חזרתי מאתונה ביום שישי האחרון… ובלי משים מצאתי עצמי ביום שני שוב על האווירון. בני בכורי, והנכד "חטפו" אותי לעיר הכי דרומית במדינה… חודש יום הולדתי להזכיר, אז קיבלתי עוד מתנה.
בצעירותי, אילת הייתה אהובה עלי מאוד, לעת בגרותי, פחות, אבל ממש פחות. אז הגענו לעיר ליממה אחת שלדעתי הייתה מספיקה למדי… אוכל טוב, הרבה בירה, קניות ן-24 שעות במחיצת אהובי. מלון נחמד שמוכיח את מה שכבר ידעתי בעבר… ארוחת הבוקר במלונות ארצנו הן הכי טובות בעיקר.
אילת, של מרץ 2024 היא עיר עצובה, מעט מאוד נופשים, שזה מושלם… קניון הקרח הגדול ניראה מיותם. החנויות כמעט ריקות מאדם, אם לקנות, אנשים חושבים פעמיים… גם בלי המע"מ, עדיף לחכות לחבילה משיין אפילו חודשיים.
אז אני והבן, כמה בירות על המרפסת במלון… ניהלנו שיחות ארוכות, מבלי להסתכל על השעון. ירדן, הנכד היקר, פשוט נהנה להיות עם אביו וסבתו, ואני נהניתי מכל רגע במחיצתו.
טיול קצר מאוד של שלושה דודות… אני עדיין במטוס, עמוסת חוויות. זה הזמן הנכון לחזור לשגרה מבורכת… וכבר על הקנה, חושבת על החופשה הבאה, שלא תהיה ממושכת. אז מודה לבורא עולם שברוב חסדו, מטובו מרעיף עלי ומאחלת בריאות איתנה לכל יקירי.
