לא יודע איך הגברת ד' עוד סובלת אותי. הסיבובים האלה שאני מקבל מסובבים לה את הראש כבר. כנראה שלמרות שאני מסובב היא עדיין רוצה להסתובב סביבי, אחרת הייתה מסובבת לי את הגב ואני הייתי מסתובב לבדי… הבנתם?
זה עלה לי בהרבה זוגות מכנסיים העצבים שלי. כן כן מכנסיים. הרבה מאוד. כי בכל פעם "שירדתי על הברכיים" שלא תלך בגלל הראש המשוגע שלי, הרסתי עוד זוג, ובשנתיים וחצי עם הגברת ד', כבר החלפתי גרדרובה, שזה מלתחה שלמה. אז שאומרים שהעצבים עולים לנו… מתכוונים גם בכסף.
ואתם הרי לא רוצים להפסיד. לא כסף ובעיקר את האדם הקרוב אליכם. זה ששווה לכם הרבה יותר מכסף. אז למה? למה לאבד את הרגע המיוחד הזה שיש לכם, ברגע, רק כי הבאתם את המוח למצב רתיחה…. תחשבו שאחרי שהמוח חזר למצב צבירה נורמאלי, אתם הרי תתחרטו, אבל הצד השני כבר חטף את "צרור" המילים שיריתם בלי אבחנה, ועכשיו כשהוא "פצוע", האחרון שהוא רוצה ש"יטפל" בו, הוא אתם. המילה, רבותיי וגבירותיי, כל עוד היא לא יצאה מהפה שלכם היא שלכם… כשהיא עזבה את הלוע שפתחתם, היא תכניס אתכם לבור עמוק מידי בכדי לצאת ממנו.
אז מה אתה מציע? תשאלו בוודאי. נו תשאלו אני מחכה. יופי. אז אם שאלתם, יש לי תשובה שתרגיע הכל, בעיקר אתכם. רגע אחד לפני שאתם מאבדים ולא את עצמכם בלבד, תיזכרו בדברים הטובים שבן או בת הזוג עשו עבורכם… תזכרו ברגעים האלה שחוזרים על עצמם ועושים לכם טוב. כמה טוב? עד כדי שלא יהיה לכם טוב לאבד את זה… ואז יקירי ויקירותיי, לעולם לא תאבדו את עצמכם.
וחכם סידי אומר: "אם תגרמו למישהו להרגיש שהוא על הדרך… תגלו מהר מאוד שרק אתם נשארתם על הדרך הזו".
