מפה לשם ובעיקר משם והלאה, היא אמרה שהיא לא רוצה כי אני כזה וכזה וכזה ועוד קצת מזה… והרבה מההוא. בקיצור אני זה שהייתה שמחה להיות בצילו, לא טוב לה כבר בכדי להיות לצדו. לא, זה לא טור בסגנון עופר בכי. זה טור לחיזוק אישי ודרכו אזורי. תרגישו נוח להיות בתפקיד הגיבור במקומי, כי זו באמת גבורה לכתוב את מה שאני כותב.
לפני שנתחיל לכו תראו מה עם ה"סוס". כן, כן, אותו "סוס" שעליו עלו בני הזוג שלכם, זה שנמצא ליד "העץ" שעליו הם עולים לא פעם. מניח שמה ש"ראיתם" זה את בני הזוג חושבים שהם "על הסוס" ואתם למטה רק מחכים לשכב על הרצפה כשהם יחליטו לרדת ממנו…
אז זהו שלא. לא נולדתם איתם (מכיר מישהי אחת לפחות שעכשיו מחייכת במרירות, אבל זה סיפור לא מתוק אחר). מה שאומר שאת יתרת החיים שלכם תחיו גם בלי. זה בסדר לדבר אל ליבם, אבל אם הם לא שמים לב אליכם, או נכון יותר שמים איבר אחר עליכם, אז זה הזמן להשאיר אותה "על הסוס" ושידהרו מכאן והלאה.
כי אין מה לעשות, לא המצאתי את זה, אבל זה תמיד תופס, ובכל גיל. מקרבו מרחיקו, מרחיקו מקרבו. ככל שתנסו להחזיר אותם עם רק יעלו "למעלה" יותר. יעברו מה"סוס" ל"עץ", המרחק המטאפורי בינכם רק יגדל, ויהפוך גם למרחק פיזי. המחשבה שהם על הסוס גורמת להם לאבד קשר למציאות, ואז קורה להם מה שקורה ללא מעטים, אתם מתקדמים והם מאבדים שווי משקל ונופלים. אז כדאי מאוד שאז אתם כבר לא תהיו באזור. אז פתאום תראו ש"הסוס" שלהם נגמר.. ואתם תהיו פתאום על "סוס משלכם".
רק בקשה אחת לי עבורכם. אל תשכחו שבעבר רציתם שהם ירדו מ"הסוס" שלהם, אז אתם אל תישארו עליו יותר מידי זמן… ובכלל יש היום דרכים אחרות "לרכב" יחד.
