חורף – למה לא משאירים שעון אחד קבוע בישראל?

בכל סוף אוקטובר ישראל עוברת לשעון חורף, ושוב מתעוררת אותה שאלה מוכרת: למה להזיז את השעון פעמיים בשנה? למרות שהמעבר נראה מיותר לרבים, יש לכך סיבות היסטוריות, כלכליות וחברתיות שמונעות מהמדינה לבחור בשעון אחד קבוע.

המעבר בין שעון קיץ לחורף נקבע בחוק קביעת הזמן משנת 2013. לפי החוק, ישראל מחויבת לעבור לשעון קיץ באביב ולחזור לשעון חורף בסתיו. שינוי קבוע, כמו ביטול מוחלט של שעון חורף, דורש תיקון חקיקה בכנסת ותיאום עם גופים רבים – צה"ל, מערכת החינוך, תחבורה ציבורית ועוד.

מצד אחד, יש הטוענים ששמירה על שעון קיץ כל השנה תועיל לכלכלה ותשפר את איכות החיים. השמש תשקע מאוחר יותר, האנשים יספיקו יותר בשעות הערב, ויתכן גם חיסכון מסוים באנרגיה. בנוסף, מחקרים מצביעים על ירידה בתאונות דרכים בשעות האור.

אבל בצד השני של המטבע – בחודשי החורף, אם נשאיר שעון קיץ קבוע, השמש תזרח רק אחרי השעה שבע וחצי או שמונה בבוקר. המשמעות: ילדים ילכו לבית הספר בחושך, עובדים יתחילו את יומם בלי אור יום, ומתפללים יתקשו לקיים תפילות שחרית בזמן. לכן, עבור רבים, בעיקר בציבור הדתי, מדובר בשינוי לא פשוט.

הוויכוח על השעון בישראל חוצה מגזרים ודעות. חלק מהציבור מבקש לבטל את המעבר כדי לשמור על יציבות, אחרים סבורים שהשיטה הנוכחית היא פשרה הגיונית בין אור לבוקר ואור לערב. גם באירופה ובארצות הברית מתקיים דיון דומה, אך רק מעט מדינות בחרו לעבור לשעון אחיד כל השנה.