מרץ 8, 2021
המגזין אשדוד

לא שוכחים את המאמן סילבן

תמיד אמרו על אשדוד שהיא עיר של כדורגל, וכדורגל זה מה שמעניין את סילבן בן סימון, כנער מתבגר הוא הגיע אל מועדון הכדורגל הפועל אשדוד, וביקש להדריך ילדים שרוצים ללמוד כדורגל, קרוב ל-40 שנה הוא אימן ילדים ונערים, וזכה איתם בגביעי מדינה ובאליפויות, חיים רביבו, אלון חזן, אופיר מרציאנו ורבים אחרים למדו את יסודות הכדורגל מפיו * בחודשים האחרונים סילבן מרותק למיטתו, ומאושפז ב"בית הדר", "בעזרת השם אני אקום על הרגליים ואחזור לאמן", אומר סילבן.

בכניסה ל"בית הדר" אומרת לי האחות בבדיחות, שלפי זרם המבקרים לחדרו של סילבן בן סימון, נדמה שמאושפז במחלקה ראש הממשלה. סילבן אולי לא נושא בתואר המכובד הזה, אבל הוא בהחלט ראוי להיקרא "האבא" של הילדים שלומדים לשחק כדורגל. כמעט ארבעה עשורים שהוא מאמן ילדים באשדוד, ובשנים האחרונות אף באשקלון ובגן-יבנה. בחודשים האחרונים מצבו הבריאותי בכי רע. הוא עבר ניתוח ברגלו, היה מאושפז חודש בבית חולים "קפלן", ומזה כחודשיים נמצא במחלקה סיעודית ב"בית הדר" כשהוא מרותק למיטתו.

סילבן בן סימון (58) עלה ממרוקו לאשדוד בשנת 63'. מאז ומתמיד אהב כדורגל. "כשהיית בן 11-12 שיחקתי קט רגל בבית ספר", הוא מספר, "רפי סיסו אימן אותי בהתחלה". כשגדל, הגיע אל מועדון הפועל אשדוד, וביקש ללמוד לאמן כדורגל. רפי אלבז, ששיחק בקבוצת הבוגרים באותה התקופה, ואף הפך למאמן מוסמך, לקח את סילבן תחת חסותו, והשניים הפכו לצמד מנצח. "התחלנו לחפש ילדים בשכונות שיש להם פוטנציאל להיות שחקנים טובים", נזכר סילבן, "רפי ואני רכבנו על אופניים, ועברנו ברחובות ובבתי הספר. היינו אומרים להם 'נראה כמה אתה מקפיץ, אם אתה טוב נזמין אותך לאימון', הבאנו ילדים לקבוצה, וגידלנו שחקנים טובים, כמו אלון חזן וחיים רביבו. אני ורפי כל הזמן עקבנו איפה השחקנים הטובים. אני רוצה לנצח, אוהב לנצח, וכשאני מפסיד אני לא יוצא מהבית, אני מיואש. גידלנו את כל הדור של הפועל ועירוני. היום זה אחרת, שחקן לא עולה על המגרש בלי לעבור בדיקות וכל הרישום מסודר". סילבן אימן גם את ז'אן טלסניקוב, עופר טלקר, ברוך דגו, משה אוחיון, יניב עזרן ועוד רבים וטובים.

אתה יכול לזהות כישרון אצל ילד בן חמש?
"כן, אני רואה את הכישרון. איך הוא רץ, איך הבעיטה שלו, זה השורש. בגיל הזה כבר אפשר לחפש שחקנים טובים. אופיר מרציאנו היה אצלי שלוש שנים, הוא היה ילד קטן, ואמרתי לאבא שלו שהוא יהיה בנבחרת. רפי ואני הלכנו לבית של יעקב חזן, אבא של אלון חזן, ואמרנו לו שאלון יהיה שחקן נבחרת. הוא היה כוכב, מלך השערים אצלי, 79 גולים. הוא היה בן תשע, וכל צעד שלו היה שלושה צעדים של ילד בגילו. הוא היה משחק בימי שישי אצלי ובשבתות אצל רפי, שני משחקים סוף שבוע אחד, כי הוא היה מוכשר וטוב".

זה לא קשה לעבוד עם ילדים קטנים?
"זו עבודה קשה, אבל הייתי מפנק אותם, ובכל שנה הבאנו פרס: גביע או אליפות המדינה. תמיד ניסיתי לעשות הכול למען הקבוצות. היינו מחזיקים אותם קצר בלימודים. מי שלא מביא תעודה טובה לא יכול להתאמן. אני ורפי ישבנו עם המורה, שאלנו מה הבעיה של כל שחקן. אם המורה סיפרה למשל, שהילד מופרע, שהוא עלה לגג, הענשנו אותו בשבועיים הרחקה מהאימונים, ואחרי שבועיים הוא היה צריך הביא אישור מהמורה שהוא בסדר".

