תגידו לי אני עץ? אני? לא באמת הנה אני שותק, אני בעינכם עץ? אז איך זה שהיא אמרה לי שאני לא אתיישר לעולם, אהיה כמו עץ עקום שלא מתיישר. כי אני הרי איש של זוג, בטח בשנים האחרונות. ואולי אני בכל זאת עץ… כי אני זקוק למים לנשמה ולמלים שיטפחו אותי. שיגדילו אותי.
למי שאיבד אותי בפסקה הקודמת להלן הסבר שיצמיח תבונה (כאילו עץ, צומח…הבנתם? לא משנה. נמשיך). לא פעם הבטחתי שאשתנה, אבל לא פעמיים זה לא תמיד מצליח לי. אבל אני מאוד רוצה. רוצה להיות לפעמים אחר ממה שאני. זה מצליח לי. ולפעמים זה מצליח פחות. למה? כי אני מאוד רוצה להתיישר, אבל אני גם רוצה להיות ישר עם עצמי… ואם עצמי לא חי עם זה, מה אכפת לי צומח.
ונכון, מהצד השני של העץ יש מישהי. מישהי שרוצה אותי אחרת, פחות כועס, פחות אימפולסיבי, יותר "שתול על קרקע". אני מבין את זה, אבל לפעמים אני חושב שהיא רוצה שאתיישר, כי קל יותר "לטפס" עליי. אז אני מציע לה לרדת "מהעץ" לפעמים היא לא לוקחת את הסולם שהצעתי, ופשוט משאירה אותי בעקמומיותי, לבדי. ומה אז? אז אם אתם רוצים תשובה, בואו יקיריי ויקירותיי, תרדו בשלבי הסולם המיותם לפסקה האחרונה.
אנשים, דהיינו גברים, הם לא עץ. הם בני אדם. מאחר ונולדנו, אנחנו הגברים, בצורה הלא מושלמת בייצור, ברור שמידי פעם אנחנו "מתעקמים", אבל כשאנחנו לומדים מזה, או במיוחד שאנחנו לא רוצים שתחפשו לכן יקירותיי עץ אחר, אנחנו "מתיישרים" במגבלות שלנו… ובנינו הרי אתן אוהבות אותנו הכי מקולקלים, בכדי שתגידו שתיקנתן, סליחה, ישרתן אותנו.