"בכל מקום שואלים איפה השמן שצועק"
"סילבן הוא גם מאמן וגם אבא", מסביר מאיר לוי את סוד הקסם של סילבן. "הוא צועק על שחקן, ואחר כך קונה לו ארטיק, שיטת המקל והגזר. הוא מסביר לשחקן שהוא רק רוצה שהוא יתקדם. אין שחקן שלא אהב אותו". סילבן בעצמו מספר, שעכשיו כשהוא אינו נמצא במגרשים ברחבי הארץ שואלים בכל מקום, ולא רק באשדוד: "איפה השמן, זה שצועק".

מאיר מספר כי ניהל קבוצה במשך 20 שנה, מתוכן היה עם סילבן ארבע שנים. "את כל התכניות לקראת המשחק עשינו אצלי בסלון", הוא אומר. "זה מה שמעניין אותו כל הזמן, כדורגל וכדורגל. חשוב לבוא לבקר אותו, זה חלק מההבראה. הייתי אצלו עם אלון חזן וזה עשה לו כל כך טוב".

סילבן אולי חי ונושם רק כדורגל, אבל הוא ידוע גם בשל כישרונו במטבח. הוא עבד במסעדת "נציונל", שאיננה עוד, במרכזון רובע ד'. "הייתי טבח, והכנתי נקניקיות, קציצות, טחולים, נקניק מגולגל. את הטחולים שלי היו מבקשים במיוחד, היו מגיעים אנשים מצרפת ומזמינים. פעם הכנתי מאה קילו טחולים. בעזרת השם שאעמוד על הרגליים, אכין לך לטעום".

עד לאחרונה אימן סילבן נערים בגן יבנה, ילדים בני חמש בבית הספר לכדורגל של מ.ס אשדוד, ואת מחלקת הנוער של הפועל אשקלון. "כולם היו אצלי, ונותנים לי גיבוי מלא, תומכים בי ומתקשרים, ומה שחסר לי מביאים. כולם מגיעים לבקר". וכאן סילבן מתחיל למנות את שמות המבקרים, ומתאמץ לא לשכוח אף אחד, "אני לא רוצה שייפגעו", הוא מסביר, ועד סוף השיחה שלנו הוא נזכר בעוד שם ובעוד שם, אבל לא תמיד הוא זוכר את שם המשפחה, כך שאם השמטתי את שמו של אחד המבקרים, זה ממש לא בכוונה. נכון שאתם מבינים? "מאיר לוי והבנים שלו דודו ושאולי באים, מאיר בא כל יום, כל המשפחה שלו דואגת לי, אסתי הבת שלו שולחת אלי בכל שישי דגים ואוכל לשבת, רפי אלבז דואג לי, שמעון וענונו, אלון חזן בא לבקר, חיים כהן, טל כהן, מנדל דוידוביץ' ואשתו, אשר עזרן, ג'קי מרציאנו ואשתו, אוהד יפרח מבית הספר לכדורגל ודוד אבא שלו, חיים בנישו, חיים שעשוע, משה היינה, אריק ז'ורנו, מוריס אזולאי יו"ר מחלקת הנוער, יגאל זריהן ואשתו, יגאל מקפה צמרת, כל הילדים שגיליתי הגיעו אלי, מבקרים אותי גם מאשקלון ממחלקת הנוער אודי אבשלום, איציק וכל המאמנים באו לפה עם הילדים ועם בלונים ושתייה, גם דוד ואשתו שמנהלת קבוצה הביאה ילדים, גם כשהייתי בקפלן ביקרו אותי מנדל, חיים כהן ורפי שטרית".

ממה אתה סובל?
"הייתה לי דלקת ברגל וזלזלתי, עד שאחי לקח אותי לבדיקות, ושלחו אותי ישר לקפלן. שחררו אותי אחרי יום, וכשחזרתי הביתה רופאת בית חולים אמרה לי לחזור דחוף. מצאו משהו בתוך הדם, איזו תולעת… אמרו לי שאני צריך לעבור ניתוח, אבל שההחלמה תהיה ארוכה. מאז הניתוח אני לא יכול לעמוד, השרירים שלי חלשים מאוד, ואני גם שמן. שלושה חודשים אני לא קם מהמיטה, ובגלל התרופות אני לא אוכל הרבה, וירדתי המון. שקלתי 130 ק"ג ועכשיו אני 110 ק"ג. לפעמים אני לא מרגיש בגלל שאני לא אוכל, אבל האנשים פה טובים, האחיות עוזרות לי, המטפלת רותי, ואפילו הביאו לי טלוויזיה. לא יודעים כרגע מה יהיה. ייקחו אותי השבוע לצילום בקפלן. אחי ואחותי מטפלים בזה. זה המצב שהגעתי אליו, ותודה למי שעוזר ותומך. אני מקווה לחזור ולאמן באשדוד ובאשקלון".


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com




כתבות שאולי יעניינו אותך

"נהג מונית היום זה חלטורה, זה משכורת רעב, זה סיכון חיים ובריאות"

צוות האתר

האשדודי שמשבש את המערכות של אויבי ישראל

משה סידי

הקרב על אזור התעשייה "עד הלום"

משה סידי